האדריכלים | מסע הקסם המדעי - חדשות מדע, תגליות ומידע לציבור

שתף

בנימין אידלסון נולד בשנת 1911 ברוסיה. בשנים 1964-1950 היה שותפו של האדריכל אריה שרון. השניים תיכננו בניינים בסגנון מינימליסטי ופונקציונלי, בהתאם לתקופה (ימי ה"צנע" במדינת ישראל הצעירה). עם הפרויקטים המוכרים שלהם מתקופה זו נמנים שיכונים בנצרת עלית שנבנו לראשונה בבנייה מדורגת, בית-החולים סורוקה בבאר-שבע, ובית הסוכנות היהודית ברחוב קפלן בתל-אביב. על תיכנון בית ליסין בתל-אביב זכו אידלסון ושרון בפרס רוקח לאדריכלות לשנת 1957 .

ב שנת 1964 נפרד אידלסון משרון, ופתח משרד בשותפות עם האדריכל גרשון צפור. במשרד זה עבד עד למותו בשנת 1972 (ולכן חלק מהמבנים הושלמו בידי צפור לבדו). בין הפרויקטים החשובים שתיכנן בתקופה זו: בית-החולים לבריאות הנפש עזרת נשים בירושלים (1969), מרכז צוחר בחבל אשכול (1972), וכן מרכז הקניות והתרבות ומגדל לונדון מיניסטור בתל-אביב, אתר ההנצחה בגבעת התחמושת בירושלים, ועוד.

במכון ויצמן למדע היה אידלסון שותף לתיכנון מדרשת פיינברג, האולם על-שם מיכאל וחנה ויקס, בניין פרלמן למדעי הכימיה, בניין הפיסיקה על-שם עדנה וק. ב. וייסמן, בניין וולפסון למחקר ביולוגי, וכן מועדון סן-מרטין ובית הארחה על-שם הרמן מאיר - בית צרפת. הוא זכה בפרס ישראל לאדריכלות לשנת 1968 . ארבע שנים לאחר מכן מת, בן 61.

א ריה אלחנני נולד בשנת 1898 באוקראינה, ובשנת 1917 סיים לימודי אדריכלות בבית-הספר לאמנות ולאדריכלות בקייב. בנוסף לעבודתו כאדריכל שלח אלחנני את ידו גם בעיצוב תפאורה לתיאטרון, בפיסול, בטיפוגרפיה ובעיצוב גראפי (עם עבודותיו בתחום זה נמנים סמלי הפלמ"ח וצה"ל). אלחנני עלה ארצה בשנת 1922 וגר בירושלים.

השילוב בין אמנות ואדריכלות הביא אותו לפסגת עבודתו - תיכנון וניהול שטח יריד המזרח שהתקיים בתל-אביב בשנת 1934 , לרבות עיצוב חלק מהמבנים והפסלים ביריד. תוכנית האב ליריד, מעשה ידיו של האדריכל ריכרד קאופמן, כללה בינוי, וכן רחובות וכיכרות שחיברו וקישרו 30 ביתנים שונים אשר נבנו בסגנון הבין-לאומי שרווח בתקופה זו. אלחנני תכנן את "ביתן האשה" ואת "ביתן העמים" - מכלול של שלושה מבנים: "הביתן האיטלקי", "הביתן הזר" ו"הביתן הצרפתי".

אלחנני היה גם אחראי לסמלי היריד, ובשנת 1934 עיצב את "הגמל המעופף", שנבנה מבטון, הוצב בכניסה ליריד, והפך לסמלו של מרכז הירידים. האגדה מספרת שהרעיון לסמל צץ כשהוזמן ראש עיריית יפו ליריד, ואמר בלעג ליהודים החולמים: "כשיצמחו לגמל כנפיים יהיה לכם יריד". ליריד שהתקיים בשנת 1936 , בתחילתו של המרד הערבי הגדול בארץ, עיצב אלחנני בכניסה לביתן "ארמון תוצרת הארץ" המפואר את "הפועל העברי", פסל בטון בסגנון הקונסטרוקטיביזם הרוסי, שמתנשא לגובה של שמונה מטרים.

בין הבניינים שתיכנן אלחנני נמנים בניין "אהל יזכר" במתחם יד ושם (בשיתוף אריה שרון ובנימין אידלסון), היכל התרבות בכפר סבא, ומגדל "גן העיר" בתל-אביב. במכון ויצמן למדע תיכנן את ספריית ויקס, בניין יעקב זיסקינד, מעון לסטודנטים על-שם צ'רלס קלור, בניין המינהלה על-שם סטון ובניין וולפסון למחקר ביולוגי. על פועלו הרב ועל תרומתו לעיצוב התרבות הישראלית זכה אלחנני בפרס ישראל לאדריכלות לשנת 1973 . הוא מת בשנת 1985 .

