כמו מגלי ארצות מהמאות שחלפו, פרופ' ז'קי בקמן נדד בעולם בחיפושיו אחר גנים חדשים. עכשיו הוא ממשיך את מסעות החיפוש שלו ממעבדתו החדשה במכון ויצמן למדע. בין הגנים שכבר עלה על עקבותיהם אפשר למנות את הגנים שמוטציות בהם גורמות למחלות כגון ניוון שרירים, מחלות כליות, סוכרת ומחלות לב.
בקמן נולד וגדל בבלגיה ולמד בבית-הספר היהודי "תחכמוני" השייך לתנועת הפועל המזרחי. את השפה האנגלית למד במכון ויצמן למדע כשבא לכאן בשנת 1969 כסטודנט לדוקטורט בהנחייתם של פרופ' ויולט דניאל ופרופ' אוריאל ליטואר. "המורה שלי לאנגלית היה סטודנט אחר שהגיע לכאן מהודו, ורק אחרי שהוא בא לבקר אותי בעת שבצעתי את עבודת הפוסט-דוקטורט שלי, בסקוטלנד, התברר לי שהוא מדבר אנגלית במבטא לא אנגלי". בשנת 1990 עבר בקמן לצרפת, שם התמקד במשך 11 שנים בחקר מחלות הנגרמות על-ידי גן בודד. במיוחד התמקד בגנים שממוקמים בכרומוזומים מספר 14 ו-15. בחלק מאותו זמן היה סגן מנהל מרכז הגנום הלאומי שבצרפת. עכשיו, במכון ויצמן למדע, הוא מתכונן לעולם החדש שמפציע לאחר השלמתה של הטיוטה המלאה הראשונה של גנום האדם. פרופ' בקמן: "המחקר העכשווי בגנומיקה ממשיך כיום בכיוונים שונים. על הפרק עומדים פיתוח טיפולים גנטיים, ושימוש בבדיקת גנטיות אישיות שיגלו את סיכויו של כל נבדק לחלות במחלות שונות במשך חייו. גילויים כאלה יוכלו לסייע בעיצוב תוכניות תזונה ואורח חיים שיפחיתו את הסיכונים לחלות. כך או אחרת, ברור שהרפואה שלאחר סיום פרויקט הגנום תהיה שונה מזו שהיכרנו לפניו.
"אחת מהתגליות הבולטות שכבר עלו מפרויקט הגנום היא השוני הגנטי העצום בין בני-האדם, הגורם לשוני במראה, בהתנהגות, ובתגובות השונות למחלות שונות. היום כבר ברור שבכל מחלה יש מרכיב גנטי כלשהו. יש מחלות שנגרמות כמעט ישירות כתוצאה ממוטציה גנטית (לדוגמא, מחלת טאי- זקס, או מחלת חולשת שרירים, SMA), ויש מחלות שהמרכיבים הגנטיים משפיעים על סיכויי התפתחותן בגוף (דוגמת סוכרת ומחלות לב וכלי דם), או על הדרך שבה הגוף מגיב אליהן (מחלות זיהומיות שונות, לרבות האיידס).
"הכרת הגנום האישי של כל אדם תאפשר, בעתיד, להתאים לכל מטופל, באופן ייחודי, מתכון טיפול והרכב תרופות שיתאימו במדויק למאפיינים הגנטיים שלו. אחת התוצאות הצפויות מההתפתחות הזאת תהיה הפיכה של מחלה בודדת (למשל, סוכרת) למעין אשכול של מחלות רבות יחסית שכל אחת מהן מתחוללת בקבוצת אנשים מסוימת בעלת מאפיינים גנטיים דומים. כך, במקום שכל חולי הסוכרת יטופלו באופן אחיד, אפשר יהיה לטפל באופן יעיל יותר בכל חולה, לפי ההגדרה של מחלת הסוכרת הייחודית שהוא חולה בה, הנקבעת על פי הקבוצה הגנטית שהוא משתייך אליה. בדרך זו הרפואה תעבור משירות של 'קונפקציה' לשירות של 'תפירה עילית' של תרופות ודרכי טיפול לכל חולה".