זיכרונות מפפריקה

חדשות מדע בשפה ידידותית
01.12.1995
פעולת המוח כפי שהציע הפילוסוף בן המאה ה-17 רנה דקארט: פעולות המוח מתנקזות לבלוטת האיצטרובל שבה מתקיים "המגע שבין הנשמה לגוף"
 
 
האם יש הבדל בין הדרך שבה אנו זוכרים טעמים, לבין הדרך שבה אנו לומדים על ריחות?
 
האם קיים מקום שבו האותות של שני החושים האלה מתערבבים זה בזה ללא הכר, עד שהם יוצרים מעין אות משותף אחד? מה קורה במקום הזה? כיצד האות המשותף לשני החושים נאגר בזיכרון?
 
פרופ' ידין דודאי ותלמידת המחקר רינה שול, מהמרכז לחקר המוח, חקרו את הדרך שבה תחושות טעם וריח נאגרות בזיכרון. הם מצאו עדויות לכך שמידע על טעם מתארגן במוח בנפרד ממידע על ריח, אך עם עיבוד המידע במוח - מתלכדים האותות של שני החושים האלה, ויוצרים אות שלישי, שונה ו"עצמאי" בתכלית. אות זה הוא האחראי לתחושת עירוב הטעם והריח של המזון הנוצרת בעת האכילה.
 
חוקרים שיערו שהאות העצבי השלישי הזה, תוצאת האיחוד שבין אותות הטעם והריח, מטופל באזור נפרד ומוגדר במוח (השונה מהאזורים שבהם מטופל כל אחד מהאותות החושיים בנפרד). חוקרי מכון ויצמן הוכיחו את נכונותה של ההשערה הזאת, ואף זיהו לראשונה את מיקומו של האזור שבו מתלכדים אותות הטעם והריח במוח חולדה.
 
ממצא זה עשוי לשמש קרש קפיצה למחקרים עתידיים בתחומי הלמידה והזיכרון, וכן למחקרים בהפרעות בתחושות טעם, ריח ותיאבון.
 
מחקר נוסף שביצעו באחרונה פרופ' ידין דודאי ותלמיד המחקר קובי רוזנבלום מהמרכז לחקר המוח, התמקד באזור המוח שבו נאגרים זיכרונותיהם של הטעמים השונים. החוקרים ביקשו לברר אם כתוצאה מהפעילות העצבית המתחוללת באזור זה (תוצאה של תחושות טעם המועברות אל המוח), מתחולל שינוי מסוים - ברמה המולקולרית - שהוא האחראי להיווצרות זיכרון ארוך טווח של טעם זה או אחר.
 
החוקרים גילו שבתאי העצב שקולטים את "מסר הטעם" מתאי עצב אחרים, אכן חל שינוי בפעילות המולקולרית ובמבניהם של חומרים שונים. השינוי מתחיל בתהליך ביוכימי של תקשורת תוך תאית. בתהליך זה מועבר "מסר הטעם" שנקלט בתא במעין "מירוץ שליחים" ממולקולה למולקולה, עד שהוא מגיע ל"הנהלת התא" הפועלת בגרעין התא. ה"הנהלה" מגיבה על קליטת המסר בשינוי קל של פעילותה. כתוצאה מכך חל שינוי בייצורם של חלבונים מסויימים בתא, דבר שמשנה את שיווי המשקל הכימי של התא.
 
במהלך התהליך הזה נמצא שלחלבונים מסוימים בתא נוסף אטום זרחן. תוספת זו, גם היא מייצגת את היווצרותם של זכרונות ארוכי טווח של טעמים. החוקרים גילו שאותות תחושת הטעם המגיעים אל המוח גורמים להוספת אטומי זרחן לשלושה חלבונים שונים, שאחד מהם הוא קולטן למתווך העצבי גלוטמט, הממוקם על קרומו של תא העצב הקולט את "מסר הטעם".
 
הבנת התהליך המורכב הזה, המבוסס על הוספת אטומי זרחן לחלבונים, עשויה להביא בעתיד לפיתוח שיטות שיסייעו לחיזוק או להחלשת הזיכרון.
 

שתף