יואל דבוריינסקי נולד בישראל בשנת 1973 , למד במסגרת העתודה האקדמית, שירת במחלקת הבינוי של חיל האוויר כמנהל פרויקטים וראש מדור תכנון, ועבד במשרד האדריכל דוד ינאי.

הוא סיים בהצטיינות את לימודיו בפקולטה לארכיטקטורה בטכניון בשנת 1995 , וחבר אל האדריכל אבי ליואי, איתו הקים משרד משותף בשנת 2001 .

המשרד עוסק במיגוון תחומים, וביניהם עבודות עבור מערכת הביטחון, ובהן טרמינל נוסעים לחיל האוויר בשדה דב בתל-אביב (2001) וכפר הנופש בגבעת אולגה - תוכנית בינוי מפורטת של 40 דונם ותכנון מבנים עבור האגודה למען החייל (בתכנון). הם גם זכו בתחרות לתיכנון מוזיאון ואולם תצוגה לחברת רפא"ל בצפון הארץ.

בתחום האזרחי אחראי המשרד לתיכנון מרכז הבקרה של רכבת ישראל בחיפה (2008), הסניף הראשי של בנק לאומי בירושלים (2009), קומת משרדים של לאומי ושות' במגדלי עזריאלי בתל-אביב (2009) ,ומבנה אולם ספורט וכיתות בבית-הספר על-שם משה מגד ברעננה .(2009)כמו כן תיכננו את מבנה שגרירות ובית שגריר ישראל במונטווידאו, אורוגוואי, ועיצבו את פנים בניין עיריית תל-אביב-יפו.

במכון ויצמן למדע תיכננו השניים את הבניין לפיסיקה על-שם נלה וליאון בנוזיו (תוספת קומה שנייה על מבנה קיים), ועיצבו את המבואה החדשה לבניין הפיסיקה (מתחת לספריית הפיסיקה על-שם נלה וליאון בנוזיו).

משה הראל נולד בשנת 1920 בסיטארד שבהולנד. בשנת 1942 סיים לימודי אדריכלות בטכניון של רוטרדם, והיה חבר המחתרת ההולנדית שפעלה נגד הכיבוש הנאצי. על כך קיבל עיטור גבורה מהגנרל אייזנהאור.

הראל עלה ארצה בשנת 1950 , ושנה מאוחר יותר כבר החל לעבוד אצל האדריכלית לוטה כהן.

ב שנת 1953 עבר למשרדו של האדריכל נחום זלקינד, ומיד הפך לשותפו. המשרד התמחה בתכנון מבני מדע ומחקר.

במכון ויצמן למדע תיכנן מבנים רבים, ובהם בית המכונות המרכזי על-שם דנציגר, בניין אולמן למדעי החיים, בניין ברגמן לכימיה (שהיווה בסיס לבניין הלן ומילטון קימלמן), בניין לביודינמיקה (כיום הבניין לבקרה ביולוגית על-שם מקס וליליאן קנדיוטי), בניין למדעי הביולוגיה על-שם ארנולד ר. מאיר, בניין לחקר גנום האדם על-שם משפחת הרי לוין, ומעבדת המאיץ על-שם דני נ. היינמן. כשזלקינד עזב את המשרד בשנת 1967 נשאר הראל לבדו. הוא תיכנן את מגדל המאיץ על-שם קופלר במרכז קנדה לפיסיקה גרעינית ואת המכון הקנדי לאנרגיה ומחקר שימושי ("מגדל השמש"). בתיכנון המגדל הזה שיתף הראל פעולה עם האמן דני קרוון, שתרם לעיצוב חזית המגדל ופיתוח השטח והנוף.

הראל פרש לגמלאות בשנת 1992 , ומת בשנת 2001 .

נחום זלקינד נולד ברוסיה בשנת 1895 , וסיים לימודי אדריכלות באקדמיה המלכותית לאמנות בפטרסבורג בשנת 1917 . הוא היגר מרוסיה לברלין, שם תיכנן, בין היתר, את בית הקולנוע "גלוריה". עם עליית הנאצים לשלטון, בשנת 1933 , עלה ארצה ולימד אדריכלות בטכניון בחיפה.

ב שנת 1934 זכה, יחד עם האדריכל ורנר יוסף ויטקובר, בתחרות לתיכנון התחנה המרכזית החדשה לאוטובוסים בתל-אביב (הידועה כיום בכינוי "התחנה הישנה"). בשנת 1940 נבנו רציפי התחנה, ובשנת 1941 נבנה לצידם בניין התחנה בסגנון הבין-לאומי. התחנה נחשבה כתחנה המרכזית המתקדמת בארץ, וכללה מבני שירות מתקדמים ומעברים תת-קרקעיים שקישרו בין בניין התחנה הראשי לרציפים.

