תואר דוקטור לשם כבוד

01.12.2011
יושבים מימין: חוה אלברשטיין, פרופ' קלאוס פון קליצינג, הברונית אריאן דה רוטשילד. עומדים מימין: פרופ' אלכסנדר פיינס, מאריי פרחיה, מרטין פייזנר
 
 
ששה מידידי המכון, מדענים, אמנים ומנהיגי קהילות הוכתרו במסגרת מפגש המועצה הבין-לאומית בתואר דוקטור לשם כבוד מטעם מכון ויצמן למדע. הזמרת חוה אלברשטיין מישראל; פרופ' קלאוס פון קליצינג מגרמניה; מרטין פייזנר מאנגליה; מאריי פרחיה מארה"ב; פרופ' אלכסנדר פיינס מארה"ב; והברונית אריאן דה רוטשילד משווייץ. מה זיכה אותם בתואר?
 
פרופ' עדי שטרן, על חוה אלברשטיין: "כפיסיקאי, אני נשאל לעיתים אם, ומתי, נוכל לנסוע בזמן. חוששני שנסיעה כזאת, במובנה הפיסי, לא תתאפשר לעולם. אבל המילים והמוסיקה של חוה אלברשטיין לוקחים אותי למסע נפשי בזמן.
 
"אני מתייחס בעיקר לאלבום אחד של חוה אלברשטיין – 'מהגרים', משנת 1986. ישראל היא מדינה של מהגרים. הפרק ההירואי של ההיסטוריה שלנו - היסוד של המדינה, כלל את גל העלייה העצום של שנות ה-50. אז הוקמו התעשייה שלנו, מערכת החינוך, מערכת הבריאות וכן הלאה. ואת כל אלה יצרו אנשים שלא נולדו כאן. חוה, בשירים הנפלאים שלה, מביאה את הסיפור שלהם לחיים. היא שרה על הוריה העושים את צעדיהם הראשונים בישראל במעברת 'שער עלייה', שליד חיפה, על החוויה הכואבת של רכישת שפה חדשה, מקצוע חדש, שם חדש, חיים חדשים. היא שרה על התינוקת שלהם – היא עצמה - הישנה בשלווה בגשם, מוגנת מתחת למטרייה. ואז היא שרה על תקופה מאוחרת יותר בחייהם, כאשר התינוקות גדלו ועזבו את הבית, וההורים, שכבר מדברים עברית, מביעים ללא אומר את אהבתם למדינה שהם עזרו לבנות. ואז היא שרה על געגועיה אל הדור הזה, במיוחד להוריה, שאינם עוד. שירים אלה לוקחים אותנו למסע בזמן,  אבל הם מגדילים לעשות, ומאפשרים לנו לעשות את המסע אל נפשותיהם של אנשים אחרים".
 

שער עלייה

מילים ושירה: חוה אלברשטיין
לחן: גדעון כפן
 
את הסיפור הזה מתחילים מהסוף
אונייה עם נוסעים הגיעה לחוף 
אנשים עייפים בארץ חדשה 
עומדים מול שער גדול ומסתכלים בו בשתיקה 
אנשים מקצה הזמן, מקצה האור והחיים 
בבגדים עבים בצעדים כבדים 
שום דבר לא היה כמו בהבטחות 
הבטיחו ארץ חמה, היו רוחות וסערות 
הגג עף בחורף, הרצפה מלאה סירים 
הכל ספוג במים, שמיכות הפוך מפולין 
כולם מתייפחים אבל אני עוד ישנה 
כמו נסיכה אמיתית - ישנה עם מטריה 
 
מישהו אומר - "הגענו"
מישהו אומר - "אולי"
מישהו אומר - "מצאנו" לוחשים לו "הלוואי"
מישהו קורא - "בינתיים",
צועקים לו - "עד מתי"
לעולם כבר לא נדע 
מי נכנס ומי יצא 
 
פרופ' בת שבע אלון, על הברונית אריאן דה רוטשילד: "בשם המורים המשתתפים בתוכנית רוטשילד-ויצמן אני מודה לך, מקרב לב, על מנהיגותך, ועל אומץ הלב שהפגנת בייסוד התוכנית הזאת. השנה בגרו במסגרת התוכנית 26 מורים. עוד כמאה לומדים בה כיום, ובנוסף, 46 מורים לומדים לתארים גבוהים יותר. כמובן, יש בארץ אפשרויות נוחות וקלות יותר לקבלת תואר שני. אבל התוכנית שיצרנו יחד מיוחדת בכך שהיא מביעה אמון במורים, מכבדת אותם, ואומרת להם שמה שהם עושים חשוב מאוד לעתידה של המדינה שלנו, ולאיכות החיים שלנו בה.
 
