מים זורמים

אורח המדור: הפסל ד"ר ברטון רובינשטיין: "שנותי במכון ויצמן היו השנים הטובות בחיי. עבודת המחקר כאן ממש משכרת".

 

 

האמנות מהווה שדה לפרשנויות אישיות על מהותה של המציאות ועל מקומו של האדם בעולם. המדע, לעומת זאת, שואף לוודאי, לחד-משמעי, ולחוקים כמותיים המסוגלים לנבא את השלבים הבאים על-פי מצב התחלתי נתון. במבט ראשון, נראה שמדובר בעולמות מקבילים, אבל ד"ר ברטון רובינשטיין מצליח לגשר ביניהם.

 

רובינשטיין, יליד העיר וושינגטון, השלים תואר שני במתמטיקה ובמדעי המחשב, ועבודת דוקטורט בנוירוביולוגיה, במדרשת פיינברג של מכון ויצמן למדע. "מעולם לא תכננתי ללמוד כאן. רציתי ללמוד באחת מאוניברסיטאות העילית בארה"ב", הוא אומר. אבל אז, בשנת 1987, הוא הצטרף לשתי אחיותיו ולסבתו אן רייך, לביקור משותף בארץ, שבמסגרתו ביקרו גם במכון ויצמן למדע. כאן הוצעה לו מלגת לימודים במכון. רובינשטיין: "האינתיפאדה הראשונה פרצה כשבועיים לפני הגעתי, ובתחילה שאלתי את עצמי למה בכלל הגעתי לכאן. אבל בסופו של דבר היו אלה השנים הטובות בחיי".

 

מחקר הדוקטורט שלו, בהדרכת פרופ' דב שגיא, עסק בהיבטים שונים של הראייה: כיצד מתבצעים תהליכי זיהוי עצמים, ותפיסה של תבניות, תנועה ועומק. אחד הנושאים בהם התמקד הוא ההבחנה בין מרקמים (טקסטורות) שונים. רובינשטיין: "עבודת המחקר הייתה פשוט משכרת. החברות יוצאת הדופן שנוצרה עם המנחה שלי, דב, דרבנה אותי מאוד - יכולנו לבלות שעות רצופות בהעלאת רעיונות פילוסופיים לניסויים, ובדרכים לפתרון בעיות. אני זוכר אפילו מספר מקרים, בהם, לאחר שבזבזתי חודשים בניסיון להבין תופעה מסוימת, דב היה משכנע אותי לקחת חופש מעבודת המעבדה השוטפת, ולהתמסר לפתרון הבעיה. הוא הירשה לי לחזור למעבדה רק לאחר שצברתי את הידע התיאורטי הדרוש כדי להתמודד עם הבעיה. אני לא יכול לחשוב על שום מוסד אחר שיתמוך בגישה דומה". בהפסקות הצהריים הוא נהג לשוחח ולהחליף רעיונות עם חוקרים בעלי רקע ותחומי מחקר רחוקים משלו, וצבר ידע עשיר בנושאים מגוונים.

 

לאחר סיום לימודיו פנה לאהבה אחרת שלו, אמנות. "רציתי לעשות את העולם למקום טוב יותר ויפה יותר, למען הדורות הבאים". בשנה הראשונה לאחר מכן יצר שמונה פסלים. בשנת 1996 התקיימה תערוכתו הראשונה. העוצמה שמלווה את זרימת המים מרתקת אותו, ורוב פסליו כוללים מרכיבים של מים זורמים. ההשכלה שלו בתחומי הפיסיקה וההנדסה מאפשרת לו ליצור ולעצב פסלים מורכבים ומסובכים מבחינה טכנית, והרקע המדעי שלו מאפשר לו להשתמש בתופעות אופטיות מעניינות ובאשליות ראייה.

 

בסטודיו שלו במרילנד הוא יוצר עבודות ברונזה, מתכת וזכוכית, ואת פסליו ניתן למצוא בשטחים ציבוריים, מסחריים ופרטיים, וגם במכון ויצמן למדע. כיום הוא מתגורר במרילנד, עם אשתו שירין ועם שלושת ילדיהם, בנימין (11), סברינה (9) וארי (5). שנותיו בארץ חיזקו את הקשר שלו למורשת היהודית, קשר אותו הוא מנסה להנחיל גם לילדיו.