בניין אולמן למדעי החיים
אדריכלים: נחום זלקינד, משה הראל
בניין אולמן למדעי החיים תוכנן על-ידי האדריכלים נחום זלקינד ומשה ה ראל בשנת 1963, והוא שומר הן מבחוץ והן מבפנים על סימטריה כמעט מלאה. הסימטריה מקנה למבנים אדריכליים מראה מכובד ויציב, והיא מאפיינת את התקופה הקלאסית של יוון, רומא, וסגנון הרנסנס שלהן אחרי ימי הביניים. אלה היו מבנים בעלי מתווה מלבני, כניסה מודגשת במרכזם, וחלונות סימטריים משני עברי המבנה. דוגמה ידועה בתחום זה היא המקדשים ומבני הציבור ההלניסטיים והווילות שתיכנן האדריכל אנדראה פאלאדיו בצפון איטליה במאה ה- 16. רק מאוחר יותר, בעת המודרנית, וכתגובת-נגד לסימטריה הקלאסית, העזו אדריכלים לנתץ את הסימטריה המקודשת, בטענה שהיא "משעממת וצפויה".
בניין אולמן משדר סימטריה במובנה הקלאסי, עם פרשנות מודרנית. המבנה מתוכנן סביב גינה פנימית מרכזית וריבועית, כדוגמת הפאטיו המסורתי בבית המגורים היווני, שבמקרה זה נוספה לו פינת הנצחה למדענים יהודים יוצאי גרמניה, אשר נרדפו בידי הנאצים או נרצחו על-ידם. כלפי חוץ צימצם המבנה את הקלאסיקה של חלונות וקירות אטומים סביבם לחלון גדול ובודד במרכז, ומשני צדדיו קירות סימטריים תואמים מאבן נסורה, ללא כל חלון או פתח. הפתח היחיד - דלת הכניסה - הוא גם המרכיב השובר את הסימטריה ברוח המודרניזם. לבניין מרפסות מילוט אופייניות לבנייני שנות ה-60 , וכן קומת מרתף שמתחתיה מנהרת שירות. פנים הבניין עוצב בידי האדריכל יוסף מושלי.
דלת הכניסה אמנם ממוקמת בחלק השקוף, אלא שהיא אינה ניצבת במרכזו, שהוא גם מרכז הבניין, אלא מוסטת הצידה אל השליש השמאלי. כדי להדגיש את חוסר הסימטריה הזה נוסף לה גגון בטון בולט מאוד מהחזית ומנותק למראה, המחובר אליה באופן נסתר בחלקו העליון האחורי, כשחלקו הקדמי נתמך על שני עמודי פלדה עגולים. גגון זה מתכתב עם שלושת פסי הבטון האופקיים והבולטים מעט ממישור הבניין, ובכך מסמנים את קו תקרת שלוש הקומות, תוך הכנסת מימד אופקי חזק המודגש גם בשיטת יישום האבן בשורות ארוכות שגובהן משתנה בין שורה לשורה. גם המדרגות המקשרות בין שלוש הקומות שוברות שוב את הסימטריה בחלל הפנימי. הן עושות זאת בהסטה עדינה וכמעט בלתי-מורגשת של הזווית בין שני מהלכי המדרגות. התוצאה היא מבנה יציב וקלאסי המשדר נוכחות תרבותית ארוכת שנים, אותה כיבד האדריכל צדוק שרמן, שתיכנן כניסה ייצוגית נוספת לבניין בשנת 1997.