מי גורם למחלת הנטינגטון?

 

חוקרים במכון ויצמן למדע הצליחו להוכיח כי פעילות יתר של האנזים טרנסגלוטאמינז (TGase) היא אחד הגורמים המרכזיים להתחוללותה של מחלת הנטינגטון. ממצאי המחקר התפרסמו באחרונה בכתב העת "רשומות האקדמיה למדעים של ארה"ב" (PNAS). מחלת הנטינגטון היא מחלה תורשתית חסרת מרפא, המתבטאת בניוונם של תאי עצב במוח, ועקב כך בעיוותים חמורים בשרירים, המובילים למוות. ממצאי המחקר הנוכחי של מדעני המכון עשויים לסייע לפיתוח תרופות ודרכי טיפול חדשות במחלה זו.

 

האנזים TGase נוצר בגוף באופן טבעי, ובתנאים רגילים הוא מעורב בתהליכי ריפוי, כגון גדילת עור ו"סגירתם" והחלמתם של פצעים. לפיכך, מדענים רבים הופתעו כאשר פרופ' הווארד גרין (כיום באוניברסיטת הרווארד), העלה בשנת 1993 השערה שלפיה יכולתו של ה- TGase "להדביק" רקמות עשויה להוות - בתנאים מסוימים - מעין חרב פיפיות. גרין טען שה- TGase יכול גם "להדביק" זו לזו מולקולות של חלבון הקרוי הנטינגטין, כך שייווצרו גושים של החלבון הזה, תופעה שכנראה מובילה להתחוללות מחלת הנטינגטון. השערתו המפתיעה של פרופ' גרין הוכחה באחרונה הודות למחקר שביצעו פרופ' לורנס סטיינמן (שבעת ביצוע המחקר היה חבר סגל המחלקה לאימונולוגיה במכון ויצמן למדע, וכיום מכהן באוניברסיטת סטנפורד), ותלמידת המחקר מרסלה קרפוך ממכון ויצמן למדע. מדעני המכון, ששיתפו פעולה עם מדענים נוספים מצאו שבמוחותיהם של אנשים שמתו כתוצאה ממחלת הנטינגטון יש עקבות ברורים לפעילות יתר של האנזים TGase.

 

פרופ' סטיינמן ומרסלה קרפוך החליטו לחפש זיקה בין קיומם של גושי חלבון הנטינגטין בתאי המוח של אנשים שמתו כתוצאה ממחלת הנטינגטון, לבין פעילות יתר של האנזים TGase. מדובר בניסוי ראשון מסוגו: עד כה בוצעו מחקרים מסוג זה בבעלי חיים בלבד.

 

החוקרים הצליחו לגלות עקבות ברורים לפעילות מוגברת של האנזים בתאים שהכילו גושי חלבון הנטינגטין. לעומת זאת, פעילותו של האנזים שנמדדה בתאים אחרים בגוף, שבהם לא נוצרו גושי חלבון הנטינגטין, היתה קטנה בהרבה. החוקרים מקווים שתגלית זו תוביל לפיתוח חומרים תרופתיים חדשים שיבלמו את האנזים TGase, ובכך יאטו או יבלמו את התפתחותה של מחלת הנטינגטון.

 

חברת "ידע", העוסקת בקידום יישומים תעשייתיים על בסיס מחקריהם של מדעני מכון ויצמן למדע, כבר רשמה כמה פטנטים על הדרכים לבלימת פעילותו של האנזים TGase.