תרופות לטווח ארוך

01.03.1999
פרופ' יורם שכטר (מימין) ופרופ' מתי פרידקין.פקקים אורגניים
 
אנשים רבים הנוטלים תרופות בתדירות קבועה היו רוצים להגדיל עד כמה שאפשר את המרווחים בין זמני נטילת התרופות. השאיפה הזאת עשויה להתגשם בעתיד, הודות לשיטה חדשה שפיתחו מדעני מכון ויצמן, המאפשרת ויסות של פעילות התרופות בגוף.
 
כשאדם נוטל תרופה כלשהי, עולה ריכוזה של התרופה הזאת בדמו, לעתים עד כדי פי מאה ממה שדרוש לפעילות יעילה של התרופה. דבר זה גורם בזבוז והשפעות לוואי בלתי רצויות. ובכל זאת, אלה הכמויות הניתנות למטופלים, במטרה להבטיח את הימצאה של התרופה בדם במשך פרק הזמן הדרוש לפעילותה. החומר התרופתי מתפוגג ונעלם, בדרך כלל, תוך דקות ספורות עד שעות אחדות. לאחר מכן חייב המטופל לקבל מנת תרופה נוספת. התהליך הזה, של עליות ומורדות ברמת הימצאותה של התרופה בדם, מתחולל שוב ושוב, וגורם למטופל אי-נוחות ולעתים גם הפרעות בתפקוד.
 
כדי להגדיל את תקופת הימצאותה של התרופה בדם, ולהימנע מתנודותחריפות בריכוז החומר התרופתי, מפתחים פרופ' מתתיהו פרידקין מהמחלקה לכימיה אורגנית במכון ויצמן למדע, ופרופ' יורם שכטר מהמחלקה לכימיה ביולוגית במכון ויצמן למדע, שיטה חדשה להרכבת חומרים תרופתיים, לרבות תרופות אנטיביוטיות ותרופות לסרטן. השיטה מבוססת על הצמדת "פקק" מולקולרי למולקולה של החומר התרופתי. ה"פקק" אינו מאפשר למולקולת התרופה לפעול. כשהחומר התרופתי ה"חסום" חודר למחזור הדם, מתחילים ה"פקקים" המולקולריים להתפרק, דבר שמשחרר את התרופה ומאפשר לה לפעול. מדעני המכון פיתחו מגוון "פקקים" הנבדלים בקצב התפרקותם, כך שכמה מהם מתפרקים במהירות וכמה מתפרקים רק לאחר כמה שעות. בדרך זו, בכל רגע נתון משתחררת בדם כמות קבועה של חומר תרופתי, דבר שבעתיד עשוי, אולי, לאפשר הגדלה ניכרת של המרווחים שבין זמני נטילת התרופות.
 
המדענים גילו גם, שתרופות שהוצמדו להן "פקקים" מולקולריים מפורקות על ידי האנזימים השונים לאט יותר, בהשוואה לקצב התפרקותן של תרופות רגילות. החוקרים משערים שהן גם נצמדות לחלבונים שונים המצויים בדם, ושדבר זה מאפשר להן להתקיים בזרם הדם זמן רב יותר, ו"להתחמק" ממנגנוני הסילוק השונים.
 
במאמר המתאר את מחקריהם של פרופ' פרידקין, פרופ' שכטר ותלמיד המחקר איתן גרשונוב, שהתקבל לפירסום בכתב העת "דיאביטיס", הראו המדענים כי חולדות שטופלו באינסולין שהוצמד לו "פקק" מולקולרי הסתפקו בזריקת אינסולין אחת ליומיים. להשוואה: אינסולין רגיל צריך להינתן לחולדות פעמיים ביום. עם זאת, האינסולין בעל יכולת הפעולה לטווח הארוך שפותח על ידי מדעני המכון,אינו יכול להוות תחליף לתכשירי אינסולין המיועדים לפעול במהירות.
 
"הפקק" המולקולרי הוא, למעשה, ולקולה של ריחן אורגני קטן. מדעני המכון מפתחים דרך לשלוט בקצב התפרקותן של מולקולות ה"פקק" ולקבוע אותו מראש, באמצעות שינוי מספר מרכיבים במולקולה. קצב שחרור (או התפרקות) הפקק, נבדק עד כה ב"מבחנה", ובקרוב ייבחן בניסויים בבעלי חיים.
 
חברת "ידע", העוסקת ביישום פירות חקריהם של מדעני מכון ויצמן למדע, יחד עם קרן ההשקעות הפרטית פמו"ט, הקימו באחרונה חברת סטארט-אפ חדשה - "לפיד פרמצבטיקה בע"מ" - במטרה לפתח את השיטה וליישמה.
 
 
 

לשיתוף:

 

 

 

 

פודקאסטים
אינסטגרם