ספרייה למדעי החיים על-שם מוריס וגבריאלה גולדשלגר

שתף

אדריכל: יעקב רכטר

בניין הספרייה למדעי החיים על-שם מוריס וגבריאלה גולדשלגר תוכנן על-ידי האדריכל יעקב רכטר בשנת 1991, ומבנה החרוט הייחודי שלו מושך מיד את עין המבקר. זהו מבנה אופייני לרכטר, שחיפש תמיד צורות ודרכי ביטוי חדשות, שונות מהתבנית הפשוטה והמוכרת, תוך הקפדה על נאמנות לחומרי הבנייה הכבדים הוותיקים כמו אבן או בטון. דוגמאות לכך הן בית ההארחה "מבטחים" בזכרון יעקב, שנבנה בשנת 1968 על תוואי המצוק, המשכן לאמנויות הבמה שנבנה בתל-אביב בשנת 1994, וכיפת הענק של מלון "הולידיי אין" על חוף אשקלון, משנת 1998. גם כאן, כיוון שמדובר בספרייה ולא בבניין מחקר המציב דרישות הנדסיות מורכבות, הצליח רכטר לתת דרור לסגנונו היצירתי. גג בטון מוחלק ולבן מוחזק על-ידי קורות ועמודי בטון חשופים המייצרים שלד מסגרת חרוט, אפור ובולט. לעומת זאת, עמודי פלדה עגולים, לבנים ועדינים מחזיקים את תקרת אולם הקריאה בחזית ואת רצפת הגלריה הפנימית, וכך מונעים פגיעה בשלמותו של קיר הזכוכית שבחזית.

כדי להדגיש את ייחודו של הבניין, וכדי לרמוז למבקר כי בבניין זה עליו להתנהג בשקט כיאה לספרייה, מנותק הבניין מהכביש באמצעות חפיר מגונן בעומק קומה אחת, כשגשר עובר מעליו ומוליך אל דלת הכניסה.

המראה החיצוני המרשים של הגג המשופע, על מתווה קורותיו, מודגש בפנים הספרייה באמצעות תעלות מיזוג אוויר העוקבות אחר מהלך קורות הבטון, ותקרה מונמכת ובה תאורה נסתרת המאירה את הקורות. מבנה החרוט של הספרייה מייצר חלל פנימי מעניין, שבו משמשת קומת הכניסה בעיקר כארכיון עם אזורי ישיבה מסודרים לאורך החזית השקופה, בעוד שאת החלל הגבוה הנוצר במרכז תופסת קומת גלריה המשקיפה אל החלל התחתון, ומשמשת בעיקר לקריאה. בחלל הנוצר במרכז בין קירות הבטון מסודרים חדרים חסרי תקרה לישיבות ולעיון, ולהם חלונות עגולים. כדי להגיע לקומת הגלריה יש לטפס במדרגות בטון שמעליהן קירוי שקוף. קיר שקוף נוסף פונה לגינה קטנה הממוקמת במרכז החרוט. גינה פנימית זו, יחד עם החפיר הירוק מסביב, מקיפים את הבניין - מבפנים ומבחוץ - בחגורת ירק ירוקה המרככת מעט את נוקשותו של הבטון החביב על רכטר.