אריה לובה אליאב
אריה לובה אליאב נולד במוסקבה בשנת 1921, עלה לארץ כילד וגדל בתל-אביב. בגיל 15 הצטרף להגנה, ומאוחר יותר התנדב לצבא הבריטי. בסיום מלחמת העולם השנייה השתתף בהבאת פליטי שואה מאירופה לארץ ישראל. בספרו "הספינה אולואה - סיפורו של ארתור" (1967) תיאר את המסע ההירואי בן 5,000 הקילומטרים של הספינה עליה פיקד. במהלך מלחמת העצמאות שירת בחיל הים.
ברוח חזון בן-גוריון - עלייה המונית ויישוב הנגב - קיבל על עצמו אליאב הצעיר משימה כבדת אחריות: ארגון הגירת יהודים מארצות האיסלם ויישובם, בעיקר בנגב. הוא פיקח על הקמת ההתיישבות בחבל לכיש ועל הקמת העיר ערד. בשנים 1960-1958 שירת כמזכיר הראשון של שגרירות ישראל במוסקבה, תפקיד שהוביל לפרסום ספרו "בין הפטיש והמגל - ניסיון אישי בקרב יהודי ברית-המועצות" (1965).
שנותיו בכנסת (1975-1965) כללו כהונה כמזכיר הכללי של מפלגת העבודה, ותפקידים קצרים כסגן שר המסחר והתעשייה וכסגן שר לקליטת עלייה. לאחר מלחמת ששת הימים פירסם את עמדותיו השוללות את הכיבוש בספרו "ארץ הצבי - הערכת מצב" (1972).
לאחר שעזב את הפוליטיקה, החל אליאב קריירה חדשה כמחנך וכסופר. בשנת 1986, בגיל 65, עבר להתגורר עם רעייתו בצריף ליד הגבול המצרי, וייסד את כפר הנוער ניצנה, בו מתחנכים צעירים על מסורת יישוב הנגב וערכים דמוקרטיים. בשנת 1988 זכה בפרס ישראל על תרומתו הייחודית לחברה.
פרופ' אברהם הרשקו
פרופ' אברהם הרשקו נולד בשנת 1937, ועלה עם משפחתו לישראל בשנת 1950. בשנת 1965 סיים את לימודי הרפואה והוסמך כרופא בבית-הספר לרפואה "הדסה" של האוניברסיטה העברית בירושלים. לאחר מכן שירת כרופא בצה"ל, ובשנת 1969פנה ללימודי דוקטורט במדעים. לאחר מכן שהה כעמית בתר-דוקטוריאלי במעבדהשל ד"ר גורדון טומקינס המנוח באוניברסיטת קליפורניה בסן פרנסיסקו. מאז שובו לישראל בשנת 1972 היה פרופ' הרשקו איש סגל בטכניון, מכון טכנולוגי לישראל בחיפה, ביחידה לביוכימיה בפקולטה לרפואה על-שם רפופורט.
בשנת 2004 חלק פרופ' הרשקו את פרס נובל לכימיה עם תלמידו (דאז) ועמיתו מהטכניון, פרופ' אהרן צ'חנובר, ועם ארווין רוז מאוניברסיטת קליפורניה באירווין, על גילוי מערכת פירוק חלבונים בתא, המבוססת על סימון החלבונים המיועדים לפירוק על-ידי סמן - יוביקוויטין. מחקר זה הוביל את הרשקו ואת שותפיו למחקר לגילוי תהליך מרכזי המווסת תהליכי חיים בסיסיים כגון חלוקת תאים, תיקון DNA, בקרת איכות של חלבונים חדשים, וחלקים חשובים בהגנה של המערכת החיסונית. הבנות התהליך הזה מיושמות כיום בתהליכי פיתוח של תרופות לטיפול במחלות שונות.
לפני זכייתו בפרס נובל זכה פרופ' הרשקו בפרס ישראל לביוכימיה ורפואה (1994), פרס ואכטר מאוניברסיטת אינסברוק, אוסטריה (ביחד עם אהרן צ'חנובר, 1999), פרס לאסקר במחקר רפואי בסיסי (2000), ופרס וולף לרפואה, 2001.
פרופ' כריסטיאנה נוסליין-פולהרד
בשנת 1995 זכתה פרופ' כריסטיאנה נוסליין-פולהרד בפרס נובל בפיסיולוגיה או רפואה יחד עם עמיתה לשעבר במעבדה האירופית לביולוגיה מולקולרית, אריק פ. וישהאוז, ועם אדוארד ב. לואיס מהמכון לטכנולוגיה של קליפורניה. הפרס הוענק להם על גילוי מנגנונים גנטיים חשובים בבקרת ההתפתחות העוברית המוקדמת. פרופ' נוסליין-פולהרד השתמשה בזבוב תסיסנית המחקר (דרוזופילה) כבמודל ניסויי, והצליחה לזהות ולסווג מספר גנים בעלי חשיבות מכרעת בקביעת התפתחות העובר ועיצוב איברי הגוף. ממצאים אלה, שפורסמו תחילה בשנת 1980, הוכרו מיד כבעלי משמעות בהבנת הגורמים למומים מולדים בבני-אדם.
פרופ' נוסליין-פולהרד השתמשה במענק שנלווה לפרס נובל להקמת קרן המסייעת לסטודנטיות (דוקטורנטיות מצטיינות במדעים) בגידול ילדיהן. בדרך זו היא תורמת להגדלת מספרן של הנשים המדעניות בגרמניה.