ב שנות ה 30- וה 40- תיכנן זלקינד בתי מגורים, ובהם שיכון אגרובנק בחולון, וכן את בית-החרושת "אוקבה" בראשון לציון. בשנת 1947 זכה זלקינד בתחרות לתיכנון איצטדיון על-שם דב הוז בצפון תל-אביב, פרויקט שלא יצא אל הפועל. שנה מאוחר יותר, עם הקמת מדינת ישראל, נמנה עם חברי צוות אגף התיכנון הממשלתי בראשות האדריכל אריה שרון.

ב שנת 1953 הקים זלקינד משרד עצמאי, וזכה בתחרות לתיכנון שיכון עובדי קופת-חולים בתל-אביב. בשנת 1954 צירף אליו כשותף את האדריכל משה הראל.

בתחרות הפומבית לתיכנון משכן הקבע לכנסת ישראל בירושלים, שהתקיימה בשנת 1957 , כיהן זלקינד כשופט.

במכון ויצמן למדע היה שותף לתיכנון מספר מבנים, ובהם: אולם על-שם מיכאל וחנה ויקס, ובניין הפיסיקה על-שם עדנה וק. ב. וייסמן (שניהם בשותפות עם אריה שרון ובנימין אידלסון). יחד עם משה הראל תיכנן, בין היתר, את בניין אולמן למדעי החיים. הוא מת בשנת 1976, בן 81.

משה זרחי נולד בירושלים בשנת 1923 , וסיים לימודי אדריכלות בטכניון בחיפה בשנת 1945 . כחמש שנים לאחר מכן קיבל תואר שני ב - Ecole d’Urbanism בפאריס. בשנת 1950 הצטרף כשותף ל משרדו של זאב רכטר, ובשנת 1959 היה שותף עם בנו, יעקב רכטר.

בשנת 1970 פתח משרד עצמאי, ובשנת 1979 הצטרפו אליו בנו וכלתו דוד זרחי וענת פטרישיה-זרחי. דוד נולד בשנת 1951 בתל-אביב, סיים לימודי אדריכלות בטכניון בשנת 1974 , ושירת כקצין בינוי בצה"ל. ענת פטרישיה-זרחי נולדה בשנת 1949 בווארשה, פולין, וסיימה לימודי אדריכלות בטכניון בשנת 1974 . כיום מעסיק המשרד כ 20- אדריכלים המתכננים מיגוון פרויקטים: תוכניות מיתאר, עיצוב מוסדות ציבור, בתי-חולים ומרכזים רפואיים, מעבדות, מבני תעשייה עתירת ידע, מתקני ספורט, ובתי מגורים פרטיים.

עם הפרויקטים החשובים שתוכננו במשרד נמנים מוזיאון ינקו דאדא בעין הוד (1983), הארכיון הציוני המרכזי בירושלים (1987), המרכז הרפואי על-שם חיים שיבא בתל-השומר, בית-החולים זיו בצפת, פארקי תעשייה שנבנו ביוזמת סטף ורטהיימר בתפן, בתל-חי, ובעומר, פארק לחברת ישקר בשווייץ, פארק תעשייתי באיזמיר שבטורקיה, פארק התעשייה עתידים בתל-אביב, בניין חברת טבע באיזור התעשייה הר חוצבים בירושלים (2005), ומרכז ויצמן בתל-אביב בשטח 140,000 מ"ר בסמוך למרכז הרפואי סוראסקי (2007 ).

במכון ויצמן למדע תיכננו אדריכלי המשרד, בין היתר, את הבניין לחקר מוליכים למחצה על-שם הרמן ודן מאיר ואת ספריית הפיסיקה על-שם נלה וליאון בנוזיו. כן תיכננו בנס ציונה את פארק התעשייה בשיתוף חברת אפריקה-ישראל.

בשנת 2004 התמנה משה זרחי כחבר כבוד בעמותת האדריכלים האמריקאית (AlAz)

בנימין חייקין נולד בשנת 1883 בסנט פטרסבורג. הוא סיים לימודי אדריכלות באנגליה, בה תיכנן מספר מבנים לפני מלחמת העולם הראשונה, שבמהלכה שירת כקצין בחיל ההנדסה המלכותי. בשנת 1920 עלה ארצה וחי כאזרח בריטי. הוא גר ברחוב הנביאים בירושלים, ואחר-כך במושבה הגרמנית, ופתח משרד עצמאי בעיר. המבנים שתיכנן עבור אנשי ציבור אמידים וגורמי ממשל בריטיים מאופיינים בסגנון מוקפד, מכובד ומלא הוד והדר.

