חלבון ועוד חלבון

 

החומר הגנטי, די-אן-אי, ניזוק מדי יום ביומו בדרך שעלולה לשבש את סדר מרכיביו וליצור מוטציות (התמרות) גנטיות, דבר שעלול להוביל להתפתחות הפרעות שונות, לרבות מחלות סרטניות. כנגד התהליך הלא רצוי הזה פועלים בגוף חלבונים מיוחדים המדכאים את התהליך הסרטני. מדעני מכון ויצמן עקבו באחרונה אחר פעילותם של החלבונים האלה, וגילו אחת מהדרכים שבהן הם מפקחים על תהליכי "מוות מתוכנת" בתאים. תגלית זו עשויה לאפשר בעתיד פיתוח דרכים חדשות לבלימת התפתחותם של גידולים סרטניים.

 

פרופ' יוסף שאול מהמחלקה לגנטיקה מולקולרית במכון ויצמן, שעמד בראש קבוצת המחקר, אומר: "בשלב הראשון החלבונים מדכאי הסרטן פועלים לתיקון הנזק שנגרם לחומר הגנטי, די-אן-אי, העלול להוביל להתפתחות סרטן. אם הניסיון הזה נכשל, מופעלת בתא שעלול להפוך לתא סרטני 'תוכנת התאבדות' גנטית ייחודית, הגורמת למות התא הפגוע. כתוצאה מכך נמנעת התפתחות הסרטן. תוכנת ההתאבדות - הטמונה בכל אחד מתאי הגוף - מהווה, אפוא, שלב הגנה מרכזי נגד הסרטן, ואם וכאשר היא נכשלת, התא הפגוע הופך לתא סרטני, ופותח בפעילות הרסנית".

 

חשיבותם המכרעת של שלבי ההגנה הטבעיים האלה מפני סרטן הביאה את פרופ' יוסף שאול ואת הסטודנט לדוקטורט (דאז) ראובן אגמי מהמחלקה לגנטיקה מולקולרית במכון ויצמן, ששיתפו פעולה עם פרופ' משה אורן והחוקר הפוסטדוקטורלי שעבד אז במעבדתו, ד"ר ג'וואני בלנדינו מהמחלקה לביולוגיה מולקולרית של התא במכון, לבצע את מחקר המעקב אחר החלבונים מדכאי הסרטן. במסגרת חיפושיהם אחר חלבונים מסוג זה עקבו אחר חלבון הקרוי c-Abl, שכאשר חלה בו מוטציה הוא עלול לגרום להתפתחות סרטן, בעיקר סוגים שונים של לוקמיות. הם גילו שבמהלך פעילותו התקינה מגייס ה- c-Abl לעזרתו חלבון נוסף, הקרוי p73.

 

"זו היתה הפתעה", אומר פרופ' שאול. "סברנו שה'שותף הטבעי' של c-Abl יהיה החלבון p53, שעד לאחרונה נחשב לחלבון מדכא גידולים סרטניים יחיד מסוגו. העובדה של- p53 יש 'משפחה' הכוללת את ה- p73 ואת ה- p63, התגלתה רק באחרונה והפתיעה את הקהילה המדעית". המדענים מצאו בבירור ש"שיתוף הפעולה" בין c-Abl לבין p73 עשוי לגרום למות התא הפגוע (דבר שבולם את התפתחות הסרטן), וכי במקרים שבהם אחד מהחלבונים האלה אינו תקין, גדלה במידה משמעותית האפשרות להתפתחות סרטן.

 

עכשיו מתמקד פרופ' שאול במיפוי שלבי הפעולה השונים של שיתוף הפעולה בין c-Abl לבין p73. "הכרת התהליכים האלה", הוא אומר, "עשויה לאפשר, בעתיד, פיתוח שיטות טיפול ותרופות, שיכוונו במדויק למאפיינים הגנטיים האישיים של כל מטופל". המדענים מקווים שטיפולים "אישיים" מסוג זה יהיו יעילים יותר מהטיפולים הקיימים, ושהם יגרמו לפחות השפעות לוואי שליליות.