אש במעבורת החלל

 

 

האדם אמנם ביית את האש, אבל הוא עדיין מתקשה להשתלט עליה. שריפות ענק מהתלות בכבאים במקומות שונים בעולם, בין היתר מפני שקשה מאוד, ולמעשה כמעט אי-אפשר לצפות את התנהגותן של הלהבות. על הרקע הזה אפשר להבין את העניין שעורר בעולם מחקר חדש שביצעו מדענים במכון ויצמן למדע, שהצליחו להשתלט על האש ולכוון את התקדמותה כרצונם.

 

המדענים, ד"ר אורי זיק ופרופ' אלישע מוזס מהמחלקה לפיסיקה של מערכות מתקדמות, הכניסו את האש ל"סד" דו-ממדי בין שני לוחות זכוכית שביניהם הניחו דף נייר. כשהציתו את הנייר, גילו החוקרים כי חזית הלהבה שהתקדמה לאורך הנייר הנשרף מעוצבת כקבוצת "אצבעות" ארוכות שביניהן מפרצים עמוקים. בהמשך פיתחו החוקרים מערכת שאיפשרה להם לשלוט במדויק בצורתה של חזית הלהבה ובקצב התקדמותה, באמצעות ויסות אספקת החמצן. לצורך פיתוח תיאוריה המסבירה את התופעה שיתפו פרופ' מוזס וד"ר זיק פעולה עם ד"ר זאב עולמי מהמחלקה לפיסיקה כימית במכון.

 

באופן מפתיע, תופעה דומה התגלתה באחרונה בניסוי שהתבצע על סיפונה של מעבורת החלל האמריקאית, שהקיפה את כדור הארץ (אלא שהלהבות בניסוי הזה התקיימו בשלושה ממדים). הדמיון בין התופעה שהתגלתה בחלל לזו שנצפתה במעבדתם של מדעני המכון נובע מהעובדה של"מערכת" האש שנוסתה על פני כדור הארץ חסר ממד אחד (הממד השלישי), ואילו ללהבה התלת-ממדית שנצפתה בחלל חסרה הכבידה (כך שהאוויר החם שהיא יצרה לא עלה "למעלה"). כך התברר, שהניסוי שבוצע במעבדות המכון על פני כדור הארץ יכול להסביר תופעות המתרחשות בחלל.

 

מחקר זה עשוי לסייע להבנת התפתחותם של תהליכי בעירה אטיים, הנחשבים מסוכנים במיוחד מכיוון אינם יוצרים די עשן ולפיכך אינם מפעילים את מערכות האזעקה. תופעה זו מסוכנת במיוחד, כאשר היא מתחוללת במעגלים ובפנלים חשמליים צפופים, כגון אלה המצויים במערכות הפעלה ובקרה של מטוסים.