חייקין הירבה להשתמש במוטיבים מסורתיים קלאסיים, כמו חיפוי באבן, קשתות וגגות מקומרים, שהעניקו מראה מסורתי אשר התאים לרוחם של גופים ציבוריים באותה תקופה. על אף שלא היה מזוהה עם הסגנון הבין-לאומי אשר כבש את עולם האדריכלות באותה תקופה, הוא ידע לוותר על קישוטים מצועצעים במבניו המכובדים והמסורתיים, ולהעניק להם פרופורציות נעימות וצנועות, ברוח הזרם המודרניסטי.

הוא תיכנן את מלון המלך דוד בירושלים (בשיתוף האדריכל השווייצרי Emil Vogt ויחד עם מעצב הפנים, האדריכל G.H. Hufschmid). מבנים נוספים שתיכנן: תחנת החשמל של ירושלים בדרך בית-לחם, בתים פרטיים בתלפיות וברחביה, ושני בתי הבריאות על-שם נתן שטראוס, האחד ברחוב הנביאים בירושלים והשני ברחוב בלפור בתל-אביב. בחיפה תיכנן את בניין העירייה, וברחובות - את מכון המחקר על-שם דניאל זיו (1934), שממנו צמח והתפתח לימים מכון ויצמן למדע. הוא מת בירושלים בשנת 1950 , ונטמן בבית-הקברות בשייח' באדר.

אבי ליואי נולד בישראל בשנת 1965 , עבד במשרדו של גיורא בן-דב, ובמשרדם של אברהם יסקי ויוסי סיון, ולימד אדריכלות במכללה למינהל ובאסכולה-מימד. הוא סיים בהצטיינות את לימודיו בפקולטה לארכיטקטורה בטכניון בשנת 1995 , וחבר אל האדריכל יואל דבוריינסקי, איתו הקים משרד משותף בשנת 2001 .

כמו כן תיכננו את מבנה שגרירות ובית שגריר ישראל במונטווידאו, אורוגוואי, ועיצבו את פנים בניין עיריית תל-אביב-יפו. במכון ויצמן למדע תיכננו השניים את הבניין לפיסיקה על-שם נלה וליאון בנוזיו (תוספת קומה שנייה על מבנה קיים), ועיצבו את המבואה החדשה לבניין הפיסיקה (מתחת לספריית הפיסיקה על-שם נלה וליאון בנוזיו).

רפאל (רפי) לרמן נולד בירושלים בשנת 1936 , ובהיותו בן תשע עבר עם משפחתו לתל-אביב. בצבא שירת בנח"ל מוצנח והיה חבר קיבוץ יד חנה. הוא עבד כמדריך טיולים, ובמשרד אדריכלי הנוף סגל, בטרם למד אדריכלות בטכניון ונשאר ללמד שם במקביל לעבודתו כאדריכל.

אחרי מלחמת ששת הימים הקים לרמן משרד עצמאי עם רעייתו, האדריכלית עדנה לרמן. הוא ערך סקר נוף ותכנון לרמת הגולן ולדרום סיני, היתווה וליווה את סלילת כביש פשחה-עין גדי וכביש אילת-שארם א-שייך.

עבודות אלה הובילו להכנת תוכניות מיתאר ארציות ומחוזיות רבות, ובהן כמה תוכניות במחוז תל-אביב, עיר הבהד"ים של צה"ל בנגב, תוכנית "סובב כינרת", תוכניות מיתאר לרעננה, לנמל אשדוד, וכן תוכניות אב למכון ויצמן למדע. לרמן תיכנן מספר שכונות מגורים: רמת בית-הכרם בירושלים, רחובות ההולנדית ברחובות, בית וקאונטרי בגבעת שמואל, רובע ט"ז באשדוד, ועוד. בין הפארקים ואזורי הנופש שתיכנן ראוי לציין את פארק דרום בתל-אביב, פארק גולדה בנחל רביבים ופארק רמון בנגב.

במקביל תיכנן לרמן מבני ציבור ומשרדים, ובהם מגדלי זיו בתל-אביב וקריית יורופארק ביקום, שזכו בפרס המצוינות של התאחדות הקבלנים ל שנים 2002 ו 2004- , מגדל האישפוז על-שם אריסון במרכז הרפואי סוראסקי בתל-אביב, מגדל פז-גזית בתל אביב, פארק תעשייה הר חוצבים בירושלים, מתנ"ס ומרכז מוסיקה בקצרין, אולם ספורט בקיבוץ יפתח, תחנת כיבוי אש בתל-אביב והיכל ספורט ברעננה.

