נשיא המדינה, שמעון פרס, יוכתר היום בתואר דוקטור לשם כבוד מטעם מכון ויצמן למדע

נשיא המדינה, שמעון פרס, יוכתר היום בתואר דוקטור לשם כבוד מטעם מכון ויצמן למדע. הטקס יתקיים היום בשעה 16:30 ברחבת בית ויצמן, במכון ויצמן למדע ברחובות

מחר יוכתרו בתואר השחקנית גילה אלמגור, הסופר דוד גרוסמן, התעשיין סטף ורטהיימר, חתן פרס נובל בפיסיקה מיכאל פישר, עו"ד אברהם בן-נפתלי, וידידי המכון סולו דואק והילדה לואיס.
הטקס יתקיים מחר בשעה 18:00 באולם ויקס, במכון ויצמן למדע ברחובות
 

גילה אלמגור

גילה אלמגור מעשירה את התרבות הישראלית כבר יותר מ-50 שנה, כשחקנית מוערכת בתיאטרון, בקולנוע ובטלוויזיה וככותבת סיפורת לאנשים צעירים.

את דרכה האמנותית החלה בגיל 17 בהצגה "בעור שינינו". מאז שיחקה אלמגור במבחר הצגות בתיאטראות המובילים בישראל, הופיעה בסדרות טלוויזיה וכיכבה ביותר מ-40 סרטים ובהם "מינכן", סרט המתח הפוליטי של סטיבן שפילברג.

אלמגור כתבה ארבעה ספרים לילדים ולבני הנעורים, ביניהם: "הקיץ של אביה", סמי-אוטוביוגרפיה אשר תורגמה לתשע שפות. הצגת היחיד המבוססת על הספר זכתה בפרס רובינא, והסרט שצולם בעקבותיו קיבל את פרס דב הזהב בברלין ואת פרס ה- Golden Spike בספרד, ואף הוכתר לסרט הזר הטוב יותר בפסטיבל סאן רמו. סרט ההמשך שלו, "עץ הדומים תפוס", הוקרן בפסטיבל קאן וזכה בפרס וולגין בפסטיבל הקולנוע בירושלים.

אלמגור הייתה ממייסדי אמ"י, ארגון אמני ישראל, וייסדה את קרן המשאלות של גילה אלמגור, המסייעת למילוי המשאלות של ילדים חולים ומשמשת כיושבת ראש סניף תל-אביב של האגודה למלחמה בסרטן.

גילה אלמגור נשואה ליעקב אגמון.

אברהם בן-נפתלי

אברהם בן-נפתלי, דמות מפתח בממסד המשפטי בישראל, מצליח לשלב בין קריירה משפטית משגשגת, לבין מחויבות עמוקה לשירות הציבור.

את לימודי המשפטים עשה באוניברסיטה העברית בירושלים, ואת לימודי התואר השני במשפטים ( LL.M) באוניברסיטת תל-אביב. בשנת 1963 ייסד  את משרד עורכי הדין שלו, הנקרא היום בן-נפתלי-ארז ושות'. המשרד, הנחשב כמוביל בתחומו, מתמחה בשוק ההון ומעניק שירותי משפט וייעוץ לקרוב למחצית ממנהלי קרנות הנאמנות בישראל, מנהלי קופות הגמל, חברי הבורסה החוץ בנקאיים, חברות הביטוח ואחרים. כמומחה בדיני חברות, שימש  כמרצה בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל-אביב בשנים 1968- 1986.

בן-נפתלי, ידיד נאמן של מכון ויצמן למדע במשך שנים ארוכות, כיהן כחבר מועצת המנהלים משנת 1995 וכחבר הוועד הפועל מאז 1996. בין השנים 2002-2008 כיהן כיו"ר הוועד הפועל וועדת הניהול.

בשעותיו הפנויות הוא עוסק בשני תחביבים: טיול וצילום. את שני התחביבים האלה הוא משלב באמצעות צילום אמנותי של הרשמים החזותיים שחווה במסעותיו.

לבן-נפתלי ולרעייתו דינה שתי בנות: ד"ר אורנה בן-נפתלי וד"ר מיכל בן-נפתלי.

