מדענים בשירות המשטרה

01.09.2002
אורח המדור: ד"ר אלעזר צדוק, ראש המחלקה לזיהוי פלילי במשטרת ישראל
"תפקידנו הוא לסייע בחקירות מכל סוג, מפריצה לדירה או גניבת רכב ועד לפשעים חמורים כמו רצח, אונס, או שוד מזוין"
ד"ר אלעזר צדוק. ניהול מעבדות אנליטיות
 
ד"ר אלעזר צדוק, ראש המחלקה לזיהוי פלילי במשטרת ישראל, לבש את מדי השוטר שלו, בדרגת תת-ניצב, לראשונה בגיל 49. עד אז עברה הקריירה שלו בעמדות ניהול שונות של מעבדות אנליטיות רב-תחומיות בצבא, באקדמיה ובתעשייה. הוא נכנס לתפקידו במשטרה באוקטובר 1999, ועד שפרצה האינתיפאדה הנוכחית עברה עליו שנת שירות "רגילה".
 
המחלקה לזיהוי פלילי היא חלק מאגף החקירות של המשטרה, והיא כוללת 180 שוטרים מיומנים, שרובם בוגרי אוניברסיטאות ומהנדסים אשר התמחו בתחומים שונים ועובדים במעבדות המרכזיות של המשטרה במטה הארצי בירושלים, וכן 200 טכנאי זיהוי שמפוזרים ברחבי הארץ ועובדים בהנחייתה המקצועית של המחלקה.
 
ד"ר צדוק: "תפקידנו הוא לסייע בחקירות מכל סוג, מפריצה לדירה או גניבת רכב ועד לפשעים חמורים כמו רצח, אונס, או שוד מזוין. מטרתנו היא לזהות את העבריינים באמצעים מדעיים וטכנולוגיים שונים. במצב הביטחוני הנוכחי יש למשטרה חשיבות לאומית גבוהה, ומוטלים עליה תפקידים נוספים רבים שאינם קשורים לעבירות פליליות. לדוגמה, המחלקה לזיהוי פלילי אחראית בין היתר על הזיהוי הפיסי של קורבנות הפיגועים, שאותו מבצעים טכנאי הזיהוי שלנו בשיתוף עם המכון לרפואה משפטית באבו-כביר. למחלקה יש גם תפקיד מודיעיני חשוב בזיהוי חומר הנפץ שבו השתמשו המחבלים בפיגוע זה או אחר. זיהוי חומר הנפץ יכול לסייע לקשור קצוות ולהוביל את גורמי המודיעין למעבדת חבלה זו או אחרת, שעליה כבר יש מידע. אם יש באתר הפיגוע מכונית תופת, תפקידנו הוא לקבוע את הזהות שלה, לבדוק אם היא זויפה או נגנבה, לברר מהיכן הגיעה ועוד. יש לנו גם מעבדה בליסטית שמסוגלת לקבוע קשר בין כלי נשק לבין אירוע ירי: באמצעות התרמילים שנמצאים בזירת הפיגוע אנו יכולים למפות את סוגי כל הנשק שהופעלו באירוע מסוים, ואז לבדוק את הקשר בין הפיגועים השונים.
 
"מבחינתנו, זירת פיגוע טרור כלשהי אינה שונה מזירה שבה התחולל אירוע פלילי אחר. בשני המקרים, לצורך הפיענוח, אנחנו משתמשים באותם אמצעי זיהוי, ובאותם מומחים. מחלקה נוספת במשטרה שעליה מוטלת עבודה אחראית ביותר בתקופה זו היא מחלקת החבלה של המשטרה, שמזהה את סוג המטען ואופן הפעלתו, בודקת את קיומם של מטענים נוספים, ומפתחת את תורת ההתגוננות מול הפעלת מטענים".
 
כדי לספק את הראייה המדעית באשר לזהותו של העבריין, נעזרת המחלקה לזיהוי פלילי באמצעים שנמצאים היום בקדמת הטכנולוגיה, כגון פרופיל ,DNAלצד אמצעים ותיקים וידועים יותר כמו טביעת אצבעות, שבהן השתמשו כבר בתחילת המאה שעברה. לדוגמה, זהותו של הפדופיל מהדרום שנתפס באחרונה נקבעה באופן סופי באמצעות בדיקות גנטיות.
 
משטרת ישראל משתמשת בבדיקות גנטיות לצורך זיהוי חשודים באופן שגרתי מתחילת שנות ה90-. כיום מונחת על שולחן הכנסת הצעת חוק שתאפשר למשטרה להקים מאגר של מידע של פרופילי DNA של עבריינים, בדומה למאגר המידע הקיים של טביעות אצבעות. ד"ר צדוק: "מאגר כזה יוכל לעזור לא רק בפיענוח אלא גם במניעת עבירות: זיהוי מהיר של עבריין לאחר עבירה אחת עשוי למנוע סדרה ארוכה של עבירות נוספות שהיו עלולות להתחולל אם העבריין היה נותר חופשי. עם זאת, מאגר פרופילי ה- DNA יכלול אך ורק נתונים היכולים לשמש לצורך זיהוי בלבד, ולא לצרכים אחרים, כגון מעקב אחר מחלות תורשתיות ועוד".
 