פרופ' נוסליין-פולהרד נולדה בשנת 1942 במגדברג, גרמניה. בשנת 1973 קיבלה תואר דוקטור בביולוגיה (גנטיקה) מאוניברסיטת טובינגן. בעבר כיהנה כראש קבוצה במעבדה האירופית לביולוגיה מולקולרית, בהיידלברג; ראש קבוצה במעבדת פרידריך-מישר של מכון מקס פלנק בטובינגן; ומאז 1985 היא חברה מדעית בקבוצת מכוני מקס פלנק ומנהלת מכון מקס פלנק לביולוגיה התפתחותית בטובינגן.
ספרה Coming to Life: How Genes Drive 2006) Development) מסכם את ההתקדמות המדעית בתחום, ודן בהיבטים חברתיים כגון שיבוט, מחקר בתאי גזע, הפריית מבחנה, ותינוקות מעוצבים על-פי הזמנה. מעטים יודעים שבנוסף לכל אלה היא פרסמה גם ספר בישול.
פרופ' אריק קנדל
פרופ' אריק קנדל נולד בווינה בשנת 1929 והיגר עם משפחתו לארה"ב בשנת 1938. לאחר שסיים את חוק לימודיו באוניברסיטת הרווארד ובבית-הספר לרפואה של אוניברסיטת ניו יורק, השתלם כחוקר בתר-דוקטוריאלי אצל וייד מרשל במעבדה לנוירו-פיסיולוגיה במכוני הבריאות הלאומיים של ארה"ב, NIH, ומאוחר יותר עבד עם לדיסלב טאוק במכון מורי בפאריס. הוא התמחה בפסיכיאטריה במרכז לבריאות הנפש של מסצ'וסטס, בבית-הספר לרפואה של אוניברסיטת הרווארד.
פרופ' קנדל נתמנה חבר סגל בבית-הספר לרפואה בהרווארד ובבית-הספר לרפואה באוניברסיטת ניו-יורק ולאחר מכן באוניברסיטת קולומביה, שבה ייסד וניהל את המרכז לנוירו-ביולוגיה ולהתנהגות. בשנת 1984 נתמנה לחוקר בכיר במכון למחקר הרפואי על-שם הווארד יוז בקולומביה, שקם באותה עת. הוא ידוע כחלוץ ומוביל בנוירוביולוגיה של הפלסטיות העצבית ושל הזיכרון. הישגיו קבעו את קנה המידה שלפיו נמדד היום כל מחקר במישור התא או המולקולה בתחום הזיכרון. בשנת 2000 זכה בפרס נובל בפיסיולוגיה או רפואה, ביחד עם ארוויד קרלסון ופול גרינגרד, על תגליותיהם בנושא הולכת אותות במערכת העצבית.
אהבת ההוראה דירבנה את פרופ' קנדל לכתיבת ספר לימוד מכונן, "עקרונות מדעי העצב" (Principles of Neural Science 1981), שהיה הניסיון הראשון לקשור ביולוגיה מולקולרית וביולוגיה של התא למדעי העצב, ואת מדעי העצב למצבים התנהגותיים וקליניים. יצירה זו, במהדורותיה המעודכנות הרבות, היא ספר הלימוד המוביל בעולם במדעי העצב.
פרופ' יהודה ריינהרץ
פרופ' יהודה ריינהרץ תרם רבות לביסוס חקר הציונות וחקר ההיסטוריה והתרבות של ישראל. הוא נולד בחיפה (1944), למד בבית-ספר תיכון בגרמניה, וכנער היגר לארה"ב. הוא השלים במקביל לימודי תואר ראשון באוניברסיטת קולומביה ובסמינר התיאולוגי היהודי של אמריקה בניו-יורק, ובשנת 1968 קיבל תואר שני בהיסטוריה יהודית של ימי הביניים מאוניברסיטת הרווארד. בשנת 1972 קיבל תואר דוקטור בהיסטוריה יהודית מודרנית מאוניברסיטת ברנדייס. בשנת 1982 התמנה לפרופסור להיסטוריה יהודית מודרנית באוניברסיטת ברנדייס, ובשנת 1994 היה לנשיא השביעי של האוניברסיטה, תפקיד בו הוא מכהן עד היום.
בשנת 1988 מינה אותו נשיא ארה"ב דאז, ביל קלינטון, לחבר בוועדת הייעוץ הנשיאותית האמריקאית לנכסי השואה. הוא פירסם יותר מ-100 מאמרים ו-20 ספרים, ובהם הספר Jews in the Modern World, אחד מספרי הלימוד הנפוצים ביותר להוראת היסטוריה יהודית מודרנית במכללות. הביוגרפיה בת שני הכרכים שכתב על חיים ויצמן, שראתה אור בשנת 1986, זכתה בפרס הספר היהודי National Jewish Book Award. ספרו, "הציונות: יצירתה של חברה חדשה", שכתב ביחד עם בן הלפרין המנוח, ראה אור בשנת 1998. כהיסטוריון המוביל של חיי ד"ר חיים ויצמן, מייסד מכון ויצמן למדע, מקיים פרופ' ריינהרץ קשר חם במשך שנים רבות עם המכון. בשנת 1991 נשא את הרצאת ויצמן במדעי הרוח, "מדינאות כאמנות האפשרי". הוא ורעייתו היו דוברים מרכזיים באירועים של ידידי מכון ויצמן למדע בארה"ב.