תפס מרובה

אורח המדור: ד"ר ריקרדו בלנק, מפתח אלגוריתמים, כותב הספר "פתגמי העולם – חוכמת האנושות"
01.03.2012

ד"ר ריקרדו בלנק. המתחיל במצווה

ד"ר ריקרדו בלנק הוא פיסיקאי המתפרנס מפיתוח אלגוריתמים, אבל כבר מילדותו נמשך למילים, ליתר דיוק, למטאפורות, ובפרט לכאלה שמבטאות ניסיון חיים עמוק במילים ספורות – מה שמכונה בעברית "פתגם". נהוג לומר בעברית, כי אי-אפשר "לאחוז במקל משני קצותיו", ובאמהרית אומרים: "למרות שיש לך שתי רגליים, אי-אפשר לטפס על שני עצים". לכן לקח באחרונה ד"ר בלנק הפסקה מעבודתו, והתמסר לחלום ישן: איסוף פתגמים מרחבי העולם.
 
הספר שהוציא באחרונה, "פתגמי העולם – חוכמת האנושות", פרי עבודה מאומצת של שלוש שנים, מקבץ כ-3,500 פתגמים ב-32 שפות, המאורגנים לפי 100 תובנות משותפות. כך, לדוגמה, התובנה כי הגשמת מטרה כרוכה בעבודה קשה באה לידי ביטוי בפתגם "יונים אפויות לא יעופו ישר לתוך הפה שלך" (פולנית), "בלי תחתונים רטובים לא תופסים סרטנים" (בולגרית), "מי שקוצר תחת השמש הקופחת, אוכל בצל" (סווהילית), וכמובן – "מי שטרח בערב שבת, יאכל בשבת".
 
"היופי של הפתגמים הוא באוניברסליות שלהם", אומר בלנק. "איסוף הפתגמים גילה, כי למרות כל השוני בין אנשים – תרבותי, גיאוגרפי, לשוני ועוד – החיים מלמדים אותם דברים דומים, וחוכמת החיים הזו באה לידי ביטוי בפתגמים. יחד עם זאת, ההבדלים בין תרבויות מתבטאים בשימוש במטאפורות מקומיות: בארץ מידברית כמו שלנו יגידו 'הקש ששבר את גב הגמל', ואילו בצרפת יגידו 'הטיפה שגרמה לכוס היין לעלות על גדותיה'".
 
ההבחנה הזו קשורה אולי לעובדה שבלנק שולט בשלוש שפות: ספרדית, אנגלית ועברית. הוא נולד בקורדובה, ארגנטינה, למשפחה ציונית, ולמד בבית-ספר יהודי. כשהיה בן 16 עלתה המשפחה ארצה, ובלנק השלים את לימודי התיכון בפנימייה, במסגרת פרויקט לעולים מדרום אמריקה. את התקופה בפנימייה הוא מסכם בקצרה בפתגם הידוע "מה שלא הורג, מחשל" (והעולים מברזיל יסכמו, כנראה, בפורטוגלית: "רק למוות אין תרופה"). לאחר מכן עשה תואר ראשון בפיסיקה ובמתמטיקה באוניברסיטה העברית, במסגרת העתודה האקדמית, והתגייס לשירות צבאי בחיל האוויר. עם שחרורו מצה"ל עבר לרחובות, ונרשם ללימודים במכון ויצמן למדע. הוא השלים תואר שני באופטיקה, במעבדתו של פרופ' אשר פריזם, ותואר שלישי בפיסיקה כימית, בהנחיית פרופ' משה שפירא. לאחר מכן עבד כמפתח אלגוריתמים במספר חברות, וכן, במשך תקופה מסוימת, כעצמאי – אז עסק בפיתוח אלגוריתמים לניתוח תוצאות מחקר עבור מספר קבוצות במכון ויצמן למדע.
 
בלנק מספר, כי בתחילה חשב על קריירה אקדמית, אבל עם תום הדוקטורט הבין כי הוא מעדיף עיסוק מוחשי ומיידי יותר, ולכן פנה להיי-טק. דרכו הובילה אותו שוב – בנסיבות שונות מעט – למכון ויצמן למדע, כאשר החליט שהגיע הזמן לתת תוקף רשמי לאובססיית הפתגמים שלו, ולהתמקד בהוצאת ספר. לשם כך הוא נזקק לאנשים שדוברים שפות שונות ברמת שפת אם, ושולטים היטב בפתגמי השפה. המשימה עשויה להיות פשוטה כאשר מדובר בצרפתית, ברוסית או בערבית, אך מסובכת יותר במקרים של סווהילית, קוריאנית ובנגלית (כולן שפות המופיעות בספר). המכון התגלה כמקור עצום לתלמידי מחקר זרים ומדענים אורחים, מכל רחבי הגלובוס. בלנק פירסם מודעות "דרושים" על לוחות המודעות, ואף יצא למסעות ציד בקמפוס. כך השיג דוברי סינית, הונגרית, הינדי, ערבית, בנגלית, ועוד. את דוברת הקוריאנית, לדוגמה, גייס לאחר שניגש לשני סטודנטים בעלי מראה אסיאתי בקפיטריית סן-מרטין. השניים – דוקטורנטים מדרום קוריאה – אמרו שהם עסוקים מכדי לעזור, אבל "נידבו" את אשתו של אחד מהם. דובר השפה התאית היה מדען אורח במכון. בהמשך פנה ל"השלמות" בשגרירויות ובאולפנים.
 
מהר מאוד התברר לצוות המסייעים, כי העבודה על הספר לא תהיה משחק ילדים. המומחה לתאית היה אומר, במקרה זה, "לא כמו למעוך בננה", ואילו דובר הנפאלית – "לא עבודה של יד שמאל". העבודה עם כל אחד מהם נמשכה כמה חודשים, וכללה פגישות ממושכות, במטרה להבין במדויק את משמעותו של כל ביטוי, ואת הנסיבות בהן משתמשים בו. גישתו הקפדנית, המחקרית, לפרויקט משקפת כנראה את הכבוד שהוא חש לשפה, ואת רגישותו לשימוש נכון במילים.
 
קרוב מאוד לסיום העבודה על הספר התרחש מאורע משמח נוסף בחייו של ריקרדו בלנק – הולדת בתו הבכורה, ליהיא, ובימים אלה הוא מחלק את זמנו בינה לבין פרויקט נוסף ומתבקש – מהדורה של ספרו באנגלית. על שני אלה אפשר להגיד בסווהילית: "אם פשטת את בגדיך ליד המים, אין לך ברירה אלא לטבול בהם", ובעברית, בפשטות: "המתחיל במצווה - אומרים לו גמור".
 
דוגמאות נוספים לפתגמים אפשר למצוא – ואף לשמוע – באתר הספר.
 
 

לשיתוף:

 

 

 

 

פודקאסטים
אינסטגרם