פרופ' אפרים קציר 2009-1916

 

פרופ' המכון אפרים קציר, הנשיא הרביעי של מדינת ישראל, מבכירי מדעני ישראל וממייסדי מכון ויצמן למדע, הלך לעולמו במוצאי שבת, 30 במאי 2009, בביתו שבמכון ויצמן למדע. בן 93 היה במותו.

 

אפרים קציר נולד בקייב שבאוקראינה בשנת 1916. הוריו, יהודה וצילה קצ'לסקי, הביאו אותו לארץ-ישראל בשנת 1922. לאחר סיום בית-ספר תיכון בירושלים הוא בחר ללמוד בוטניקה, זואולוגיה ובקטריולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים, ובסופו של דבר התמקד בביוכימיה ובכימיה אורגנית. בשנת 1941 השלים לימודי דוקטורט בחקר פולימרים סינתטיים פשוטים של חומצות אמינו, והמשיך את לימודיו במכון הפוליטכני של ברוקלין, באוניברסיטת קולומביה ובאוניברסיטת הרווארד.

 

בזמן לימודיו בירושלים היה קציר פעיל בהגנה, והתקדם לתפקיד מפקד פלוגה קרבית ב"חיל השדה". בשנת 1948, לאחר שובו ארצה מלימודים בחו"ל, עסק במו"פ ביטחוני במסגרת מה שהתפתח להיות חיל המדע (חמ"ד) של מדינת ישראל המתהווה, ובמשך תקופה מסוימת היה מפקד חמ"ד.

 

 בסוף מלחמת השחרור, יחד עם אחיו המדען, אהרן, הצטרף אפרים קציר לצוות של מכון ויצמן למדע, בו יסד את המחלקה לביופיסיקה ועמד בראשה. אהרן כיהן כראש המחלקה לחקר פולימרים עד שנרצח בפעולת טרור בשדה התעופה לוד בשנת 1972.

 

בתחילת הקריירה שלו חקר אפרים קציר מודלים סינתטיים במטרה להבין את עקרונות המבנה והתיפקוד של פולימרים. המחקרים החלוציים שלו תרמו לפיענוח הקוד הגנטי, להפקת אנטיגנים סינתטיים, ולבירור של צעדים שונים בתהליך התגובה החיסונית. הבנת התכונות של המודלים שלו ("פולי חומצות-אמינו") סייעה, בין היתר, לפיתוח של תרופת ה"קופקסון" נגד טרשת נפוצה במכון ויצמן.

עוד הצלחה גדולה של קציר הייתה כבר בשנות ה-60, פיתוחה של שיטה לקיבוע (קישור) של אנזימים למשטחים. מדובר באנזימים המזרזים תהליכים כימיים שונים, והשיטה משמשת היום כלי חשוב בתעשיית התרופות. בין היתר היא מיושמת בתהליכי הייצור של פניצילין המיועד לבליעה. בתעשיית המזון משתמשים בשיטה זו, בין השאר, כדי לייצר חד-סוכר מסוג פרוקטוז.

 

במקביל למחקריו המדעיים עסק קציר לאורך השנים גם בהיבטים החברתיים והחינוכיים של המדע. הוא עמד בראש ועדה ממלכתית לניסוח מדיניות מדע לאומית, גידל דור של מדענים צעירים, תירגם חומר חשוב לעברית, ועזר להקים מגזין מדע פופולרי. הוא שימש כמדען ראשי של משרד הביטחון, ועמד בראש האגודה לקידום המדע בישראל, האגודה הישראלית לביוכימיה, המועצה הלאומית למחקר ולפיתוח, והמועצה לקידום החינוך המדעי. בנוסף, עמד בראש המועצה הלאומית לביוטכנולוגיה.

בשנת 1973 נבחר קציר לנשיא מדינת ישראל (הנשיא הרביעי של המדינה), תפקיד בו כיהן עד לשנת 1978 (עם מינויו לנשיא שינה את שמו מקצ'לסקי לקציר). בתקופת כהונתו כנשיא הוא שם דגש מיוחד על בעיות החברה והחינוך, ודאג באופן קבוע להכיר מקרוב את כל מגזרי האוכלוסייה.

