מדעני מכון ויצמן מציעים טיפול חדש במיאסתניה גרביס, המבוסס על חומר תרופתי שפותח בהנדסה גנטית ומוחדר דרך האף. החוקרים הצליחו לרפא בדרך זו חולדות שסבלו מהמחלה. אפשרויות היישום של השיטה החדשה בבני אדם ייבחנו במחקרים עתידיים. תוצאות הניסוי פורסמו באחרונה בכתב העת המדעי "רשומות האקדמיה הלאומית למדעים של ארה"ב" (PNAS).
מיאסתניה גרביס היא מחלה אוטואימונית שבה המערכת החיסונית תוקפת בטעות את הקולטנים המוצגים על קרומיהם של תאי שריר, המיועדים לקליטתו של "שליח כימי" (אצטילכולין) שמעביר אל השרירים את "פקודות" העצבים. הפגיעה בקולטנים משבשת את התקשורת בין העצבים לשרירים וגורמת חולשה בשרירי הפנים, הגרון והגפיים. אם התהליך מגיע גם לשרירי הנשימה, עלול הדבר לגרום סכנת חיים.
בישראל חולים במחלה זו כמה מאות אנשים.
המחקר בוצע במעבדתה של פרופ' שרה פוקס מהמחלקה לאימונולוגיה, בשיתוף פעולה עם פרופ' מרים סורוז'ון מהאוניברסיטה הפתוחה. כן השתתפו במחקר ד"ר דורה ברכן ותלמיד המחקר סים-היוג אים.
עד כה נהוג לטפל בחולי מיאסתניה גרביס בדרכים המדכאות את פעילותה של המערכת החיסונית, דבר שכמובן מחליש את יכולתה של המערכת להגן על החולה מפני גורמי מחלות אחרים. פרופ' פוקס ומדענים נוספים בעולם מנסים זה יותר מעשרים שנה למצוא דרך לבלום את פעילותה ההרסנית של המערכת החיסונית במחלות אוטואימוניות, מבלי להחליש את פעולותיה הרצויות. מחקרה הנוכחי של פרופ' פוקס הוא צעד חשוב ומשמעותי בכיוון זה. "ועם זאת", אומרת פרופ' פוקס, "יידרשו מחקרים נוספים שיימשכו כמה שנים לפני שנוכל ליישם את גישתנו בטיפולים בבני אדם".
המערכת החיסונית תוקפת את הקולטנים לאצטילכולין המוצגים על קרומיהם של תאי השריר, כאשר היא משגרת לעברם נוגדנים ה"סותמים" והורסים אותם. כדי להימנע מהתהליך ההרסני הזה השתמשו פרופ' פוקס ועמיתיה בשיטות של הנדסה גנטית. בדרך זו הם יצרו מולקולות שמבניהן והרכבן זהה לזה של האזור בקולטן האצטילכולין, שאליו נקשרים הנוגדנים ההרסניים. המולקולות האלה - המוחדרות לגוף בהזלפה לאף או בתוך המזון - מסיטות את פעולת המערכת החיסונית, כך שנמנעת הפגיעה בקולטני האצטילכולין שעל קרומי תאי השריר. כך נבלמת הפעילות האוטואימונית המחוללת את מחלת המיאסתניה גרביס, והתקשורת בין העצבים לשרירים מתנהלת כתיקנה, בעוד שיכולת הפעולה הכללית של המערכת החיסונית אינה נפגעת.