במכון ויצמן למדע תיכנן, בין היתר, את מכון דוידסון לחינוך מדעי ואת הבניין על-שם משפחת זוסמן למדעי הסביבה, וכן שימש יועץ בהכנת תוכנית האב של המכון. לרמן שימש כחבר הנהלת לשכת האדריכלים בשנים 1993-1988 , ערך את בטאון הלשכה בשנים 1990-1988 , ריכז את פעילות המועצה לשימור אתרים בדרום בשנים 1992-1985 , וכן כיהן כפרופ' אורח בטכניון בשנים 2006-1997.

דגן מושלי נולד בשנת 1957 בחיפה, וגר כיום בעין הוד. את לימודי האדריכלות בטכניון סיים בהצטיינות בשנת 1984 , ובשנת 1986 קיבל תואר שני. בשנת 1987 זכה במילגה ללימודי שימור באיטליה, ועבד שם בשני משרדי אדריכלים. בארץ עבד בעיקר במשרד האדריכלים של אביו - יוסף מושלי, שהפך בשנת 1996 ל"דגן מושלי ארכיטקטים" (אדריכלים עמיתים: דרור סדומי, זיוה עילם, עופר זייד). חברת דן אנד ברדסטריט ד ירגה אותו בשנת 2008 במקום התשיעי מבין משרדי האדריכלים בארץ, עם כ 40- עובדים בשני מוקדים.

המשרד עוסק בפרויקטים רבים ומגוונים במוסדות חינוך, קמפוסים אקדמיים, משרדי ממשלה ועוד. במשרד תוכננו, בין היתר, מעבדות מחקר, חדרים נקיים, מבנים לתעשייה עתירת הידע ("היי-טק") וכן מבנים לתעשיות המזון והתרופות. המשרד עוסק גם בשימור. בחיפה, שימר את בית הכט, מוזיאון העיר והמושבה הגרמנית.

במכון ויצמן למדע תיכנן המשרד את פנים הבניין על-שם משפחת זוסמן למדעי הסביבה, ואת פנים מעבדות בניין הלן ומילטון קימלמן, ופנים בניין אריסון לנוירוביולוגיה. ניסיונו של המשרד בתחום השימור, התבטא בשיחזור שלושה מבנים שתיכנן אריך מנדלסון במכון ויצמן למדע: בניין המחקר על-שם דניאל וולף למחקר בתהודה מגנטית גרעינית, מרכז הלן ומרטין קימל למדעי הארכיאולוגיה, ובניין רותי וסמי כהן לחקר ביולוגיה מבנית בתהודה מגנטית.

ב שנת 1997 הציג מושלי בביאנלה לאדריכלות בוונציה את "מלון בעיר העתיקה של עכו". כן הציג בטריאנלה של מילנו.

אריך מנדלסון, מחשובי האדריכלים היהודיים במאה ה 20- , נולד בשנת 1887 באלנשטיין שבפרוסיה (היום פולין). הוא היה ממייסדי הזרם המודרניסטי, ונודע בסגנונו הדינמי, המשלב אקספרסיוניזם אישי ושואב את השראתו מצורות אורגניות מעולם הטבע. הוא רכש את השכלתו האדריכלית בברלין ובמינכן, שם התוודע לזרם האקספרסיוניזם באמנות, שבא לידי ביטוי בבניין אשר זיכה אותו בהכרה עולמית - מגדל איינשטיין.

זהו מצפה שמש בפוטסדאם, גרמניה, שנבנה בתחילת שנות ה 20- של המאה הקודמת בקווים זורמים, מעוגלים ואורגניים, נטולי כל קישוט רומנטי וסימבולי בהתאם לרוח המודרניזם, ויחד עם זאת בעלי ביטוי אישי השואב את השראתו מעיצובן הטבעי של קונכיות.

גם בבנייני הכל-בו שתיכנן בגרמניה עבור זלמן שוקן ניכרים הקווים הארוכים המתעגלים בפינות שהיו לסימן ההיכר שלו. עם עליית הנאצים לשלטון, בשנת 1933 , ברח מנדלסון מגרמניה וחילק את זמנו בין אנגליה וארץ ישראל. בשנת 1936 תיכנן את ביתו הפרטי של ד"ר חיים ויצמן ברחובות - עבודתו הראשונה בארץ ישראל - ומאוחר יותר תכנן גם מבני מחקר שונים במכון למחקר על-שם דניאל זיו, שהפך לימים למכון ויצמן למדע. בביתו הפרטי של ויצמן ניכרים עדיין מוטיבים מעולם הטבע וקווים עגולים, כמו גרם המדרגות השבלולי, מרפסת חדר העבודה ומספר חלונות אונייה עגולים.