כשסיים את כהונתו כנשיא המדינה חזר קציר לעבודתו המדעית במכון ויצמן למדע. הוא מונה "פרופסור מכון" - דרגה יוקרתית המוענקת למדענים דגולים ולנשיאים לשעבר של המכון. הוא גם הקדיש מאמצים לקידום המחקר הביוטכנולוגי בארץ, ויסד את המחלקה לביוטכנולוגיה באוניברסיטת תל-אביב

.
מאוחר יותר בקריירה המדעית שלו פנה קציר לתחומי מחקר חדשים. בפרויקט אחד הוא עמד בראש צוות מדענים שזכו בתחרות בין-לאומית לבניית מודלים ממוחשבים של חלבונים. במחקר אחר הוא היה חלק מצוות בין-תחומי שגילה היבטים חשובים של השפעתו של ארס נחשים על גוף האדם. הוא כתב מאות מאמרים מדעיים, ושימש במועצות עורכים ויועצים של כתבי-עת מדעיים רבים. לכבוד ימי הולדתו ה-60, ה-70 וה-80 התקיימו סימפוזיונים מדעיים בין-לאומיים ברחובות ובירושלים. לרגל יום הולדתו ה-90 התקיים כנס מדעי בין-לאומי במכון ויצמן למדע.

פרופ' קציר היה חבר באקדמיה הלאומית הישראלית למדעים ובגופים אקדמיים רבים אחרים בארץ ובעולם, כולל המכון המלכותי של בריטניה, האגודה המלכותית של לונדון, האקדמיה הלאומית למדעים של ארה"ב, האקדמיה למדעים בצרפת, האקדמיה למדעים של ארגנטינה והאקדמיה העולמית למדעים. הוא גם כיהן כמדען אורח באוניברסיטת הרווארד, באוניברסיטת רוקפלר, באוניברסיטת קליפורניה שבלוס אנג'לס ובמכון המחקר "באטל" בסיאטל.

בנוסף זכה קציר בפרס רוטשילד ובפרס ישראל למדעים, בפרס ויצמן, במדליית זהב של לינדרסטרום לנג, במדליית הנס קרבס, בפרס טשרניחובסקי לתרגומים מדעיים, במדליית אלפה אומגה, ובפרס בין-לאומי בהנדסת אנזימים של קרן המהנדסים. הוא זכה בפרס יפן (הישראלי הראשון שזכה בפרס יוקרתי זה) וצורף למסדר לגיון הכבוד של צרפת. הוא קיבל תואר דוקטור כבוד מכתריסר אוניברסיטאות בארץ ובעולם, כולל אוניברסיטת הרווארד, אוניברסיטת נורת'-ווסטרן, אוניברסיטת מק'גיל, אוניברסיטת אוקספורד והטכניון - מכון טכנולוגי לישראל.

 

באחד מהראיונות המעטים שהעניק  לעיתונות אמר: "התאפשר לי להקדיש חלק ניכר מחיי למדע. אך השתתפותי לאורך השנים בפעילויות מחוץ למדע לימדה אותי שיש חיים מעבר למעבדה. הבנתי שאם אנחנו מקווים לבנות עולם טוב יותר, אנחנו צריכים להיות מודרכים על-ידי ערכים אנושיים אוניברסליים אשר מדגישים את האחווה של האנושות: קדושת חיי אדם וחופש האדם, שלום בין עמים, כנות ויושר, התחשבות בזכויות של אחרים ואהבת האדם".

 

בטקס האשכבה הממלכתי, שהתקיים בכיכר הזיכרון במכון ויצמן למדע, השתתפו נשיא המדינה, שמעון פרס, ראש הממשלה, בנימין נתניהו, שר הביטחון, אהוד ברק, וכן שרים, חברי כנסת, אנשי חינוך, מדענים ואזרחים רבים.

 

נשיא המדינה, שמעון פרס, אמר לזכרו: "באנו היום לומר שלום למדען, שלום לנשיא, שלום לאדם. שני האחים, פרופ' אהרן קציר ופרופ' אפרים קציר, היו תופעה מיוחדת בנופה של מדינת ישראל.
הכישרונות המיוחדים של שניהם העלו אותם לגבהים שלא ידענו כמותם. הכרתי טוב את שני האחים, גם בחייהם וגם במותם.

"בשנת 1965 חיברנו מצע לתנועה  פוליטית שזה עתה קמה, אהרן, פרופ' ארנסט ברגמן ואנוכי, בסיועו של אפרים. הסכמנו להעמיד במרכז המצע את הפיכת מדינת ישראל למדינה של מדע שכלכלתה מבוססת על ידע.

 

"מעולם לא פגשתי אדם בעל מוניטין כזה וכישורים כאלה כמו אפרים, שהייתה בו מידה כה גדולה של ענווה אישית בשילוב עם העזה לאומית. העזה בכל הנוגע למדע, צניעות בכל הנוגע לאדם. הוא הקים את חמ"ד (חיל המדע). בהיותי מנכ"ל משרד הביטחון, שיתוף הפעולה בינינו היה מלא ומלהיב. מלא דמיון. הוא תמיד פעל במקביל גם בתחום המדע הבסיסי וגם בתחומי המדע המיושמים לפיתוח הארץ, לחרושתה, לחקלאותה, לצבאה ולבריאות תושביה. הוא תמיד הפיץ סביבו שקט ואמונה.

