לזכור ולשכוח

 

 

רבים מאתנו היו בוודאי שמחים לגלות כי ניתן למחוק זיכרונות בלתי-נעימים. ליכולת כזו עשויה להיות משמעות מיוחדת כאשר מדובר בזיכרונות טראומטיים, המשבשים את חייו של הזוכר. ייתכן שבעתיד נוכל למחוק או לפחות לעמעם זיכרונות מסוגים מסוימים באופן מבוקר. כלל חדש בפעולת המוח, שהתגלה באחרונה על-ידי מדעני מכון וייצמן למדע בראשותו של פרופ' ידין דודאי מהמחלקה לנוירוביולוגיה, עשוי להצעיד אותנו צעד חשוב קדימה בדרך להשגת מטרה זו.

 

כל זיכרון שאנו רוכשים עובר מיד לאחר רכישתו תהליך של הבשלה (קונסולידציה), שבה הוא נעשה עמיד לגירויים חיצוניים ולתרופות שונות העלולים למחוק אותו. עד לא מכבר מקובל היה, שתהליך ההבשלה הזה מתרחש רק פעם אחת בחייו של הזיכרון, ומשנסגר חלון הזמנים של הרגישות ל"מוחקי הזיכרון" הללו (בדרך כלל כשעה-שעתיים לאחר שהזיכרון נרכש), נותרת העמידות בעינה לכל משך קיומו של אותו זיכרון. אולם באחרונה החלו להימצא עדויות לכך, שייתכן כי זיכרון הופך מחדש להיות רגיש להפרעות למשך זמן קצר לאחר שנשלף (כלומר מיד לאחר שנעשה בו שימוש). אם אכן אלה הם פני הדברים, כי אז פירושו של דבר שאם המוח נזכר בדבר מה, מיד לאחר ההיזכרות ניתן יהיה להפעיל מחדש את הגורמים "מוחקי הזיכרון" ולמחוק את הזיכרון, אף כי עבר זמן רב, אפילו שנים, מאז נרכש.

 

הבעיה הייתה, שניסויים בנושא חדשני זה,במעבדות מובילות בעולם, הראו כי במקרים מסוימים ניתן אולי למחוק זיכרון ישן עם שליפתו, אך במקרים אחרים לא נמצאה עדות לכך.

 

קבוצתו של פרופ' דודאי זיהתה עתה כלל חדש בפעולת מערכות הזיכרון במוח, שמלבד האור שהוא מטיל על הדרך שבה המוח פועל ועל יציבותם של זיכרונות, מסוגל גם להסביר את אי-ההתאמה בין המחקרים השונים. הכלל שהתגלה קובע באילו תנאים הופך הזיכרון הנשלף לרגיש מחדש לפעילות אפשרית של "מוחקי הזיכרון". כדי להבין כלל זה, ראוי לזכור כי לפיסות מידע רבות המצויות בזיכרוננו יש הקשרים רבים שחלקם סותרים זה את זה (קונפליקטיים). למשל, מזון מסוים יכול להיזכר בהקשר טעים או לא-טעים, אדם מסוים יכול להיזכר בהקשר נעים או לא נעים, ועוד. כאשר אנו טועמים אותו מזון או רואים אותו מכר, נשלפים כהרף עין בזיכרוננו כל ההקשרים הללו גם יחד, או אחדים מהם, אך בסופו של דבר, רק אחד מהם מכתיב את ההתנהגות יותר מאחרים (כלומר הופך לדומיננטי). זיכרון זה הוא שיקבע, למשל, אם נאכל את המזון או נדחה אותו, או אם נחייך למכרנו או שמא נתעלם ממנו. קבוצתו של פרופ' דודאי גילתה, כי רק אותו זיכרון ש"זכה בתחרות" עלה אל פני השטח בעקבות השליפה והשתלט על ההתנהגות, נחשף מחדש לחלון זמנים של רגישות, והוא חייב להבשיל מחדש בטרם יחזור ויתקבע כזיכרון ארוך טווח. במילים אחרות, הזיכרון "המנצח" עלול בתנאים מסוימים, כתוצאה מניצחונו, להפסיד את עתידו. בלשון תמציתית יותר, ניתן לומר כי יציבותו של זיכרון נשלף עומדת ביחס הפוך לדומיננטיות שלו. תגלית זו עשויה לסייע בעתיד לפיתוח שיטות למחיקת זיכרונות לא רצויים, וכתוצאה מכך אולי אף לטיפול בטראומות נפשיות.

 

מחקרים העוסקים בבסיס הפיסי של תכונותיו ומנגנוניו הבסיסיים של הזיכרון, ובמיוחד כאלו הדורשים התערבויות כימיות ואחרות, נעשים בבעלי-חיים. את ניסוייהם בנושא זה ביצעו פרופ' דודאי וחברי קבוצת המחקר שלו בחולדות ובדגים, המתאימים במיוחד לצורך המחקר: החולדות למדו לזכור טעמים, הדגים למדו לזכור הבזקי אור, ובשני המקרים אומנו בעלי-החיים לזכור זיכרונות סותרים, כלומר טעם הוא לפעמים טוב ולפעמים רע, אות האור מבשר סכנה או איננו מבשר אותה. בשני המינים אפשר היה להראות שההקשר הדומיננטי, זה שניצח והכתיב את ההתנהגות לאחר השליפה, רק הוא זה שאפשר היה למוחקו באמצעות מתן תרופות מתאימות תוך דקות ספורות מרגע שליפתו. העובדה שככל שהדברים אמורים ב"חומרה הבסיסית" של מערכות הזיכרון במוח מתקיים דמיון רב מאוד בין המינים השונים של בעלי חיים, לרבות בני אדם, פותחת את הפתח לתקווה שתרופות לא רעילות שתימצאנה יעילות במחיקה הזיכרון בדרך זו בבעלי-חיים תפעלנה פעולה דומה גם בבני אדם. עם זאת, עד כה טרם נבחנה הדרך לבצע את התהליך בבני אדם.

 

תוצאות המחקר התפרסמו באחרונה בכתב העת המדעי "סיינס". בצוות המחקר השתתפו, מלבד פרופ' דודאי, תלמידי המחקר מרק אייזנברג, טלי קובילו ודיאגו ברמן.