תעלומת המראה המזייפת

01.06.1998
ד"ר מחמוד חליחל גדל כילד בצפת, שם למד ליהנות מאוצרות הטבע שהקיפו אותו. כיום, כחוקר בתר-דוקטוריאלי במחלקה למדעי הסביבה לחקר האנרגיה במכון, במעבדתו של ד"ר אבי קריבוס, הוא שואף למצוא דרכים לחיות בהרמוניה עם הטבע. למשל, למצוא דרכים לניצול יעיל וכלכלי יותר של אנרגיית השמש, הידידותית לסביבה, והמצויה בשפע אין-סופי.
 
"הבעיה שאיתה אנו מתמודדים היא כדאיות כלכלית", אומר ד"ר חליחל. "עלות ההקמה של תחנת כוח היא גדולה מאוד, ומקבלי ההחלטות תמיד ישאלו את עצמם 'למה להקים תחנת כוח סולארית, כשהמערכות הקיימות מתקתקות כמו שעון?'. התשובה שאנו מנסים למצוא לשאלה זו, היא יעול תחנות הכוח הסולאריות, והגברת כוח התחרות הכלכלית שלהן".
 
כדי להגיע למטרה זו מתמקד ד"ר חליחל בשיפורה של תוכנת סימולציה, שנועדה למצוא את המבנה האופטימלי, היעיל והכדאי ביותר, להפעלתה של תחנת כוח סולארית, התחנה הראשונה במערכת של כל תחנת כוח סולארית היא קבוצת המראות הקולטות את אור השמש ומרכזות אותו לעבר אתר מטרה כלשהו, שממנו מועברת האנרגיה לתחנות הבאות. כדי לייעל את פעולת המראות, יש לוודא שהן יכוונו את קרני האור במדויק אל אתר המטרה. מערכת ממוחשבת קובעת (על-פי מיקום השמש באותה שעה) את זווית המראה הדרושה כדי למקד את אנרגיית השמש במטרה. אלא שהמערכת הממוחשבת אינה מסוגלת להבחין כאשר, מסיבות שונות, המראה מסיטה את הקרניים, במעט, כך שחלק מהאנרגיה אינו מגיע ליעדו, דבר שמפחית את יעילות המתקן.
 
סטייה זו יכולה לנבוע מהכובד העצמי של המראה, או כתוצאה מתזוזות מכניות זעירות במנגנוני הכיוונון שלה. הבעיה היא שבשדה המכיל כמה עשרות (או מאות) מראות, קשה מאוד לגלות במדויק אילו מראות "מזייפות". פתרון אפשרי: מציבים ארבע מצלמות על מתקן המטרה, ומחשבים את עוצמת האור השונה המוקרנת על כל אחת מהן. אם כל המראות ממוקדות, עוצמת האור על כל מצלמה תהיה שווה, אך אם קיימת מראה "מזייפת", השוואת עוצמות האור השונות שנופלות על כל מצלמה עשויה - עקרונית - לאפשר את גילוי מיקומה של המראה הזאת. ד"ר חליחל עסוק בפיתוחה של תוכנת מחשב שתוכל לבצע חישובים אלה.
 

לשיתוף:

 

 

 

 

פודקאסטים
אינסטגרם