"מתחילת ימי המדינה, בן-גוריון רצה מאוד שנשיא המדינה יהיה איש מדע. אחרי רצח אהרן, דיברה ראש הממשלה דאז, גולדה מאיר, על לבו של אפרים, שיסכים ליטול על עצמו את אדרת  נשיא המדינה. לאפרים היה קשה לסרב כשם שהיה קשה לו להתנתק מעבודתו במעבדה. הוא ניצל את חוכמתו המדעית לתפקידו כנשיא, במטרה לדאוג לאחדות העם, להקטנת פערים, למניעת קיטוב חברתי, להעלאת הרמה המוסרית של העם, ולהעלאת קרנו המדעית. אפרים קציר עשה בכהונתו רבות כדי לטפח את הערכים האלה. הוא כיהן בתקופה קשה של מלחמת יום הכיפורים, אך זכה לעדנה כאשר בתקופתו החל תהליך השלום עם מצרים שהיה כה מרגש לנשיא. לא היה לו מתחרה בצניעות, לא היה לו מתחרה בטוב לב, לא היה לו מתחרה בידע ובכישרון. ההתנהגות שלו, בעת שאסונות פקדו את משפחתו,
הפעימה אותנו בכאב גדול".

ראש הממשלה, בנימין נתניהו, אמר לזכרו: "מעטים הם האנשים שצניעותם ופשטות הליכותיהם רק הולכות ומתעצמות ככל שהולך ומתחזק מעמדם. לא רבים הם האנשים שגם כשהם מעפילים לפסגות הם ממשיכים להתנהל בגישה אנושית ועממית. אפרים קציר היה איש כזה. גם כשהיה נשיא לא היה נישא, גם כשהוביל מחקרים פורצי דרך לא שכח לרגע את דרכו. גם כששמו יצא ברחבי העולם הייתה אהבתו לארץ איתנה ושורשית. איש אציל, מוסרי, מעמיק, תאב דעת ואוהב אדם. אפרים קציר נשא  באצילות סטואית את האבל על אחיו האהוב אהרן, שנרצח בידי טרוריסטים בשדה התעופה.

"סיפור חייו של הנשיא הרביעי של מדינת ישראל הוא במידה רבה סיפורה של תקומת העם היהודי בארצו. זהו סיפור שמשלב את נפלאות המוח היהודי, את חריפותו, חדשנותו ומקוריותו ברמה העולמית, עם הדאגה הבלתי-פוסקת  לביטחונה של מדינת ישראל. אפרים קציר עשה כל חייו כדי לתרום מיכולותיו הנדירות לעמו ולארצו, בכל אחת מן השליחויות שנטל על עצמו. תמיד הקפיד שהשליחות תהיה העיקר, ולא הוא - שהיה נושא השליחות.

 

"התפיסה הזאת, של תרומה שקטה וצנועה, הנחתה אותו וניכרה גם כשנבחר לנשיאה הרביעי של מדינת ישראל. ההיסטוריה זימנה לו תקופת נשיאות שהחלה במלחמת יום הכיפורים והסתיימה במשא ומתן לשלום עם הגדולה במדינות ערב - מצרים. גם בתקופה זו ידע הנשיא קציר להקדיש חלק ניכר מזמנו לתחומי החברה והחינוך, ההשכלה הגבוהה והרווחה, והוליך שורה ארוכה של מפעלים ויוזמות חשובות. ותמיד ביקש לחבר את הנוער אל המדע

.
"בספרו האוטוביוגרפי, שיצא לאור באחרונה, הוא מספר: 'בחלק מהביקורים הנשיאותיים שערכתי במקומות שונים ברחבי הארץ ייחדתי זמן לפגישות עם נוער שוחר מדע. עודני זוכר בבירור את הסיפוק הרב שחשתי באחד הביקורים הללו כשראיתי נערים ונערות בעיירות פיתוח צופים בכוכבים - מבעד לטלסקופים, כשהם מפענחים בהתרגשות את קווי הספקטרום השונים'. מכובדי, אלה הם קווי הספקטרום שאיפיינו את אפרים קציר: צניעות, אהבת דעת ואהבת העם".

נשיא מכון ויצמן למדע, פרופ' דניאל זייפמן, אמר לזכרו: "אפרים קציר היה מדען דגול, ואיש חזון. את זאת יודעים כולם. אבל תכונותיו הפחות ידועות, והלא פחות חשובות, היו אומץ לבו, צניעותו ואהבת האדם שלו.

