משולחנו של הנשיא

01.03.2000
בשנים האחרונות הצליח המכון בגיוס תרומות, בגיוס מענקי מחקר, בזכייה בתמלוגים ובחיסכון ניכר בכוח אדם. חיסלנו את הגירעון ההיסטורי, השקענו בתשתיות, בפיתוח ובציוד, וגייסנו מדענים צעירים מבריקים. כל אלה הם מקור לנחת, לגאווה ולתחושה של רווחה יחסית. אולם עלינו לזכור יום-יום ושעה-שעה, שכל הרפיה במתח עלולה להוביל למפולת מחודשת. רווחה יחסית אין פירושה רשיון לבזבז. דרושות לנו עדיין השקעות ענק בתשתיות החשמל, המים, המחשבים, התחבורה והבטיחות בקמפוס, והסכומים הדרושים לכך אינם בידינו. לפנינו עדיין פרויקטים גדולים של פיתוח בתחום מדעי הצמח, הגנטיקה המולקולרית והחינוך המדעי. אנו בתהליך של רכישת ציוד יקר ומתוחכם בתחומי MRI, מיקרוסקופיה אלקטרונית, חיות טרנסגניות ועוד. גם כספים אלה קיימים רק בחלקם. התחרות עם מוסדות המחקר הטובים בעולם נעשית יקרה יותר ויותר, וההשקעה שלנו בכל קבוצת מחקר חייבת לגדול.
 
כל משרה מיותרת במכון שקולה כנגד גיוס של מיליון עד מיליון וחצי דולר לקרנות הצמיתות של המכון. קרן קבועה של מיליון דולר מממנת - בקושי - משרה אחת של עובד קבוע בדרג בינוני. חיסכון של משרה אחת שקול כנגד מציאת תורם של מיליון דולר. הדרך היחידה להמשיך לזכות ברווחה יחסית היא לחסוך ולהתנהג כאילו אנו עדיין במצוקה כואבת. פסיכולוגית זה לא קל. אבל עלינו לזכור זאת ולהיזהר משאננות ומהרגשה מוטעית שהכל אפשרי. עלינו להקפיד מאוד על כך שההשקעות הגדולות יילכו רק לתחומים חיוניים ולהימנע מדברים שאינם הכרחיים.
 
אני מקווה שבדרך זו נזכה לעוד שנים רבות של מצב תקציבי מניח את הדעת כתוצאה מניהול נבון וחסכוני גם בעת טובה יותר.

לשיתוף:

 

 

 

 

פודקאסטים
אינסטגרם