בניין על-שם ארתור ורושל בלפר למחקר ביו-רפואי

אפשר לראות מאפיינים אלה בקיר הזכוכית הלבנה, לצדו של אולם בוטנאר, ובקיר הזכוכית השקוף בחזית הכניסה שמאחוריו בנוי גוף הבניין עצמו בנסיגה המייצרת חלל כניסה גבוה עם ארבע מרפסות היקפיות בקומות העליונות, אשר מוצל באמצעות צלוני גלילה לבנים שנפתחים לכל שתי קומות, ונעים אוטומטית בהתאם לאור השמש. מרכיבים נוספים שמזכירים את הסגנון הם גגון הכניסה העשוי זכוכית צרובה, והשלד הלבן של החזית השקופה. שלד זה, הבנוי מעמודים וקורות גליליים המנותקים מקיר הזכוכית, עשוי, בלובנו ובקווי המיתאר העגולים שלו, להידמות לשלד של יצור קדמון. חזית קלילה זו, העשויה זכוכית שקופה, היא צידו האחד של גרם המדרגות, המנוגד לצידו השני אשר עשוי בטון חשוף בתבניות מתועשות בדומה לאולם בוטנאר הצמוד אליו. השקיפות הזאת מאפשרת לצופה לראות את העולה במדרגות כמו מאחורי מסך דק. גשר דו-מפלסי מחבר את הקומות העליונות לבניין מעבדות סמוך, המאכלס מעבדות העוסקות גם הן בגנטיקה. כך מתאפשרת למדענים תנועה נוחה בין המעבדות.

 

המדרגות עצמן הן אחד המרכיבים המרכזיים בתכנון, לא רק מבחינת מיקומן בחזית ותיפקודן, אלא גם מבחינת היותן מרכיב אנכי השובר את קווי המיתאר המאורכים של המשך הבניין. הן מקבלות הדגשה נוספת בכך שתחתיתן אינה מגיעה לרצפה, אלא עוקבת אחר מתווה המדרגות, ומשאירה אותן מרחפות מעל לקרקע. גם מבחינת השימוש בחומרים מקבלות המדרגות הדגשה בחומר שונה - עץ - הבולט בצבעו וברכותו אל מול החומרים הנוקשים ומחזירי האור שמהם בנוי שאר הבניין, כדוגמת ריצוף שחור מבריק כמראה, תקרות בטון חשוף בתבניות מלבניות חלקות, וכבלי מתיחה למעקות. עבודת הקיר של רינה חייקין מציגה בחלל הכניסה תבליט אמנותי של הכרומוזומים בגנום האדם.