"מכון ויצמן מספק את הידע ואת הערכים האלה במקצועיות ובאופן טבעי, אבל בלי מנהיגותך ושותפותך, זה לא היה קורה".
 
בטקס הענקת תארי דוקטור לשם כבוד אמרה הברונית: "המכון בנה לעצמו הכרה שאינה מוטלת בספק בעולם האקדמי, ויחד עם זאת הוא אינו מגדל שן. הוא מזין קהילה עצומה של מורים ותלמידים, ומושיט יד לחברה בדרך של חינוך למדע, דבר שיעצב את חיינו בעתיד".
 
דייוויד זיו, על מרטין פייזנר: "מרטין פייזנר הוא מהשמות הידועים בממסד המשפטי הבריטי. הוא משלב בחייו קריירה יוצאת דופן בתחום המשפטי ופעילות ענפה בשירות הציבורי. פייזנר התמחה בתחום המלכ"רים ובמגזר הפרטי. הודות להבנתו העמוקה במינהל כלכלי, לשיקול הדעת ולמומחיות המשפטית שלו, הוא מונה כנאמן של קרנות משפחתיות ומוסדות צדקה רבים. פייזנר הוא ידיד ותיק ונאמן של המכון, ותומך בכל לבו בערכיו ובמטרותיו".
 
פרופ' מרדכי (מוטי) הייבלום, על פרופ' קלאוס פון קליצינג: "קלאוס פון קליצינג הוא פיסיקאי גרמני הידוע כחוקר שגילה את אפקט הול הקוונטי, שבזכותו זכה יחידי בפרס נובל לפיסיקה בשנת 1985. תגלית זו, שאליה הגיע בשנת 1980, בגיל 37, הוכיחה שבתנאים מתאימים, ההתנגדות המופקת ממוליך חשמלי נחלקת ליחידות קטנטנות (קוונטים); דהיינו, היא משתנה בשלבים נפרדים, ולא באופן חלק ורציף. כל שלב מחולק, שמכונה 'קבוע פון קליצינג', הפך להתנגדות התקנית החדשה. כל מי שמתבונן בקליצינג כשהוא משוחח עם פיסיקאים אחרים, צעירים ממנו בהרבה, לא יכול שלא להבחין באהבה שלו לפיסיקה ובהתלהבותו. הוא ממשיך לבוא לכנסים מדעיים, ולשאול שאלות".
 
פרופ' שמעון וגה, על אלכסנדר פיינס: אלכסנדר פיינס תרם תרומה גדולה  במחקר וביישום של ספקטוגרפיית NMR (תהודה מגנטית גרעינית) של דגימות נוזל ומוצק, והשפיע עמוקות על מיגוון רחב של תחומים מדעיים, מחקר חומרים לביו-רפואה ולתעשיות התרופות והכימיה. אלכס יודע לגרום לאנשים לחשוב ולמצוא פתרונות לבעיות שונות, בכוחות עצמם. זוהי תכונה נדירה וחשובה במיוחד: הבנה עמוקה במדע ובנפש האדם כאחד".
 
פרופ' מיכאל סלע, על מאריי פרחיה: "מאריי הוא מהפסנתרנים המוערכים והאהובים ביותר של תקופתנו. הוא הופיע עם התזמורות והאנסמבלים המובילים בעולם ועל כל הבמות המוסיקליות הנחשבות, הן כסולן והן בהרכבים קאמריים. בשנת 1972 השתתף בתחרות הפסנתר הבין-לאומית בלידס, קטף את הפרס הראשון, והיה לצפון אמריקאי הראשון מעולם אשר זכה בפרס הבריטי היוקרתי. "קריירת ההופעות המבריקה שלו נעצרה לתקופה מסוימת בשנות ה-90, כאשר סבל מפגיעה בידו. במהלך תקופה קשה זו פנה פרחיה לתיאוריה מוסיקלית וללימודים, אותם הקדיש במיוחד לעבודתו של באך. כאשר החלים ושב לנגן מול קהל, הפכו היצירות של באך לחלק משמעותי ברפרטואר שלו. מאריי ממחיש באישיותו ובאמנותו את העובדה שאין גבול לרוח האדם. הוא מצטרף לשורה מכובדת של מוסיקאים שקיבלו תארי כבוד ממכון ויצמן למדע: לאונרד ברנשטיין, ארתור רובינשטיין, זובין מהטה וריקארדו מוטי. כשרונו מעורר ההשראה שייך לעולם כולו".  
 

לשיתוף:

 

 

 

 

פודקאסטים
אינסטגרם