עם זאת, בתקופה זו כבר החלו צורותיו העגולות של מנדלסון להתיישר עם הסגנון הפונקציונליסטי שנפוץ באותה עת בעולם, ושאף לספק בנייה מהירה וזולה להמונים. בין המבנים הנוספים הבולטים שתיכנן מנדלסון בארץ ישראל: בית שוקן וספריית שוקן בירושלים, בנק אנגלו-פלשתינה בירושלים, ובתי-החולים רמב"ם בחיפה והדסה הר הצופים. מנדלסון שלח ידו גם בעיצוב גינות הבתים הפרטיים שתיכנן, וכן בעיצוב פנים, תאורה, ריהוט, ואפילו כלי אוכל. בשנת 1941 עזב מנדלסון את ארץ ישראל.

דן פלג נולד בפולין בשנת 1937 . שנה לפני הולדתו רכשה משפחתו נכסים בתל-אביב, אך החליטה לדחות את העלייה ארצה. במהלך מלחמת העולם השנייה נספו כמעט כל בני המשפחה בשואה. דן ואחיו שרדו ב מחבוא, מוסווים כילדים נוצרים. בשנת 1946 אספה אותם קרובת משפחה רחוקה ולקחה אותם עמה ארצה. בגיל תשע הגיע דן, כ"ילד חוץ", לקיבוץ שער העמקים. לאחר שהשתחרר משירות בצה"ל החל לעבוד בעבודות בניין בקיבוץ, והיה טפסן, ברזלן וטייח.

א ת הכשרתו העיונית רכש בשנת 1964 בלימודי הנדסאות בניין בטכניון, ובשנת 1976 קיבל תואר שני באדריכלות מבית-הספר היוקרתי והנחשב "פראט" בניו-יורק. בין לימודיו בארץ ובארה"ב רכש ניסיון מקצועי בתיכנון מבני ציבור ודירות בקיבוצו, שער העמקים. בארה"ב עבד במשרדה של עדה כרמי-מלמד, וכששב ארצה עבד תחילה במחלקה הטכנית של השומר הצעיר. לאחר מכן הקים, יחד עם דוד בסט, את משרד "בסט ופלג אדריכלים". בשנת 1992 הקים את משרדו הפרטי.

דן פלג עסק במיגוון רחב של פרויקטים, החל מגני משחק ומדע (מכון ויצמן למדע, קיבוץ שער העמקים), דרך מבני חינוך, תרבות, מוסדות בריאות ומגורים, וכלה בתוכניות בינוי לקיבוצים ומושבים. בין אלה ראוי לציין את היכל הספורט גליל עליון בכפר בלום ואת קריית תנועות הנוער בקיבוץ גבעת חביבה.

משרדו מנוהל כיום בידי בנו, האדריכל עמוס פלג.

משה צור נולד בתל-אביב בשנת 1948 , למד הנדסאות אדריכלית באורט טכניקום גבעתיים, וסיים בהצטיינות לימודי אדריכלות בטכניון ב שנת 1974 . בשנת 1978 ייסד את משרדו העצמאי, ובשנת 1983 הצטרפה למשרד רעייתו, האדריכלית ארנה צור )במשרד שלושה שותפים נוספים וכ 45- עובדים(. המשרד תיכנן יותר מ 800- פרויקטים מגוונים, המאופיינים בגודלם הרב, במורכבותם, וכן בטכנולוגיות ובאיכות בנייה מתקדמות. צור תיכנן פרויקטים מוכרים כמו קניון שבעת הכוכבים בהרצליה ) 2000 (, ומגדלי המילניום והפלטיניום בדרום הקריה בתל-אביב (2004).

רבים מהפרויקטים שתיכנן זיכוהו בפרסים, ובהם פרס רכטר(על תיכנון מבנה אלביט במת"מ, חיפה); פרס ראשון בתחרות בין-לאומית לתיכנון שטח נמל תל-אביב וגני התערוכה הישנים (ביחד עם פרופ' הרמן הרצברגר מהולנד); ופרס הבית האיכותי בחיפה מטעם עיריית חיפה (על בניין המשרדים בית-גלים). קניון ערים ושכונת מגורים בכפר-סבא זיכוהו במספר פרסים: פרס עזריאלי לתיכנון אורבני מטעם ארץ ישראל יפה, פרס ראשון בתחרות על-שם פנחס אילון לתכנון אורבני, ופרס מצוינות מטעם התאחדות הקבלנים והבונים. הוא זכה גם באות העיצוב (על מרכז גב-ים בהרצליה), ובשנת 2003 הוענק לו תואר "יקיר ומגשים ישראל יפה" מטעם המועצה לארץ ישראל יפה, על תכנון מוזיאון הילדים בחולון. על תיכנון הבניין על-שם ארתור ורושל בלפר למחקר ביו-רפואי במכון ויצמן למדע הוענק לו פרס התאחדות הקבלנים והבונים למבנה ציבור.

