עיתונאיות ועיתונאים, הירשמו כאן להודעות לעיתונות שלנו
הירשמו לניוזלטר החודשי שלנו:
שתף
פחמן דו-חמצני הוא אחד מ"גזי החממה" העיקריים שגורמים להתחממות האקלים בכדור-הארץ. במערכת הטבע מתקיים מחזור פחמן, כאשר פחמן דו-חמצני נצרך בתהליכי פוטוסינתזה, ליצירת חומר אורגני כמקור אנרגיה, ומשתחרר בתהליכי נשימה. מדענים בכל העולם בוחנים את המחזור הזה על מנת לשפר את יכולתנו לנטר ולחזות שינויי אקלים.
אחד הגורמים המרכזיים בתהליך "צריכת" הפחמן הדו-חמצני מהאטמוספרה הוא הפיטופלנקטון – אותן אצות ימיות חד-תאיות הנישאות במי האוקיינוסים, צורכות פחמן דו-חמצני, מבצעות פוטוסינתזה, ופולטות חמצן לאוויר העולם. למעשה, אצות אלה מפיקות חלק ניכר מהחמצן בעולם.
בתצלומי לוויין אפשר לעיתים להבחין בפריחת האצות הימיות, הנפרסת על שטח של אלפי קילומטרים וצובעת חלקים ניכרים מהאוקיינוס. לפעמים מופיעות פריחות אלה וגדלות במהירות – אך גם נעלמות בפתאומיות. כמה פחמן דו-חמצני צורכות האצות הפורחות מהאטמוספרה? ומה קורה לפחמן שמשתחרר כאשר הפריחה נעלמת? התשובה לשאלות אלו תלויה, בין השאר, בגורמים לסיום הפריחה. למשל, אם זואופלנקטון (מעין סרטנים מיקרוסקופיים) יטרפו את הפריחה, צפוי הפחמן שנצרך מהאטמוספרה לעבור במעלה שרשרת המזון. לעומת זאת, אם הפריחה תוגבל בזמינות חומרים מזינים, כמו חנקות וברזל, או תותקף על-ידי נגיפים, אזי עשוי הפחמן לשקוע לתחתית הים יחד עם האצות המתות.
ארבעה ממדעני ממכון ויצמן למדע – ד"ר אסף ורדי וד"ר דניאלה שץ מהמחלקה למדעי הצמח והסביבה, ופרופ' אילן קורן וד"ר יואב להן מהמחלקה למדעי כדור-הארץ וכוכבי-הלכת – בחנו באחרונה את תפקידן של האצות הימיות במחזור הפחמן העולמי. בעקבות מחקר קודם של ד"ר ורדי, שבמסגרתו חקר את המנגנונים התאיים האחראים לקריסת פריחת אצות ימיות בעקבות הדבקה נגיפית, הן בתנאים טבעיים והן בתנאי מעבדה, ביקשו המדענים לבדוק האם אפשר לזהות ולמדוד את התופעה באמצעות לוויינים. במסגרת הפלגת מחקר ליד איסלנד, אליה יצאו יחד עם עמיתים מאוניברסיטת רטגרס ומהמכון האוקיינוגרפי בוודס הול, אספו המדענים נתונים על נגיפים התוקפים אצות ימיות, ובכך משפיעים על מחזורי הפחמן בעולם.
באמצעות הצלבת הנתונים שאספו לוויינים והממצאים שאספו בעת ההפלגה, הצליחו המדענים, לראשונה, להעריך את השפעת הנגיפים על פריחת אצות ימיות באזורים גדולים ופתוחים באוקיינוס. הדבר התאפשר באמצעות איפיון אזורים באוקיינוס שבהם הפריחות אינן מושפעות מתהליכים פיסיקליים (כגון זרמים), ותהליכים ביולוגיים שולטים באופן כמעט בלעדי על גורלן. בהמשך זיהו המדענים פריחה באחד מהאזורים הללו, ועקבו אחר כל מחזור חייה. באמצעות התצפית הם הצליחו לקבוע את תפקידם של הנגיפים בקריסת אותה פריחה. נתונים שנאספו במשלחת מחקר נפרדת לצפון האוקיינוס האטלנטי אישרו את מסקנותיהם.
המדענים מעריכים, כי פריחות של אצות ימיות אשר נפרסות על שטח בגודל של כ-1,000 קמ"ר מסוגלות לקבע 24,000 טונות פחמן ליצירת חומר אורגני, במהלך תקופה שנמשכת בין שבוע לשבועיים הספק דומה לזה של יער גשם באותו הגודל. כיוון שזיהום נגיפי עלול לחסל פריחה שלמה במהירות, היכולת לחזות ולמדוד את התהליך באמצעות לוויינים עשויה לתרום להבנת מחזור הפחמן העולמי, ורגישותו למצבי עקה סביבתיים, לרבות נגיפים ימיים.
שתף