המחלקה לזיהוי פלילי אחראית גם על הפעלת מערכות הפוליגרף של משטרת ישראל ("מכונות אמת"), על השוואה בין כתבי יד (חיוני לזיהוי תעודות ודרכונים מזויפים), ועל זיהוי ואפיון שטרות כסף מזויפים. המעבדה האנליטית של המחלקה לזיהוי פלילי עוסקת בבדיקות סמים, ודרכה עוברים כל תיקי תפיסות הסמים בישראל, החל מהמשתמש הבודד ועד לתפיסה האחרונה של כמיליון כדורי אקסטזי במשלוח שהגיע מחו"ל.
 
ד"ר צדוק קיבל תואר ראשון ושני בכימיה מאוניברסיטת תל-אביב, כעתודאי. את שירותו הצבאי עשה במסגרת היחידה הטכנולוגית של חיל המודיעין. כשהשתחרר מצה"ל חיפש מסגרת מתאימה ללימודי דוקטורט. את המנחה שלו, פרופ' יהודה מזור, הוא הכיר בצבא (פרופ' מזור שימש יועץ ליחידה שבה שירת צדוק). בעקבות מזור, הגיע גם צדוק למכון ויצמן למדע. "התחלתי את לימודי הדוקטורט שלי במכון בשנת 1979, וביליתי כאן ארבע שנים. אלה היו מהשנים הטובות בחיי. למדתי במחלקה לכימיה אורגנית בבניין זיו. לאורך כל התקופה הזו הרגשתי שאני עושה את הדבר הנכון במקום הנכון. הרמה המדעית הגבוהה, האווירה הבין-לאומית, הסביבה הנעימה והשקט, אפשרו לי להתעמק בנושאים שעניינו אותי".
 
לאחר שסיים ד"ר צדוק את עבודת הדוקטורט שלו, שקל לנסוע לחו"ל ולבצע מחקר בתר-דוקטוריאלי. אבל אז בדיוק קיבל הצעה מצה"ל לחזור ליחידה הטכנולוגית של חיל המודיעין שבה שירת, ולהקים בה מדור חדש שיעסוק בכימיה אנליטית. תחום זה היה באותם ימים בחיתוליו ביחידה, וד"ר צדוק החל את העיסוק בתחום זה מאפס. בעזרת צוות של 10 אנשים שכלל בוגרי אוניברסיטאות, עתודאים, מהנדסים וטכנאים, הוא הקים מעבדה אינטגרטיבית שכללה מיקרוסקופ אלקטרונים, מכשירי כרומטוגרפיה גזית ונוזלית, מכשירי אינפרה אדום, מכשירי פלורוסנציה ועוד. "זו היתה המעבדה הראשונה מסוגה שאיפשרה הסתכלות על בעיה נתונה אחת מהרבה זוויות", הוא נזכר.
 
כשהגיע מועד שנת השבתון שלו ב1987-, הוא החליט לבלות אותה במעבדתו של פרופ' ג'ורג' אולה, מאוניברסיטת דרום קליפורניה, לימים חתן פרס נובל בכימיה. שם עסק בניסיונות להכין פולימרים אורגניים שיהיו גם מוליכי חשמל. ד"ר צדוק: "באותה תקופה כבר הייתי מחוץ לעשייה האקדמית, אבל הנושא עניין אותי. פרופ' יהודה מזור ממכון ויצמן סייע לי ליצור קשר עם פרופ' אולה, וכך הוזמנתי אליו. היה נפלא לחזור למקום שמזכיר את המכון באווירה המדעית ובנינוחות שלו".
 
כשחזר ד"ר צדוק משנת השבתון בארה"ב,הוא עבר לתפקיד ראש שטח חומרים בחיל המודיעין. במסגרת זו, המפתחת אמצעים להשגת מידע מודיעיני, זכה צוות שבו היה חבר ד"ר צדוק בפרס לביטחון ישראל בשנת 1994, שנה שבה הגיע מועד השבתון השני שלו. הפעם הצטרף לחברת "תרכובות ברום", שם עבד באגף המחקר. בסוף השבתון פרש מצה"ל ונשאר בחברה. כעבור חמש שנים נוספות הצטרף למשטרת ישראל בתפקידו הנוכחי.
 
ד"ר צדוק נשוי לנחמה, שסיימה תואר שני במחלקה להוראת המדעים במכון ויצמן למדע, ואב לשלושה בנים: אבי, שסיים תואר שני בפיסיקה ועומד לפני לימודי דוקטורט, אדיר, סטודנט לתקשורת ולמדע המדינה, וניר תלמיד תיכון.
 

לשיתוף:

 

 

 

 

פודקאסטים
אינסטגרם