משנת 1984 הוא מרצה בכיר לאדריכלות בטכניון, ובשנת 2003 הועלה לדרגת פרופסור חבר.

גרשון צפור הוא מאדריכלי דור הקמת המדינה. היקף עבודותיו והתפתחות סגנונו מלווים את התפתחות האדריכלות בישראל, החל מהפונקציונליזם והברוטליזם וכלה באדריכלות ההיי-טק העכשווית.

ה וא נולד בתל אביב בשנת 1931 , סיים לימודי אמנות במכון אבני ב שנת 1948 , ולימודי אדריכלות בטכניון בשנת 1957 . לאחר לימודיו עבד תחילה שבע שנים כשכיר במשרד אריה שרון-בנימין אידלסון, עד שנת 1964 . עם פירוק השותפות בין השניים הצטרף לאידלסון כשותף. לאחר מותו של אידלסון, בשנת 1972 , נותר עצמאי. בשנת 1990 הצטרף למשרדו בנו, האדריכל ברק צפור, בוגר בית-הספר Ecole speciale architecture בפאריס.

משרד האדריכלים צפור אחראי לתכנון מאות מבנים, ובהם בית-החולים שיפא בעזה, אתר ההנצחה בגבעת התחמושת, מרכז לונדון מיניסטור בתל-אביב, בניין תע"ש בתל-אביב (שהוכרז באחרונה כמבנה לשימור) ועוד. במכון ויצמן למדע תיכנן צפור מבנים רבים ושונים, ובהם, בין היתר, בניין אריסון לנוירוביולוגיה, בניין וולפסון למחקר ביולוגי, בניין פרלמן למדעי הכימיה, ובניין מדרשת פיינברג (בשני שלבים).

צפור זכה בפרסים רבים, ובהם פרס רכטר לשנת 1998 . במשך שנים רבות עמד בראש אגודת האדריכלים, ובשנת 2005 הוענק לו התואר יקיר תל-אביב.

יעקב רכטר נולד בתל-אביב בשנת 1924 , בן לזאב רכטר, מאבות האדריכלות הישראלית. בשנת 1952 סיים לימודי אדריכלות בטכניון והצטרף למשרד האדריכלים של אביו. הוא נישא לשרה שפיר, ולאחר מכן לשחקנית חנה מרון. עם חמשת ילדיו נמנים השחקנית דפנה רכטר והמוסיקאי יוני רכטר.

האדריכלות של רכטר מאופיינת בסגנון מודרניסטי המשלב מסרים שונים אשר מובעים באמצעות פורמליזם של צורות ייחודיות. הוא העדיף להשתמש בחומרים מסורתיים וקשיחים דוגמת אבן ובטון, תוך השתלבות בסביבה ובטופוגרפיה. כך, למשל, תיכנן את בית-ההבראה "מבטחים" בזכרון יעקב, עבודה שעליה זכה בפרס ישראל באדריכלות לשנת 1972 .

הוא תיכנן מבני ציבור רבים במקומות רבים בישראל. בתל-אביב תיכנן את היכל התרבות (1957), היכל המשפט (1965), מלון הילטון (1965), פיתוח טיילת החוף (1985-1970), ככר נמיר (1976), והמשכן לאמנויות הבמה (1994).

בין העבודות שביצע מחוץ לתל-אביב אפשר למנות את ספריית מדעי החיים על-שם מוריס וגבריאלה גולדשלגר, מעונות לוננפלד-קונין למדענים אורחים ובית אירופה במכון ויצמן למדע, וכן בתי-הארחה ומלונות רבים, בתי-חולים, ואף בתים פרטיים.

לזכרו, ולזכר אביו, מעניק משרד החינוך את "פרס רכטר", שהוא פרס האדריכלות השני בחשיבותו בישראל אחרי פרס ישראל.

ל אחר מותו, בשנת 2001 , עבר ניהול משרדו לבנו, האדריכל אמנון רכטר.

אריה שרון נולד בשנת 1900 בפולין בשם לודוויג קורצמן. הוא עלה א רצה בשנת 1920 במסגרת הכשרה של השומר הצעיר, והיה ממקימי קיבוץ גן שמואל ומתכנניו. את חדר האוכל שלו תיכנן עוד בטרם היה לאדריכל. בשנת 1926 עזב את הקיבוץ לטובת לימודי אדריכלות בבית-הספר "באוהאוס" בדסאו שבגרמניה ועבודה במשרדו של מנהל בית-הספר, האדריכל הנס מאייר שדגל במינימליזם.

