סתם בצחוק

מלה אחרונה
01.12.1996

איך מדליקים מנגל תוך שלוש שניות? איך להוכיח שהמציאות אינה קיימת? מי מעניק למי את פרס ה"איג-נובל"? ולמה הם עושים את זה?

שתף

המדענית-הדוגמנית "סימטרה" חושפת את סודות הטבע במעבדה
 
 
פרסי ה"איג-נובל" לשנת 1996 חולקו באחרונה בטקס כמעט אנרכי שהתקיים באולם סנדרס באוניברסיטת הרווארד, קיימברידג', ארה"ב. ה"איג נובל" הוא פרס של בוז ולעג למחקרים שתוצאותיהם "לא ניתנות לשיחזור, או לא צריכות להיות משוחזרות". הוא נוסד בשנת 1968 בידי הפרופ' אלכסנדר כהן המנוח, ופרופ' צבי ליפקין (ייבדל לחיים ארוכים), מהפקולטה לפיסיקה במכון. כהן וליפקין יסדו וערכו גם את כתב העת המיתולוגי לסאטירה ולהומור מדעי JIR. הם נהגו להעניק את הפרס הרחק מזרקורי התקשורת (לרווחתם הרבה של הזוכים הבלתי מאושרים), אבל מארק אברהמס, עורכו של כתב העת הממשיך את דרכו של JIR, הקרוי "רשומות המחקר הבלתי אפשרי" החליט לחשוף את הגיחוך לחומר החיטוי היעיל ביותר בטבע: אור השמש (שלפעמים מוחלף על ידי זרקורי הטלוויזיה).
 
על משמעות השם "איג נובל" נטוש ויכוח אקדמי רחב יריעה. יש הטוענים, בפשטות, ש"איג נובל" אינו אלא שיבוש מכוון של המלה האנגלית "איגנובל" ("עלוב"). מארק אברהמס טוען לעומתם, שהפרס קרוי על שמו של המדען העלום איגנציוס נובל ("קרוב-רחוק של אלפרד"), הממציא המהולל של מי הסודה ("מים קופצים"). פרופ' ליפקין מכחיש את הגירסה הזאת מכל וכל. כמי שעמד על ערש לידתו של "איג", הוא מעיד: "פרס ה'איג-נובל' קרוי על שמו של המולטי מיליארדר האיגנורווגי אלפרד איגנובל שהתעשר מייצור כלי איגנשק (כלי נשק שלא פועלים, אלא רק מעשירים את יצרניהם) וממכירתם בעיקר לפריאראיגים". תיאור מלא של הביוגרפיה של "איג" על פי עדותו של פרופ' ליפקין נדפס בגילין "המכון" מספר 3.
 
השנה נפתח הטקס באופרה המיוחדת "זעקת המקק", שבוצעה בשיתוף פעולה מרתק בין חתני פרס נובל (אמיתיים) , כמו ויליאם ליפסקומב ודדלי הירשבך, עם זמרת מצו-סופראן. ליפסקומב והירשבך גם העניקו את פרסי ה"איג" לזוכים המעטים שהעזו להופיע בטקס בגוף ראשון. הטקס כולו הופרע פעמים רבות בידי חבורות של שחקנים, שעלו לבימה והציגו קטעי תיאטרון סאטיריים על אירועים מרכזיים בחיי המדענים. כך, למשל, כששלושה שחקנים ניסו להמחיש על הבימה ניסוי מסוים במעבדה, פרצה אל מרכז הבימה "המדענית-הדוגמנית" סימטרה, וחשפה לעיניהם את האמת על אחדים מסודות הטבע. קבוצות אחרות של שחקנים לעת מצוא (כולם סטודנטים מהרווארד או מה- MIT הסמוך) הופיעו בדמות מדענים מפוקפקים, והציגו המצאות שונות שלא היו ולא נבראו. בסופו של דבר, על אף כל ההפרעות והמופעים הלא מתוכננים, חולקו כל פרסי ה"איג נובל". ואלה הזוכים הבלתי מאושרים:
 
ביולוגיה: אנדר ברהיים מאוניברסיטת ברגן, נורווגיה, על מחקרו בתחום "השפעת עלי השום על תיאבונן של העלוקות".
רפואה: ג'יימס ג'והנסטון ועמיתיו מחברת "פיליפ מוריס" על עדותם המשכנעת לפני הקונגרס האמריקאי, שממנה עולה בבירור כי הניקוטין אינו סם ממכר.
פיסיקה: רוברט מתיוס מאוניברסיטת אסטון, אנגליה, על מחקריו שסייעו לניסוחים מחודשים ומדויקים יותר של חוק מרפי, ובמיוחד על מחקרו שהראה כי טוסט מרוח בחמאה, ייפול תמיד על צדו המרוח.
שלום: נשיא צרפת, ז'אק שיראק, על שציין את יובל 50 השנה להפצצת הירושימה במופע מרהיב של ניסויים גרעיניים באוקיינוס השקט.
כימיה: ג'ורג' גובל מאוניברסיטת פרדיו, שהשיג שיא עולמי בהדלקת "מנגל" (שלוש שניות בלבד), תוך שימוש באבקת פחם וחמצן נוזלי.
טקסונומיה: צ'ונוסוקי אוקמורה מ"מעבדות אוקמורה" ביפאן, שגילה מאובנים של דינוזאורים, סוסים, דרקונים, נסיכות ועוד יותר מאלף (!) תת-מינים אחרים שגודלו של כל אחד מהם לא עלה על חצי מילימטר.
ספרות: עורכי כתב העת האמריקאי "החברה", שפירסמו מאמר חסר משמעות ששום בן-אנוש לא מסוגל להבינו, לפיו "המציאות אינה קיימת".
כלכלה: ד"ר רוברט ג'ינקו מאוניברסיטת בפאלו על תגליתו המדהימה, שלפיה "לחץ כלכלי מגביר את הסיכון ללקות בדלקת החניכיים".
אמנות: דון פיצ'רסטון ממס-צ'וסטס על יצירתו האבולוצ-יונית-דקורטיבית המרהיבה "פלמינגו פלסטיק ורוד".
 
ג'וקרים בשירות המדע    מופעים ספונטניים איימו לשבש את הטקס
 
 

שתף