בידים ריקות - מול הסרטן

 

כשידיו ורגליו חותכות את האוויר בעוצמה ובדייקנות, מכוון פרופ' ישראל רובינשטיין מהלומות מחץ לעבר יריב בלתי נראה. אתגר, כנראה, הוא שם המשחק שהוביל את פרופ' רובינשטיין, מהמחלקה לחקר חומרים ופני שטח, להתחיל באימוני קראטה בגיל 45, ולהתמיד באימונים עד שבאחרונה עבר בהצלחה מבחנים שבסופם הורשה לחגור סביב מותניו חגורה שחורה.

 

פרופ' רובינשטיין מתאמן בדוג'ו (כיתה) של אשר חן, מאמן בכיר בתחום השוטוקן-קראטה. "האשם האמיתי בכל זה הוא בני", הוא אומר בחיוך. "רציתי לעודד אותו לעסוק בפעילות גופנית, באנו לשיעור אחד, והמשכנו להתאמן יחד חמש שנים".

 

שוטוקן-קראטה הוא אמנות לחימה בעלת שורשים עמוקים בתרבות המזרח הרחוק. לפני אלף וארבע מאות שנה הציג אחד מהכוהנים הראשונים של הזן-בודהיזם טכניקה חדשה של אימונים לפני נזירי הזן. המאמץ הפיסי שהיה כרוך באימונים האלה היה אמור להקל על הנזירים "לתרגם" מושגים פיסיים ל"שפה" רוחנית. מאוחר יותר הגיעו שיטות האימון האלה לאיי אוקינאווה, שם התחברו עם שיטות הלוחמה המקומיות, ושגשגו.

 

קראטה היא אמנות של קצב, טכניקה קפדנית, עוצמה, וריכוז אינטנסיבי, המבטאים ערכים יפניים מסורתיים כמו כבוד ליריב, פיתוח אופי חזק והימנעות ממאבקים לא הכרחיים. השם המלא של הספורט הזה הוא "קרה-טה-דו", ביפאנית: "דרך היד הריקה". פרופ' רובינשטיין: "חוסר ביטחון, בצורות שונות, גורם הרבה פעמים להסלמה של אלימות. מקור העוצמה של הקראטה כטכניקה להגנה עצמית הוא הקשר שהוא מטפח בין עוצמת הגוף לעוצמת הרוח. המטרה היא להשתמש בעוצמה זו כדי להימנע מעימותים אלימים".

 

עד שנת 1996 הגיע פרופ' רובינשטיין לרמת מיומנות שזיכתה אותו בזכות לחגור למותניו חגורת "איקיו" חומה. הוא כבר סימן לעצמו את המטרה הבאה: החגורה השחורה "שודאן", כאשר נחתה עליו מהלומה מכיוון בלתי צפוי: רופאיו הודיעו לו שחלה בסרטן. "זו היתה מהלומה רצינית", אומר פרופ' רובינשטיין בלשון המעטה אופיינית. הוא ניצל את הידע המדעי שלו כדי למצוא את המומחה העולמי לסוג הסרטן הנדיר שבו לקה, ולהיות מטופל אצלו. בה בעת החליט להמשיך ולהנהיג את קבוצת המחקר שלו, ולהמשיך באימוני הקראטה. פרופ' רובינשטיין: "מדע הרפואה המודרני הגיע להישגים מרשימים, אבל עדיין הוא יכול לקבל סיוע משמעותי מתעצומות הנפש של המטופל. מנסיוני האישי, הקראטה מהווה דרך יעילה במיוחד בכל מה שקשור לפיתוח העוצמה הנפשית".

 

פרופ' רובינשטיין טופל בכימותרפיה וסבל - כמו מטופלים אחרים - מהשפעות הלוואי, חולשה וכאב מקומי. אבל ההחלטה להמשיך באימוני הקראטה סייעה לו להתגבר על התופעות האלה. "האימון היווה מטרה ומקור עידוד", אומר פרופ' רובינשטיין, "ובכך שיפר במידה ניכרת את יכולתי להתמודד עם המחלה וסייע לי לנהל חיים נורמליים. אימוני הקראטה מצליחים במידה יוצאת דופן להפיג את הלחץ והמתח המלווים בדרך הטבע את עבודתם של מדענים. במובן זה אינני יחיד בקבוצת הקראטה - יחד אתי מתאמנים מדענים ממכון ויצמן ומהפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית. בעיות מחקריות סבוכות, הטרדה המלווה את הצורך לכתוב בקשות למענקי מחקר, כל אלה נותרים הרחק מאחור כאשר השיעור מתחיל ואתה יוצר את הקשר החזק בין הנפש לגוף. לדוגמה, כדי לבצע תנועות "קאטה", שמדמות קרב נגד מספר תוקפים המגיעים מכמה כיוונים, עליך לנצל את כל תשומת הלב שלך, במלואה. במצב כזה, בפשטות, כל שאר העניינים נדחקים אל מחוץ לתודעתך".

