מה יגידו איזובי הקיר

 

תרופות חדשות למחלת אלצהיימר עשויות להתבסס על הכרת המבנה המרחבי של תצמיד בין אנזים הממלא תפקיד חשוב בתקשורת עצבית במוח, לבין חומר המופק מאזוב ששימש לריפוי בסין העתיקה. אפשרויות אלה עולות ממחקר שביצעו חוקרי המכון, תלמידת המחקר מיה רווס, ד"ר מיכל הראל, והפרופסורים יואל זוסמן וישראל סילמן.

 

מדעני המכון גילו כיצד חומר מסוים (הופרזין), המצוי באזוב הסיני המכונה קיאן-שנג-טא, נצמד ומנטרל את האנזים אצטילכולין-אסתרז הממלא תפקיד מפתח בתקשורת עצבית במוח (וכן בתקשורת שבין העצבים לשרירים). מדובר בהתאמה מבנית, המזכירה במידה רבה את ההתאמה שקיימת בין שני חלקים מתאימים של משחק תצרף תלת-ממדי. לצורך זה הכינו החוקרים תצמיד של האצטילכולין-אסתרז הצמוד להופרזין. לאחר מכן, בטכניקה של התאבכות קרני X ("רנטגן"), פיענחו את המבנה המרחבי של התצמיד ואת הדרך שבה מולקולת ההופרזין נצמדת ומנטרלת את מולקולת האצטילכולין-אסתרז. (המבנה המרחבי של האצטילכולין-אסתרז התגלה על ידי ד"ר הראל, ד"ר פליקס פרולוב והפרופסורים סילמן וזוסמן לפני כשש שנים.)

 

מחלת אלצהיימר מתאפיינת בין היתר בהיחלשות התקשורת העצבית המבוססת על הפרשת המתווך העצבי אצטילכולין. חומר זה מופרש מתאי עצב מסוימים ונקשר לתאי עצב סמוכים אליהם, דבר שמשמעותו היא העברת מסר מהתא המפריש (ה"משדר") לתא הקולט. אבל, לאחר העברת המסר יש צורך לפנות את המרווח הבין-תאי כדי להכינו להעברת המסר הבא. לשם כך פועל במרווח הבין-תאי אנזים מיוחד הקרוי אצטי-לכולין-אסתרז, המפרק את האצטילכולין ומפנה את השטח. מצד שני, כאשר כמות המתווך העצבי קטנה מלכתחילה, או כאשר האנזים המפרק אותו פועל ב"זריזות יתרה", עלול להיווצר מחסור במתווך העצבי, דבר שעלול להחליש ואפילו לבלום את התקשורת העצבית (דבר שמשמעותו היחלשות או אובדן תפקודים כגון זיכרון, תנועה וכו'). זה מה שקורה - בין היתר - במחלת אלצהיימר.

 

מכאן, שאחת הדרכים לבלום את מחלת אלצהיימר עשויה להתבסס על עיכובו ובלימתו של האנזים ה"זריז מדי", כך שבמרווח הבין-תאי תישאר כמות מספקת של המתווך העצבי אצטילכולין, דבר שיחזק את התקשורת העצבית, ויחד אתה, למשל, את הזיכרון.

 

כאמור, מדעני המכון גילו כיצד בדיוק מסוגל החומר המצוי באזוב הסיני לעכב ואף לבלום את האנזים המפרק. תגלית זו עשויה לפתוח את הדרך לפיתוחן של תרופות חדשות למחלת אלצהיימר, שיתבססו על מאפייניו המבניים של החומר המצוי בצמח ששימש לצורכי רפואה כבר בסין העתיקה.