תואר ד"ר לשם כבוד

דו"ח
28.11.2012
חמישה מידידי מכון ויצמן למדע הוכתרו, במסגרת המושב השנתי ה- 64 של מועצת המנהלים של המכון, בתואר ד"ר לשם כבוד: פרופ' גיאורג קליין, שמשון הראל, ד. רונלד דניאל, רְנֵה ברגינסקי, ונשיאת בית-המשפט העליון לשעבר, דורית בייניש, שנשאה את הרצאת האורח (באמצעות וידאו)
 

 

 
מימין: דורית ביניש, פרופ' גיאורג קליין, ד. רונלד דניאל, רְנֵה ברגינסקי ושמשון הראל

התקווה  / דורית בייניש

כבוד גדול הוא לי לקבל כאן היום את התואר לשם כבוד. אני מאושרת להיות חלק מקבוצה מיוחדת זו של מקבלי התארים, שכל אחד מחבריה תרם תרומה בעלת ערך רב בתחומו. אנשים אלה פעלו בנחישות, לא לשם קבלת הכרה ציבורית, אלא למען הסיפוק העצום שבשימוש בכישוריהם וביכולותיהם הייחודיים כדי לשפר את העולם שבו אנו חיים בתחומים רבים ושונים: כספים, חינוך, מדע ופילנתרופיה. המחויבות של אנשים אלה לטובתו של הציבור היא מעוררת השראה.

מרגש אותי במיוחד לקבל את תואר הכבוד הזה במכון ויצמן למדע, שהוא, ללא ספק, אחד ממכוני המחקר המובילים בעולם, ואחד ממקורות הגאווה העיקריים של מדינת ישראל; סמל ליצירתיות, לחזון, למצוינות ולחדשנות. מכון ויצמן, שנקרא על-שם נשיאנו הראשון, חיים ויצמן, נושא עמו מסורת ומורשת משל עצמו. דרכו הפוליטית של הנשיא ויצמן השתלבה בדרכו המקצועית. הוא היה מדען יוצא מגדר הרגיל, ובה בעת הוביל את התנועה הציונית במשך יותר משלושה עשורים. תרומתו לתנועה הציונית, כמו תרומתו למדע, התבססו על חזון, מסירות, סבלנות, תהליך של ניסוי וטעייה, ומעל לכל, ביטחון רב בדרכו, גם כשעמד מול כוחות אופוזיציה חזקים. מהיבטים רבים, השילוב הזה בין שתי מטרותיו הוא מורשת לכולנו. יכולתנו להגשים את חלומנו כעם נובעת מיכולתנו לעבוד קשה, לקדם את הצדק, להגן על זכויות אדם בסיסיות, לחנך את הדור הצעיר, לשמר את שורשינו ההיסטוריים, ולהביט אל העתיד. ויצמן הגדיר זאת בצורה מושלמת: "ניסים", הוא אמר, "קורים לפעמים; אבל יש לעבוד קשה מאוד לשם כך". המכון הזה מייצג את הרעיון שעבודה קשה מובילה להישגים שהם בגדר נס.

אני מאמינה, כי את התואר לשם כבוד אני מקבלת היום לא רק בשם עצמי, אלא בשם מערכת המשפט בישראל, ותפקידה בשמירת הדמוקרטיה. במשך יותר מ-40  שנה שירתי במיגוון תפקידים במערכת המשפט הישראלית, והייתי גאה להמשיך שרשרת של משפטנים שפיתחו, ללא ספק, מערכת משפטית מפוארת. מאז הקמת מדינת ישראל, מערכת המשפט שלנו לקחה על עצמה את החובה לקדם את ערכי הצדק ואת שלטון החוק, ויצרה גרסה ישראלית של המשפט הבריטי המקובל. בית המשפט שלנו החל בעבודתו המשפטית בזמן מבחן, כשהמדינה הצעירה נלחמת על עצם קיומה וקולטת עולים – בעיקר ניצולי שואה. בית המשפט יצר בסיס למערכת משפטית יהודית ודמוקרטית. נוצרה כאן מערכת משפטית מקצועית ועצמאית.

