בניין הפיסיקה על-שם עדנה וק. ב. וייסמן

 

בניין הפיסיקה על-שם עדנה וק. ב. וייסמן תוכנן על-ידי האדריכלים אריה שרון, נחום זלקינד ובנימין אידלסון בשנת 1957, ובמבט ראשון נדמה כי הוא מתוכנן בסגנון המינימליזם הפונקציונלי המבוסס על מרכיבים סדרתיים אשר חוזרים על עצמם, שהיה מקובל במבני משרדים ובמבני ציבור רבים. רצפות הקומות הבולטות אל מעבר לקו חזית החלונות מצביעות על החלוקה הפנימית לשתי קומות ומרתף. היחס בין גובה הבניין לאורכו  (72 מטרים) הוא 1:9 , דבר שיוצר תחושה כללית של מבנה ארוך ושטוח.

 

במבט שני נראה, שלמינימליזם התיפקודי נוספו כאן פרשנות אישית של המתכנן והעדפות אסתטיות. כיוון שחזית הבניין פונה לדרום, הצללה יעילה הייתה צריכה להתבצע באמצעות לוחות אופקיים. אלא שאלה היו מדגישים במידה רבה מדי את מימד האורך האופקי של הבניין (המודגש כבר באמצעות רצפות הקומות הבולטות). לכן, כדי לשבור את קו החזית הארוך והאופקי, החליטו המתכננים להציב לוחות הצללה אנכיים. מבט מהצד על לוחות הצללה אלה מייצר תמונה חדשה ושונה של חזית הבניין, כשרצף צפוף מעלים בהדרגה את החלונות כמו מאחורי רפפות.

הסימטריה והסדרתיות של לוחות הצללה אלה נפסקות בכניסה לבניין, הכוללת שני עמודים עגולים אשר מחזיקים את מסגרת הגגון שמסביב למבואה, וכן מדרגת מוזאיקה אדומה, הממשיכה פנימה בריצוף המבואה והמדרגות העולות לקומה השנייה, כאילו היה מדובר בשטיח אדום.