הגנה, התקפה ומה שביניהן

01.06.1999
.
פרופ' ירון כהן. לנצל את חלבוני ההלם
 
 
המערכת החיסונית מתפקדת במובן מסוים כ"משמר הגבול" של הגוף. היא מזהה ותוקפת פולשים זרים ובולמת גורמי מחלות החודרים אל הגוף מבחוץ. כאשר המערכת טועה בזיהוי, ותוקפת את רקמות הגוף כאילו היו פולש זר, עלולה להתפתח מחלה אוטו-אימונית (מחלה של חיסון עצמי), דוגמת סוכרת נעורים, טרשת נפוצה, זאבת אדמנתית, ועוד. מכאן אפשר להבין שחיסון עצמי הוא תהליך שלילי ומסוכן. אלא שבאופן מפתיע, מדענים ממכון ויצמן למדע מציעים דרך לרתום את מנגנון החיסון העצמי ו"לגייס" אותו למלחמתו של הגוף בחיידקים גורמי מחלות. גישה חדשה זו עשויה להוביל לפיתוח חיסונים משופרים כנגד מחלות זיהומיות שונות, וייתכן שגם כנגד גידולים סרטניים.
 
חיסונים נועדו להגביר את יכולתו של הגוף להגיב במהירות למציאותו של גורם מחלה, בדרך של ייצור כמויות גדולות של נוגדנים לאותו גורם מחלה. הנוגדנים מיוצרים בתאי דם לבנים מסוג B, בסיועם וב"ניהולם" של תאי דם לבנים מסייעים מסוג T. חלוקת העבודה בין שני סוגי התאים האלה היא כזאת: תאי ה- T מזהים את גורם המחלה באמצעות קולטנים ייחודיים שהם נושאים על קרומיהם, המגששים על פני השטח של קרום התא הנבדק, בחיפוש אחר "אנטיגן", שהוא מעין מולקולת זיהוי שהתאים מציגים על קרומיהם. התאמה בין הקולטן של תא ה- T של המערכת החיסונית ("מנעול"), לבין ה"אנטיגן" שנושא התא הנבדק ("מפתח"), משמעותה זיהוי נוכחותו של אויב, פולש זר חיצוני, שחדר אל תוך התא ושיש לבלום אותו או להשמידו. תא ה- T שמזהים את האויב, מזעיקים למערכה (באמצעות הפרשת שליחים כימיים), את תאי ה- B ועוזרים להם להכיר את מאפייני האויב, שנגדו יש לייצר את הנוגדנים הייחודיים. אולם, במקרים מסוימים מצליחים החיידקים להערים על תאי ה- T ולמנוע את זיהוים. כדי לעשות זאת, הם מצפים את עצמם במולקולות של סוכרים, המכסות ומסתירות את מולקולות הזיהוי (האנטיגנים).
 
כדי להערים על החיידקים המוסווים החלו מדענים לעורר לפעולה את תאי ה- T באמצעים חיצוניים: אנטיגנים של חיידקים שונים שחוברו ל"נשאים" שהם חלבונים זרים המוכרים לתאי ה- T. המבנים האלה שהוחדרו לגוף אכן הצליחו בתחילה לעורר לפעולה את המערכת החיסונית, אלא שהנשאים עוררו את המערכת החיסונית נגד עצמם, דבר שהפחית את יעילות פעולתו של החיסון כנגד גורם המחלה הפולש. כאן בדיוק נכנס לתמונה פרופ' ירון כהן מהמחלקה לאימונולוגיה במכון ויצמן למדע. הוא מציע להחליף את נשאי החיסון (שהם, כאמור, חלבונים זרים), בחלבוני אדם המכונים "חלבוני הלם". חלבוני הלם מיוצרים בגוף בתגובה לתנאי עקה והם מגבירים את פעולת תאי ה- T , המסייעים לתאי ה- B לייצר נוגדנים שבולמים את הפולש.
 
צוות המחקר בראשותו של פרופ' כהן, שכלל גם את פרופ' מתי פרידקין מהמחלקה לכימיה אורגנית במכון, וכן את ד"ר סטפני כהן-וייסמן וד"ר אבי כהן, הכין תרכיב חיסון שכלל מולקולה של סוכר משכבת הציפוי של חיידק נקד הריאה, שהוצמדה לחלבון הלם אנושי, שתיפקד כנשא. עכברים שחוסנו בתרכיב הזה גילו עמידות כמעט מלאה כנגד כמויות גדולות של חיידקי נקד הריאה. למעשה, התרכיב החדש העניק לעכברים הגנה יעילה פי אלף בהשוואה ליעילותו של תרכיב חיסון מסחרי.
 
חברת "ידע" העוסקת ביישום התגליות וההמצאות של מדעני מכון ויצמן למדע, הגישה בקשה לרישום פטנט על השיטה החדשה להכנת תרכיבי חיסון. בשלב ראשון תיבדק השיטה בהכנת תרכיבי חיסון נגד שחפת וזיהומים נגיפיים. כעת בודקים המדענים אם אפשר יהיה להשתמש בתרכיבי החיסון החדשים לתקיפה ולהרס של גידולים סרטניים.
 
 

לשיתוף:

 

 

 

 

פודקאסטים
אינסטגרם