מאז ימיו המוקדמים של בית המשפט העליון זכתה להכרה – כתוצאה ישירה מהניסיון של מלחמת העולם השנייה –החשיבות שבעקרונות היסודיים של הדמוקרטיה: חופש, חירות, שוויון וכבוד האדם, שהם הבסיס לקיומה של כל מדינה דמוקרטית. אלה הם הערכים החוקתיים היסודיים שזכו לתמיכה ולקידום מצד בית המשפט העליון במהלך השנים. בהעדרה של חוקה כתובה בשנות עיצובו, בית המשפט העליון פיתח את החירויות ואת הזכויות הבסיסיות שמנחים את חיינו כיום במדינה: חופש הדיבור, חופש העיסוק, חופש ההתאגדות, והזכויות לשוויון ולחירות תחת החוק. אלה הן רק חלק מהזכויות שזכו להכרה ולקידום על-ידי בית המשפט. באמצעות זכויות אלה, בית משפט העליון שלנו, ביחד עם הרשות המחוקקת – הכנסת, יצר את יסודות דמוקרטיה הישראלית, לפי החזון של אבותינו המייסדים.

זוהי האחריות שלנו, ואף החובה שלנו, להבטיח כי בית המשפט העליון יוכל להמשיך ולהגן על הזכויות החוקתיות, ולהבטיח את אופיה היהודי והדמוקרטי של המדינה. לשם כך יש לשמור על עצמאות בית המשפט, לכבד את פסיקותיו, ולדבוק בהן במלואן.
 
אסור לנו לשכוח, כי מאחורי התווית "דמוקרטיה" מצוי מושג מורכב. אין הוא עוסק ביכולתו של הרוב לחוקק בחופשיות כאוות נפשו, אלא, בעיקר, ברוב בעל אחריות המבטיח את כיבודן של זכויות המיעוט. בהיזכרנו בהיסטוריה שלנו, עלינו לקדם את כל היבטיה של דמוקרטיה מלאה. את עתידנו כמדינה דמוקרטית אפשר יהיה להבטיח רק באמצעות הגנה על זכויות האדם והאזרח, כיבוד ערכינו החוקתיים, והבטחת השוויון בפני החוק. הערכים של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית הפכו לחלק מהתרבות המשפטית והחברתית בישראל. הם שואבים השראה מערכים יהודיים ואוניברסליים. הערכים האלה, שמשתקפים בהצהרת העצמאות שלנו ומקודשים בחוקינו הבסיסיים, הפכו ל"אני מאמין" של מדינת ישראל, והם משמשים כקריטריון לבית המשפט בבואו לאמוד את החוקתיות של כל הפרה אפשרית של החוק.

על אף שאין ספק בתפקיד היסודי שממלאת מערכת המשפט בחברה שלנו, אין בכך כדי להבטיח את שמירתה של חברה צודקת. עלינו להשקיע גם בחינוך, במדעים ובאמנויות. לא בורכנו במשאבים טבעיים. העושר שלנו הוא ברוח, במדע ובאמנות. למרות הקשיים הניצבים בפני מדינת ישראל, מאז הקמתה ועד היום, ההישגים שלנו במדע, בכלכלה, בחוק ובאמנות, הם עצומים. אסור לקחת כמובן מאליו את העובדה שרבים כל כך מהמדענים שלנו – שחלקם משתייכים למוסד פורץ הדרך הזה – זכו בפרסי נובל ובפרסים בין-לאומיים נחשבים אחרים. אלה הם הפירות של המחויבות שלנו לחינוך.

איננו יכולים להרשות לעצמנו להתפשר על יכולתם של הצעירים להצליח בעולם העכשווי. עלינו להשקיע בחינוך ציבורי: החל מגיל צעיר בבתי-ספר, ועד לבגרות באוניברסיטאות. החינוך צריך להתבסס על טיפוח סקרנות, יצירתיות ומסירות. החינוך הציבורי צריך להתבסס על עקרונות של שוויון ומצוינות. בנוסף למדעים, על הילדים ללמוד להיות אזרחים טובים ומעורבים, בעלי חוש קהילתי מפותח. הנכונות לתרום לאחרים – כפי שהיא מתגלמת באופן יפה כל כך באנשים הנמצאים כאן היום – היא חלק מהמסורת שלנו, והיא שהפכה את החברה במדינה הזו למיוחדת כל כך. את כל התכונות האלה יש לטפח. עלינו להשקיע את כל המאמצים בגישור על פערים בין הקבוצות השונות של החברה הישראלית. שני תחומים – חוק וחינוך – הם המפתח לשמירת מכנה משותף לכל הקבוצות בחברה המורכבת שלנו. כולנו שותפים לתקווה לשפר את החברה, ולהוביל לעולם טוב יותר, בו ישררו שלום והבנה.
 

שתף