זיוף בזמן

 

 

אספן עתיקות ישראלי מיקד לפני זמן לא רב התעניינות עולמית כאשר הציג לוח אבן שעליו נחרתו 15 שורות של אותיות עבריות עתיקות המתארות, לכאורה, את עלילותיו של יהואש מלך ישראל שחי ופעל במאה התשיעית לפני הספירה. צוות מדענים שבחן את הממצא הגיע למסקנה, ש"אבן יהואש" אכן נכתבה בתקופת חייו של יהואש מלך ישראל. המסקנה התבססה בחלקה על תיארוך שביצעה חברה מסחרית מפלורידה, ארה"ב, באמצעות האיזוטופ הרדיואקטיבי פחמן 14.

 

תיארוך באמצעות פחמן 14 מבוסס על העובדה, שהיחס הכמותי ההתחלתי בין איזוטופ הפחמן הנפוץ (פחמן 12) לבין אחיו הכבד והרדיואקטיבי, פחמן 14, הוא ידוע. מכיוון שפחמן 12 הוא איזוטופ יציב, ואילו הפחמן 14 מתפרק בקצב אחיד וידוע, אפשר, באמצעות בדיקת היחס הכמותי ביניהם, לחשב בדיוק את משך הזמן שעבר מהיווצרות החומר הנבדק ועד לזמן שבו מתבצעת הבדיקה.

 

המדענים האמריקאיים בדקו דגימות של ה"פטינה", השכבה הטבעית שמצטברת עלפני אבן שמונחת במקום קבוע למשך זמן רב (את גיל האבן עצמה אי-אפשר למדוד באמצעות פחמן 14). הם מצאו שה"פטינה" נוצרה בשנים 220-390 לפני הספירה. המדענים הישראלים שבחנו את האבן הניחו, שמקור הפחמן שנכלל ב"פטינה" היה עץ שגדל ונשרף פחות או יותר בתקופה הזאת, דבר שהעיד כי חריתת הכתובת על האבן התבצעה בתקופה מוקדמת יותר.

 

על אף הבדיקות האמריקאיות והמסקנות של צוות הבדיקה הישראלי, עדיין היו ספקות מסוימים באשר לאותנטיות של "אבן יהואש". לפיכך הקימה רשות העתיקות שני צוותים שונים של מומחים מתנדבים שהתבקשו לבחון מחדש את לוח האבן. באחד מהצוותים השתתפה ד"ר אליזבטה בוארטו, ראש מעבדת התיארוך בפחמן 14 של מכון ויצמן למדע. היא התבקשה לבחון את תוצאות התיארוך שהתקבלו במעבדה בפלורידה.

 

כדי לעזור לצוות לענות על השאלה "האם זה אמיתי?", היה על ד"ר בוארטו לשאול תחילה "האם היה אפשר לזייף אותו?"

 

לא היה לה ספק לגבי נכונות התוצאות שהתקבלו בבדיקה האמריקאית, אבל מצד שני, היבטים אחרים של הבדיקה ערערו על הקשר בין בדיקת התיארוך עצמה לבין הסקת המסקנה באשר לאותנטיות של החריתה בלוח האבן. למשל, "פטינה" שהתפתחה בתוך האותיות החרותות הייתה מעורבת עם "פטינה" מהגב ומצדי לוח האבן. זאת, על-אף העובדה שהיה ברור לגמרי שמדובר בשתי "פטינות" שונות. למעשה, ה"פטינה" הכילה יותר מחומר אחד, לרבות חימר ופחם. מכיוון שמקור הפחמן 14 המצוי בחימר הוא חומר אורגני שהיה יכול להתערבב ב"פטינה", העלתה ד"ר בוארטו את החשש שעירבוב כזה יכול להטות את תוצאות בדיקת התיארוך.

 

מדאיגה יותר הייתה העובדה שאי-אפשר היה לקבל מידע ברור על מקורו של לוח האבן, מי מצא אותו, היכן, מתי, ועוד. במחקר ארכיאולוגי מבוסס, התיארוך באמצעות פחמן 14 מבוצע בהתחשב בקשר שבו נמצא החפץ: כרונולוגיה של השכבות הנמצאות מעל ומתחת למקום שבו נמצא העצם הנבדק, וגילי החפצים השונים שנמצאו באותה שכבה. כך, למעשה, קביעת הגיל של הממצא הנבדק מבוצעת בתיאום בין כל הנתונים הללו. במקרה של "אבן יהואש" יכלו החוקרים להסתמך רק על דוגמת חומר שהכילה איזוטופים שונים של פחמן.

 

ובכל זאת, על-אף הספקות הללו היה ברור שהפחם עצמו אכן עתיק. אבל פחם כזה אפשר להשיג בקלות יחסית במעבדות שונות העוסקות בתיארוך, כמו, למשל, מעבדתה של ד"ר בוארטו במכון ויצמן למדע. בסוף התהליך קבעה ד"ר בוארטו, שבדיקת התיארוך באמצעות פחמן 14 שבוצעה בארה"ב אמנם אמינה ומדויקת, אך המסקנות שהוסקו על-פיה אינן נכונות בהכרח, ובכל מקרה, בדיקה זו אינה יכולה להוות הוכחה לגילו של לוח האבן או לתקופה שבה נחרתה בו הכתובת. חברים אחרים בצוות שבחנו היבטים נוספים של "אבן יהואש" הגיעו באופן בלתי-תלוי לאותה מסקנה, דבר שהוביל לקביעה ש"אבן יהואש" זויפה בכוונה תחילה.