משולחנו של הנשיא

01.06.2000
פטנטים והמצאות של מדעני מכון ויצמן מוליכים כיום במישרין למכירת מוצרים תעשייתיים בשווי של כמיליארד דולר לשנה, בארץ ובעולם. המכירות הן, כמובן, של התעשייה ולא של המכון, אולם המכון זוכה בתמלוגים. זהו הישג אדיר למוסד מחקר שמטרתו המוצהרת היא מחקר בסיסי, וכל המוצרים האלה הם רק תוצר לוואי. כל הסימנים מעידים על כך שהיקף המוצרים, היקף המכירות של התעשייה והיקף התמלוגים שמקבל המכון יגדלו עוד יותר בשנים הקרובות.
 
השאלה המתעוררת היא אם אין הדבר מסכן את רמתו המדעית של המכון והאם אין חשש שכיווני המחקר יופנו לנושאים רווחיים במקום לנושאים הנבחרים מתוך שאיפה טהורה להבין את סודות הטבע.
 
התשובה אינה פשוטה. התמלוגים עצמם הם הכנסה אידיאלית למוסד מדעי. השימוש בהם אינו מוגבל. הם יכולים לשרת את תשתיות המחקר ולממן את פיתוחם של כיווני מחקר חדשים. התמלוגים הם, לאמיתו של דבר, החזר (באיחור רב) של הוצאות המחקר שהיו כרוכות בפיתוח ההמצאות והפטנטים שהובילו למכירות התעשייתיות.
 
העברת חלק מהתמלוגים למדען הממציא, צודקת. השותפים להמצאה הם מוחו וכישוריו של המדען והתמיכה, האווירה, האמצעים והמעבדות שהמכון מעמיד לרשותו. חלוקת התמלוגים בין השותפים - המדען והמכון - הוגנת ונכונה. עם זאת קיימת סכנה תיאורטית שמדען זה או אחר יכוון את מחקרו יותר ליצירת מוצר המניב תמלוגים ופחות לתגליות מדעיות מרעישות. לשמחתי, אין כל עדות לכך שמצב כזה מתפתח במכון. כל מדענינו חותרים לתגליות לשמן, להערכה מדעית של עמיתיהם במכון, בארץ ובעולם ולסיפוק שבפתרון בעיות ובהבנת תהליכים שאיש לא הבין אותם עד כה. אין מחקר במכון שמונע בעיקר על ידי רצון להתעשר.
 
נושא שונה לגמרי הם מענקי המחקר של חברות תעשייתיות גדולות וקטנות, כאלה השייכות בחלקן לחברת "ידע" וכאלה שאינן קשורות בה במישרין. מענקים כאלה בהחלט מפתים. כמעט כל מדען להוט לקבל מימון למחקריו. מימון יתר לנושאים תעשייתיים, ובעיקר מימון לביצוע משימות מחקר שגרתיות שאינן חדשניות, עלול לאיים על איכות המחקר ועל בחירה נכונה של כיווני המחקר. קיימות גם סכנות גדלות והולכות של ניגודי אינטרסים בתוך המשולש מכון-תעשייה- מדען ובעיות של אתיקה מדעית הקשורות במסחור תגליות.
 
עלינו להילחם בסכנות אלה. קשה מאוד לעשות זאת אך ורק באמצעות חוקים ונהלים. כללי המשחק בעולם המדעי-טכנולוגי ובעולם התעשיות המתוחכמות משתנים מהר יותר מכל שינוי שיכול לבוא לידי ביטוי בספרי החוקים והנהלים. הכלים היחידים העומדים לרשות הנהלת המכון הם ההיגיון, הניסיון המצטבר, הרצון לשמור על מצוינות המחקר וההגנה הקפדנית על הנכסים האינטלקטואליים של המכון.
 
אחד המרכיבים המרתקים ביותר בעבודתה של הנהלת המכון הוא הטיפול בנושאים אלה. הדבר נעשה בעיקר על ידי סגן הנשיא ליישומים טכנולוגיים, פרופ' צבי ארטשטיין (ולפניו במשך שנים רבות בידי פרופ' דוד מירלמן). יש כאן אתגר מרתק ובעל חשיבות רבה לעתידו של המכון, כאשר זירת ההתרחשויות נמצאת בשינוי מתמיד. אני מקווה שגם בעתיד נצליח להתמודד עם קושי מבורך זה.
 

לשיתוף:

 

 

 

 

פודקאסטים
אינסטגרם