אורחת המדור: פרופ' עדה יונת, מכון ויצמן למדע
בילדותה חלמה עדה יונת לעבוד ברפת, אך לגורל היו תוכנית אחרות בעבורה - פרופ' יונת היא כיום מדענית בתחום הביולוגיה המבנית, וידועה בכל העולם הודות לעבודתה החלוצית ולתגליותיה פורצות הדרך ביחס למבנה הריבוזום.
הריבוזומים הם "בתי החרושת לחלבון", המצויים בכל תא בגוף. הפרעה לתיפקוד הריבוזום תגרום למותו של התא. הבנת תיפקוד הריבוזום חיונית, בין היתר, לצורך תכנון יעיל של תרופות שימנעו את התרבותם של חיידקים גורמי מחלות, אולם מאמצים מחקריים רבים בתחום זה נכשלו. יונת לקחה על עצמה את המשימה - לחשוף את המבנה התלת-ממדי של הריבוזום - משימה שנחשבה באותה עת לבלתי-אפשרית. "כולם צחקו עלי, ואמרו שאני חולמת", היא מספרת.
בתחילת שנות ה-60 של המאה ה-20 הלכה והתבססה התפיסה כי המבנה המרחבי של החלבון הוא שאחראי ליכולתו לתפקד. "מכון ויצמן למדע היה המקום היחידי בארץ שבו היו האמצעים לבצע מחקר בתחום הזה", אומרת פרופ' יונת, שנרשמה ללימודי תואר השלישי במחלקה לביולוגיה מבנית במכון, בהנחיית פרופ' וולפי טראוב. עם סיומם, בשנת 1965, יצאה למחקר בתר-דוקטוריאלי במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס, והתמחתה שם בקריסטלוגרפיה - שיטה לפיענוח המבנה המרחבי של חלבונים על סמך נתוני הפיזור של קרני רנטגן. בשנת 1970 חזרה למכון ויצמן, וייסדה בו מעבדה לקריסטלוגרפיה, שהיתה הראשונה מסוגה בישראל, ובמשך עשור - גם היחידה בארץ. "מכון ויצמן למדע נתן לי את החופש לעשות כל מה שנדרש לצורך המחקר".
כיום, מונעים מחקריה על-ידי השאיפה לתכנן תרופות טובות יותר. פרופ' יונת מפענחת מבנים של ריבוזומים השייכים לחיידקים מחוללי מחלות, ומנסה לגלות כיצד תרופות אנטיביוטיות משתלבות במבנים אלה ומפריעות להם, ומדוע חיידקים מפתחים עמידות לאנטיביוטיקה.