כ ששב מלימודיו ארצה, בשנת 1926 , פתח משרד עצמאי בתל-אביב, והחל לתכנן בסגנון הבין-לאומי החדש שספג בבאוהאוס. תפיסתו הסוציאליסטית, אשר שמה במרכז התיכנון את האדם ודגלה באדריכלות תכליתית וצנועה, תאמה את תפיסת מוסדות ההנהגה וארגוני העובדים הסוציאליסטיים, כמו ההסתדרות, קופת-חולים ומפא"י. קשרי העבודה העמוקים שהיו לו עם מוסדות השלטון איפשרו לו להטביע חותם על הנוף הבנוי של מדינת ישראל.

שרון, אשר נחשב לאבי האדריכלות הישראלית, תיכנן בשנים 1953-1949 את תוכנית האב הראשונה של המדינה, שקבעה את עקרונות הבינוי ושטחי הבינוי לעתיד, ויצאה לאור כחוברת בשם "תכנון פיסי בישראל". בשנים 1947-1941 כיהן כמרצה בכיר בטכניון, ופירסם מספר מאמרים וספרים, בהם הספר "קיבוץ + באוהאוס", שראה אור בהוצאת מסדה בשנת 1976.

הבניינים שתיכנן היו דוגמה לאדריכלות הראויה לפרויקט הציוני. בין אלה אפשר למנות את בית-החולים בילינסון בפתח-תקוה (1935), בית-החולים סורוקה בבאר-שבע (1959), בית-החולים רמב"ם בחיפה (1965), מעונות עובדים הוד בתל-אביב, בנייני ההסתדרות בתל-אביב, בניין בנק ישראל, מוזיאון יד מרדכי ועוד. כמו כן היה שותף ליצוא הישראלי, ותיכנן א ת אוניברסיטת IFE בניגריה. בשנים 1964-1950 עבד בשותפות עם בנימין אידלסון, ואחר-כך בשותפות עם בנו, אלדר.

על פועלו הרב קיבל שרון את פרס רוקח, והוא הזוכה הראשון בפרס ישראל לאדריכלות (1962). הוא מת בתל-אביב בשנת 1984 . המשרד המשפחתי, המתמחה בתכנון מרכזים רפואיים, מנוהל כיום בידי נכדו, ארד.

צ דוק שרמן נולד ברוסיה בשנת 1944 ועלה ארצה בשנת 1949. הוא סיים לימודי אדריכלות בטכניון בשנת 1967 במסגרת העתודה האקדמית, ושירת ארבע שנים במרכז הבינוי של צה"ל בתפקיד קצין תכנון וראש מדור בינוי מחנות. כשהשתחרר, היה במשך שנתיים שותף במשרד שימוּר שרמן אדריכלים, ותיכנן שכונות מגורים בהרצליהוברעננה, וכן מבנים ייעודיים ומבני מעבדות עבור משרד הביטחון.

בשנים 1977-1974 היה שותף במשרד אי.סי.די., ותיכנן מעבדות ומתקני מחקר ופיתוח שונים, ובהם אביק-טבע בנתניה ואינטל בחיפה.

בשנת 1977 הקים משרד תכנון עצמאי, שפעל עד שנת 1981. בשנה זו יסד את משרד שרמן-פוטש אדריכלים, ועמד בראשו עד לשנת 2006 . במסגרת זו תיכנן מתקנים צבאיים, כמו בניין בית-הספר לעברית בבסיס מחווה אלון (1996). במכון הווטרינרי בבית דגן תיכנן מעבדות מרכזיות (1992), ובניין מחקר ופיתוח (2001). כן תיכנן שכונות מגורים ברעות-מודיעין, תוכניות בינוי ושיקום ברמלה ובלוד, ומבני תמך לנתב"ג 2000 . בתקופה זו שימש גם כיועץ אדריכלי למחלקת הבינוי של חיל האוויר, יועץ אורבני למשרד השיכון לתוכניות פיתוח והתחדשות רמלה, ויו"ר איגוד האדריכלים העצמאיים (2004-2001).

בשנת 2006 היה למנכ"ל ומייסד של משרד שרמן אדריכלות ואיפיון בע"מ. במסגרת זו איפיין פרויקטים לאומיים של צה"ל לנגב (עיר הבה"דים, הקמפוס הטכנולוגי), ותוכניות אורבניות לאזורי נופש מטרופוליניים בנס ציונה, ברחובות ובגן רווה. במכון ויצמן למדע תיכנן את הבניין לחקר המוח על-שם נלה וליאון בנוזיו (1992), בניין הלן ומילטון קימלמן (יחד עם גרשון צפור, 1994), הבניין למחקר טרנסגני על-שם קמיליה בוטנאר (1999), ואת הבניין למחקר טרום קליני על-שם לורי לוקיי (2009).