אולם על-שם מיכאל וחנה ויקס

אולם על-שם מיכאל וחנה ויקס
אדריכלים: אריה שרון ובנימין אידלסון

האולם על-שם מיכאל וחנה ויקס תוכנן על-ידי האדריכלים אריה שרון ובנימין אידלסון בשנת 1955, והוא אולם המופעים הגדול (620 מושבים) בשטח מכון ויצמן למדע. הוא מכיל במה גדולה ומאובזרת. עיצובו משדר ייצוגיות ורשמיות מהודרת, והוא מבטא סגנון מודרניסטי חסר קישוט, כשאת ההוד וההדר מייצר המבנה עצמו.

עשרה עמודים כפולים בגובהם ניצבים בחזית האולם ומחזיקים גג מאסיבי. זוהי פרשנות מודרנית על מבני ציבור ומקדשים הלניסטיים שהתהדרו בשורת עמודים חזיתית אשר החזיקה גמלון משולש, כמו למשל מקדש ניקה או הפרתנון המפורסמים באתונה. את העמודים הקלאסיים והגמלון המשולש מחליפים באולם זה עמודים מלבניים המחופים טיח, אשר מחזיקים גמלון ישר ומאסיבי. התאורה המותקנת מעל המעבר הצר שבין העמודים ובין חזית הזכוכית של הבניין תורמת בלילה להדגשת הדרמטיות של גובהם וצידם הצר הפונה אל הנכנסים.

 

לגגון הכניסה עצמו הוקדשה תשומת לב רבה בתכנון. צבע הטיח הבהיר קושר את הגגון ומוביל לבניין שמאחורי העמודים הכהים התומכים בו. בתחתית הגגון מותקנות תשע מנורות השוטפות ומסמנות באורן את הכניסה. שלט המותקן על גגון הכניסה משדר צניעות באותיות שחורות בגופן תקופתי על רקע שני פסים לבנים התומכים בהן.

המבואה רחבת הידיים מעוצבת בסגנון מינימליסטי, תוך שימוש בחומרים פשוטים. חלוקה למפלסים המופרדים במדרגות מייצרת מספר אזורי התרחשות. המפלס התחתון מתפקד כטרקלין עם מזנון, ואליו מובילות שלוש מדרגות רחבות שלצידן מישור משופע (לשם יצירת נגישות לנכים.) מהמפלס העליון נפתחת דלת אל חלקו הגבוה של האולם. בשנת 1978 הורחבה הבמה, הותקנו חדרי שחקנים, ושודרגה מערכת מיזוג האוויר.