 

"אפרים היה מדען אמיץ, שהלך בעקבות הסקרנות שלו עד לגבול הידע האנושי. הוא העז לשאול שאלות מחקריות שאפתניות, שנראו בזמנו גדולות מהחיים, ומצא דרכים מקוריות במיוחד לחקור אותן ולמצוא תשובות שהשפיעו על כולנו. בימים שבהם קשה היה לחשוב על קשר בין פיסיקה למדעי החיים, ייסד אפרים, במכון ויצמן למדע מחלקה לביופיסיקה. בימים שבהם מדינת ישראל התקשתה לספק מזון לאזרחיה, אפרים התבונן אל העתיד וביקש לחקור את מבנה החלבונים ואת תפקידיהם בגוף החי. היום אנחנו קוראים לזה 'פרוטאומיקה', השלב המתקדם, שבא אחרי השלמת המיפוי והפיענוח של גנום האדם.

"כדי לחקור את החלבונים, פיתח אפרים מודלים מולקולריים שהוא קרא להם 'פולי-חומצות אמינו'. המחקרים האלה הובילו את תלמידו של אפרים, נשיא מכון ויצמן בעבר, פרופ' מיכאל סלע, לבחינת הרכבים מולקולריים שונים, שאחד מהם הוא הבסיס ל'קופקסון', התרופה הישראלית המקורית הראשונה, שהיא אחד ממקורות העוצמה של חברת 'טבע'.

"בשנות ה-60, כאשר המילים 'ביולוגיה' ו'טכנולוגיה' היו רחוקות זו מזו כרחוק מזרח ממערב, פיתח אפרים שיטה לקישור של אנזימים למשטחים. השיטה הזאת הפכה לאחד הכלים המרכזיים בתעשייה הביוטכנולוגית המודרנית.

 

"אבל אפרים לא הסתגר במעבדתו. הוא ראה את המדע כחלק בלתי-נפרד מהתרבות האנושית, והאמין כי המדענים צריכים להנהיג את החברה האנושית לעבר עתיד טוב יותר. נאמן לאמונתו זו, הוא פעל רבות בתחום הסברת מדע לציבור הרחב, ועמד בראש המועצה לקידום החינוך המדעי.

"אפרים גם היה מורה רב השראה. הוא העמיד דורות של תלמידים שהלכו בדרכו, בעקבות הסקרנות, והרחיבו ומרחיבים את גבולות הידע שלנו. תלמידיו, ותלמידי-תלמידיו, מהווים את עמוד השדרה של המדע הישראלי ושל מערכת ההשכלה הגבוהה שלנו. בעת שכיהן כנשיא מדינת ישראל הוא שם דגש מיוחד על בעיות החברה והחינוך בישראל, והכיר מקרוב את כל שכבות הציבור בישראל.

"לאחר שסיים את כהונתו כנשיא המדינה חזר למקום שבו אהב להימצא: מעבדתו במכון ויצמן למדע. הסקרנות עדיין בערה בו, והחזון והאומץ הובילו אותו שוב לחזית המדע העולמית. הוא לא היסס לפנות לתחומי מחקר חדשים. בפרויקט אחד הוא עמד בראש צוות מדענים שבחן את הדרך שבה מולקולות ביולוגיות מזהות זו את זו ונצמדות זו לזו - אחת התופעות הבסיסיות של החיים.

"חייו של אפרים היו שזורים ציונות ומדע. אין זה מקרה שאנו מקיימים את הטקס הזה לא רחוק ממקום קבורתו של הנשיא הראשון של מדינת ישראל ושל מכון ויצמן למדע, חיים ויצמן. אין זה מקרה ששני מדענים ממכון ויצמן למדע כיהנו כנשיאי המדינה. אפרים קציר וחיים ויצמן, שניהם ראו את הציונות והמדע כשני חלקים שסכומם גדול מהערכים שלהם עצמם. שניהם האמינו בהרחבת הידע האנושי כמנוף לשיפור איכות החיים של כולנו. ושניהם צדקו, והוכיחו את צדקתם.

"הסקרנות בערה באפרים עד לימיו האחרונים ממש. לא מזמן שאלו אותו, מהי השאלה שמעסיקה אותו בימים אלה. הוא חייך ואמר, בצניעות, באומץ ובחזון שאיפיינו אותו כל חייו: 'הייתי רוצה לדעת ולהבין איך פועל מנגנון האהבה במוח'.

"אפרים, אמנם אנחנו לא מבינים עדיין את מנגנון האהבה במוח, אבל במקרה הזה איננו זקוקים להסברים ארוכים כדי לומר לך - אנחנו אוהבים אותך".