אווירה מחשמלת

תוצרת המכון
01.03.2009
אורח המדור: פרופ' אברהם בן-ראובן, אוניברסיטת תל אביב
פרופ' אברהם בן-ראובן
 
למכון ויצמן ברחובות הגיע אברהם בן-ראובן בשנת 1959, עם סיום לימודיו לתואר ראשון בפיסיקה בטכניון בחיפה. הוא התקבל כתלמידו של פרופ' ג'ו יפה, שהקים במכון מעבדה לספקטרוסקופיה באינפרא-אדום, והיה זקוק לסטודנט תיאורטיקאי. את התואר השני עשה בהנחייתו כתלמיד אקסטרני בטכניון - ואת הדוקטורט כבר כתלמיד המדרשה. "לימודי הפיסיקה במכון באותם ימים התנהלו באווירה מחשמלת", הוא מספר. "הסמינר השבועי של יום חמישי משך אליו את טובי החוקרים מרחבי הארץ. בין המדענים שהשפיעו עלי נכללה החבורה הכישרונית מהמעבדה להשראה מגנטית גרעינית (NMR) ששכנה סמוך לחדרי".
 
מחקרו עסק בתיאוריה של הרחבת קווים ספקטרליים על-ידי התנגשויות מולקולות גז. סמוך לסיום לימודיו הראה לו ג'ו יפה טיוטת מאמר שהתקבל מד"ר אוגו פאנו, שעבד אז במכון התקנים האמריקאי בוושינגטון.  המאמר הציע דרך חדשה להתמודדות עם הבעיות המחקריות שהעסיקו את בן-אברהם, באמצעות ניסוח מחדש של תורת הקוונטים. המאמר נראה לו קשה לפיענוח, ולכן הודיע מיד לפרופ' יפה כי ברצונו לצאת למחקר בתר-דוקטוריאלי במעבדותיו של אוגו פאנו.
 
בתקופה זו הצליח לפתור תעלומה שהעסיקה את מיטב המוחות העוסקים במחקר גלי מיקרו בארה"ב - אי-התאמה בין חישובים תאורטיים לבין תוצאות ניסיוניות, שהפריעה לניסיונותיהם ליצור שעון מולקולרי המבוסס על קווי הספקטרום של גז האמוניה. בידי פרופ' בן-ראובן היו הכלים המתמטיים לפיענוח התעלומה, והוא פיתח נוסחה המכונה "צורת הקו של בן-ראובן", אשר משרתת עד היום אסטר-פיסיקאים העוסקים בחקר האטמוספרות של כוכבי הלכת וירחיהם.
 
לאחר שנתיים בוושינגטון, שבמהלכן נולדו שניים משלושת ילדיו, התקבל בן-ראובן למכון ויצמן. "לרוע מזלי, פרש ג'ו יפה באותם ימים ממשרתו, והפך לאחד מחלוצי ההיי-טק בארץ, וכך נותרתי ללא 'אבא' מדעי. רק מאוחר מדי נודע לי שאת מקומו תפס פטרון אחר, שדאג לי בחשאי. היה זה פרופ' עמוס דה-שליט".
 
בשנת 1973 הצטרף, כפרופסור לכימיה, לקבוצת הפיסיקה הכימית באוניברסיטת תל-אביב, שם כיהן ארבע שנים בתפקיד ראש המחלקה לכימיה, ושם הוא חוקר עד היום, כפרופסור אמריטוס, את התנהגותן של מולקולות כגזים קוונטיים בטמפרטורות הקרות להפליא מתחום הנאנו-קלווין. במקביל הוא מכהן כחבר בוועדת קרן וולף.  

שתף