מה זאת אהבה

אורח המדור: פרופ' יורם יובל, מנהל מכון המוח לחקר רגשות באוניברסיטת חיפה: "החינוך שקיבלתי במכון ויצמן למדע מסייע לי לחשוף קשרים בין גוף לנפש, בין ביולוגיה לפסיכולוגיה, בין תאי עצב לרגש".

 

 

מכון ויצמן למדע זכור לפרופ' יורם יובל כאי של שקט ושלווה. כתלמיד מחקר לא שגרתי - שלמד במכון במקביל ללימודי רפואה באוניברסיטה העברית, הוא חש היטב את הניגוד החד שבין העולם האינטנסיבי, תורנויות הלילה וקבלת החלטות הרות גורל בתנאי לחץ בבית החולים, לבין השקט, צל עצי הפיקוס, הקפיטריה והבריכה שבמכון ויצמן. המעברים בין שני העולמות הללו הם מהזיכרונות החזקים שלו מתקופת לימודיו.

 

יורם יובל הגיע למחלקה לנוירו-ביולוגיה שבמכון לאחר השנה הרביעית ללימודי הרפואה, במטרה לחקור את הבסיס התאי והמולקולרי של תהליכי זיכרון ולמידה. במעבדתו של פרופ' ידין דודאי ניתנה לו האפשרות לעסוק בנושא זה, תוך נכונות להתחשב במחויבויותיו הנוספות. "גמישותם הרבה של מדעני המכון בכלל ושל פרופ' ידין דודאי בפרט איפשרו את המאמץ המקביל הזה", אומר פרופ' יובל. "שני דוקטורטים במקביל נראים בתחילה כמשימה כמעט בלתי-אפשרית, אבל עם רצון טוב וקצת מזל אפשר לעשות זאת". כמובן, לשני הגורמים האלה יש להוסיף גם נכונות לעבודה קשה. לאחר שנתיים שהוקדשו במלואן לעבודה מחקרית, מצא את עצמו יובל מגיע למכון בלילות ובחופשות כדי להשלים את עבודת המעבדה, ולסיים את לימודי הדוקטורט.

 

על אף העבודה האינטנסיבית, האווירה במכון זכורה ליובל כ"נעימה ונוחה, עוטפת ומחבקת" - כזאת המאפשרת להתרכז במחקר. עבודתו התמקדה בחקר התופעות הבסיסיות ביותר של תהליכי הלמידה והזיכרון, ובניסיון להסביר אותן על סמך מנגנונים תאיים ומולקולריים. עיקר תשומת הלב ניתנה למעורבותו של אנזים מסוים, אדנילאט ציקלאז, בתהליכים אלה. מחקריו הוכיחו את תפקידו של האנזים ביכולתו של המוח לקשר בין אירועים עוקבים, כלומר האפשרות לצפות, על סמך התרחשותו של אירוע אחד, את התרחשותו של אירוע אחר שמתחולל מיד לאחריו. יכולת חיזוי זו היא חיונית לזיכרון, ומונחת בבסיס תהליך הלמידה. מערכת הניסוי תוכננה במשותף על-ידי פרופ' ידין דודאי ופרופ' אריק קנדל, שזכה בפרס נובל על מחקריו בתחום הזיכרון והלמידה, והשנה זכה גם בתואר דוקטור לשם כבוד מטעם מכון ויצמן למדע (ראו עמודים 7-6 בגיליון זה). במסגרת עבודת הדוקטורט שלו יצא יובל לתקופות מחקר במעבדתו של פרופ' קנדל באוניברסיטת קולומביה.

 

הוא סיים את לימודי הרפואה, התמחה בפסיכיאטריה, ולאחר מכן הוסמך כפסיכו-אנליטיקאי ופנה לכיוון הקליני, אך ניסיונו המחקרי מלווה אותו ומעשיר את עבודתו. אחד מתחומי העניין שלו, עליו פירסם גם ספרים המיועדים לקהל הרחב, הוא נוירו-פסיכואנליזה, תחום המנסה לקשור בין תופעות נפשיות לבין תהליכים ביולוגיים מורכבים, ולחקור את הרקע הביולוגי להתנהגות ולרגש האנושיים. כיום נעשים צעדים ראשוניים לזיהוי התהליכים המולקולריים והתאיים האחראים למיגוון רגשות והתנהגויות כמו אמפתיה, תוקפנות, התמודדות עם טראומה ואף אהבה. גישה רב-תחומית זו היא העומדת בבסיסו של מכון המוח לחקר רגשות שהוקם באחרונה באוניברסיטת חיפה, אשר בראשו עומד פרופ' יובל.

 

המורשת שספג במכון, החינוך שקיבל, והניסיון שצבר כחוקר הם, על-פי פרופ' יובל, התורמים העיקריים ליכולתו ליצור הקשרים בין גוף לנפש, בין ביולוגיה לפסיכולוגיה, בין תאי עצב לרגש. גם את מיומנויות החשיבה השיטתית, היכולת לקרוא חומר מדעי באופן ביקורתי, לנתח ולשפוט מידע, לבחון השערות ולפסול אותן, ולקשר בין הנתונים המדעיים בהם הוא נתקל לבין התחום בו הוא עוסק, כלומר עולם הנפש, זוקף יובל לזכות תקופת לימודיו במכון. "היתרונות הטכניים, כמו הספריות הפתוחות בכל שעה והאפשרות להזמין ציוד נחוץ, התקשורת הפתוחה עם מומחים בתחומים שונים שעשויים לסייע למחקר, האופק הפתוח והדלת הפתוחה - כל אלה הם דברים שטוב לצאת איתם לעולם, ועליהם אני אסיר תודה".