דויד גרוסמן

דויד גרוסמן, סופר, עיתונאי ואיש רוח, הוא גם אחד מהקולות הנוקבים בחברה הישראלית.

גרוסמן נולד בירושלים בשנת 1954, למד פילוסופיה ותיאטרון באוניברסיטה העברית בירושלים והחל לעבוד ככתב וכשחקן תסכיתים בקול ישראל.

היצירה הפורייה של גרוסמן כוללת שבעה רומנים, מחזה, סיפורים קצרים ונובלות, חלקם מתמקדים ביחסים ערבים-יהודים או בנושאים הקשורים לשואה. בהיותו פעיל שלום, גרוסמן רואה ביכולת שלו להשתמש בשפה "את החופש לחשוב אחרת, לראות דברים אחרת. וזה כולל לראות את האויב אחרת".

כבר בעבודותיו המוקדמות, השתמש גרוסמן בכלים ספרותיים מודרניים, כגון שימוש בזרם התודעה ובזוויות ראייה שונות בתוך הסיפור ועירוב בין מציאות ופנטסיה, המובאת דרך עיניהם של ילדים. בין ספריו הידועים: "עיין ערך: אהבה" (1986), "ספר הדקדוק הפנימי" (1991), "יש ילדים זיג זג" (1994), "מישהו לרוץ איתו" (2000), "בגוף אני מבינה" (2002), ולאחרונה, "אישה בורחת מבשורה" (2008). עבודותיו תורגמו ליותר מ-25 שפות.

לדויד גרוסמן ולרעייתו מיכל, שני ילדים: יונתן ורות. בנם אורי נפל במלחמת לבנון השנייה.

סולו דואק

סולו דואק משלב קריירה מצליחה במימון בין-לאומי עם מחויבות רבת שנים לישראל ומסירות גדולה למטרות פילנתרופיות.

דואק נולד בביירות למשפחה ספרדית וותיקה ומבוססת. הוא החל את לימודי התיכון בקולג' האמריקאי בביירות, אך כשחלה הידרדרות ביחס של רשויות לבנון ליהודים, בתקופת מלחמת העצמאות, עזבה המשפחה את לבנון והתיישבה בלוזאן. יחד עם אחיו, קידם סולו דואק מגוון רחב של יוזמות פיננסיות. יוזמות אלו כללו מיזמים משותפים בתחום מימון היצוא עם תאגידים ומוסדות בין-לאומיים.

סולו דואק הוא תומך נלהב בישראל, ובפעילות המכון באירופה, במיוחד בתוכנית המחקר המשותפת עם מכון המחקר הפרמקולוגי האטלקי מריו נגרי. בשנת 1999 מימנו האחים דואק את הקמת בניין מרכז דואק בקמפוס והקימו קרן גדולה למחקרים ביו-רפואיים בתחום הפוריות. בשנת 2008 תרמו שתי המשפחות להקמת בית ספר למחקר במדעי הכימיה על שם סולו דואק ומאוריציו דואק.

סולו דואק נשוי לג'נט דה פיצ'יוטו, ילידת ביירות, ולזוג שני ילדים, שנולדו ביפן: מרקו וקלאודיה.

סטף ורטהיימר

סטף ורטהיימר, תעשיין, מייסד ויו"ר כבוד של חברת ישקר בע"מ, פועל במסירות מזה שנים לחיזוק עצמאותה הכלכלית של ישראל ולקידום דו-הקיום עם שכנותיה.

ורטהיימר ברח מגרמניה הנאצית עם הוריו, בהיותו בן עשר, וגדל בתל-אביב. בגיל 16, עזב את בית-הספר והחל לעבוד, ובמקביל החל ללמוד אופטיקה עם חוקר בשטח טכנולוגיית ההדמיה. במלחמת העולם השנייה התנדב לשרת בחיל האוויר הבריטי, ולאחר מכן שירת בחטיבת יפתח בפלמ"ח.