 

בשנה שעברה, לאחר הפחתה בקצב הטיפולים, החליט פרופ' רובינשטיין לחזור אל היעד המקורי שהציב לעצמו לפני שנודע לו על מחלתו - החגורה השחורה, "שודאן". לפני חודשים מספר הוא רשם לזכותו גם את ההישג הזה. בבחינה שנערכה בפני הרכב בוחנים שכלל את בכירי מאמני השוטוקן-קראטה בארץ, הוחלט להעניק לו את הזכות לחגור למתניו את החגורה השחורה. "כל זה לא היה אפשרי", אומר פרופ' רובינשטיין, "ללא התמיכה והעידוד שקיבלתי משך כל הזמן הזה מבני משפחתי וכן מהמדריך ומהמתאמנים בקבוצת הקראטה שלי". בינתיים, כמובן, הוא ממשיך להתאמן ולשאוב עוצמה וביטחון מהמקום שבו הנפש והגוף נפגשים.

פרופ' ישראל רובינשטיין ועמיתים במחלקה לחקר חומרים ופני שטח במכון הצליחו בשורת מחקרים לפתח שיטה לשליטה בגודלם ובתכונותיהם של "חלקיקים קוואנטיים" העשויים מוליכים-למחצה. מתברר, שכאשר משקעים (אלקטרוכימית) שכבה של חלקיקים בודדים על משטח מתכת, מתפקד המשטח כמעין "תבנית" הקובעת את גודלם ואת כיוונם של הגבישים.

 

במה שקשור למוליכים-למחצה בעלי גודל קוואנטי, הגודל קובע, בין היתר, את רוחבה של השכבה המפרידה בין רצועת ההולכה ורצועת הערכיות שבהן יכולים אלקטרונים לנוע. רובינשטיין וחבריו שיפרו את הביצועים של מיקרוסקופ כוח אטומי, ובאמצעותו הצליחו למדוד את רוחבן של שכבות ההפרדה בחלקיקים הקוואנטיים של המוליכים-למחצה שיצרו. מדידות אלה הראו תלות של רוחב רצועת ההפרדה בגודל החלקיק הקוואנטי, כך שככל שהחלקיק קטן יותר, רצועת ההפרדה הקיימת בו רחבה יותר. למחקר זה עשויה להיות חשיבות רבה בפיתוחם של התקנים אלקטרו-אופטיים עתידיים.

 

במדידות מסוג זה הצליחו החוקרים לראשונה למדוד ולעקוב בטמפרטורת החדר אחר מעבר של אלקטרונים יחידים בחלקיק קוואנטי מוליך-למחצה, וכן למדוד ישירות תכונות אלקטרוניות של חלקיקים קוואנטים בודדים בעלי גודל ננומטרי. מחקרים אלה מהווים צעד חשוב לקראת פיתוחו של "טרנזיסטור של אלקטרון בודד".

 

בסדרת מחקרים נוספת הצליחו פרופ' רובינשטיין ומדענים נוספים שאיתם שיתף פעולה, לפתח שיטה לבניית "בניינים מולקולריים" העשויים משכבות מסודרות של מולקולות אורגניות על גבי משטחים מתכתיים. בין הקומות של "הבניינים המולקולריים" האלה מחבר "דבק" של יונים מתכתיים. למעשה, אפשר להשתמש במולקולות שונות, וב"דבק" של יונים מסוגים שונים, ולאחר מכן, באמצעות תגובות כימיות מתאימות, לפרק קשרים שונים באופן מבוקר.

 

בדרך זו יהיה ניתן בעתיד לבנות "בניין מולקולרי" מורכב, שאגפיו השונים מתנשאים לגבהים שונים ומעוצבים בצורות שונות, על פי ה"מידע האדריכלי" ש"הוצפן" בבניין בתהליך הבנייה הראשוני. דבר זה יכול להיעשות באמצעות בחירת סוגי המולקולות האורגניות, כך שה"דבק" מתפרק בתגובות כימיות ידועות מראש ובמקומות שנקבעו מראש.