בשנת 1952, במוסך העץ שמאחורי ביתו, השיק ורטהיימר את חברת ישקר בע"מ, העוסקת בייצור כלי חיתוך מדויקים ממתכת קשה, המיועדים לתעשיות המתקדמות של הרכב, התעופה, החלל והאלקטרוניקה. ישקר התרחבה במהירות והפכה לחברה רב-לאומית עם נציגויות ביותר מ-50 מדינות . בשנת 2006, רכש איש העסקים וורן באפט 80% ממניות ישקר.ורטהיימר מאמין בחינוך ובשימוש שניתן לעשות בתעשייה כדי לקדם את היצוא הישראלי ולייצר מקומות עבודה, עם איכות חיים גבוהה לעובדים. בשנת 1982 ייסד את פארק התעשייה תפן בגליל המערבי. ולאחר מכן עוד ארבעה פארקי תעשייה ברחבי הארץ.

הילדה לואיס

מתוך אמפתיה עמוקה לחלשים ולנזקקים, ומתוך אהבת אמת לישראל ולעם היהודי, הקדישה הילדה לואיס, יחד עם בעלה המנוח ססיל, חלק ניכר מזמנה, מכוחה וממשאביה למטרות פילנתרופיות רבות בישראל ובבריטניה.

במהלך השנים, הגיב הזוג לואיס לצרכים המשתנים של מכון ויצמן למדע בנדיבות אופיינית. הם תמכו במעבדה לפיתוח לייזר שאוב-שמש ולמרכז לפיסיקה ניסויית, ובמחצית שנות ה-90, בעקבות גל העלייה הגדול מברית-המועצות לשעבר, תרמו  מלגות שאיפשרו למכון לגייס מספר גדול של תלמידי מחקר מוכשרים מתוך העולים החדשים. בשנת 2002, הקים הזוג לואיס קתדרה פרופסוריאלית על שמם, בה מכהן פרופ' בן-ציון שילה מהמחלקה לגנטיקה מולקולרית. במיוחד קרובה לליבה של הילדה לואיס פעילויות לקידום נשים במדע, שיזמו המכון ואגודות הידידים  שלו בעשורים האחרונים.

לאחר מותו של ססיל בשנת 2005, המשיכה הילדה לואיס את מעורבותה הפעילה במכון, כמו גם עם אגודת ידידי המכון בבריטניה. באחרונה לקחה על עצמה מחויבות נדיבה ביותר לתמיכה בעבודתו החדשנית של ד"ר ערן סגל בביומטיקה וחקר הסרטן. בעידודה של הילדה לואיס, בתה קטי ווילס ובנה רוברט לואיס נמשכת מסורת משפחתית זו של תמיכה פעילה ורציפה במכון.

פרופ' מיכאל אליס פישר

פרופ' מיכאל אליס פישר, פיסיקאי, כימאי ומתמטיקאי פורה, נודע בתרומתו המקורית לפיסיקה הסטטיסטית, ובמיוחד לתחום המחקר של  מעברים בין מצבי צבירה ותופעות המתחוללות בסמוך למעברים האלה (תופעות קריטיות).

לאחר קבלת תארי ה- B.Sc. והדוקטורט בפיסיקה מה- King's College בלונדון, צורף פישר לסגל הפקולטה במוסד זה. בשנת 1966 עבר לאוניברסיטת קורנל בארה"ב, שם כיהן כפרופסור לכימיה, פיסיקה ומתמטיקה וכיושב ראש המחלקה לכימיה (בין השנים 1978-1975). מאז 1987 שירת כפרופסור בכיר במכון למדע הפיסיקה והטכנולוגיה באוניברסיטת מרילנד.

לזכותו של פרופ' פישר נזקף שיתוף פעולה שיצר בין כימאים ופיסיקאים, אשר הולידה שפת מחקר משותפת בפתרון בעיות סבוכות של מעברי מצבים – שינויים משמעותיים  במערכת  הנובעים משינוי כמותי מזערי בגורמים מסוימים. פרופ' פישר נחשב ככוח המניע העיקרי מאחורי ההתקדמות הגדולה בשדה הסטטיסטיקה המכנית, ותרם במיוחד להתפתחות תיאוריית קבוצת הרנורמליזציה ויישומה בלימודי תופעות קריטיות.

פרופ' פישר גר במרילנד עם אשתו סורל. לזוג ארבעה ילדים, שניים מהם פיסיקאים תיאורטיים, ושבעה נכדים.