גולם במעגל האלקטרוני

01.06.2011
מימין: פרופ' ברטרם באסל ופרופ' שמיל רוכמן. כוח חישובי
 
הוא חלם לעלות לארץ ישראל ולהתיישב בקיבוץ, אבל הגשמת החלום הזה נדחתה שוב ושוב בנסיבות החיים. בסופו של דבר היה זה דווקא "גולם" שגרם לו להגיע ארצה, ולהשתקע ברחובות. שמיל רוכמן, מחלוצי תעשיית המחשבים המתפתחת, נענה בתחילת שנות ה-60 של המאה ה-20 לפנייתו של פרופ' חיים פקריס והגיע למכון ויצמן למדע, שם החל בתכנון ובבניית ה"גולם" - בן הדור השני של המחשבים במכון, אחרי ה-WEIZAC.
 
רוכמן הילד התבלט בנטייה למתמטיקה. בתום מלחמת העולם השנייה, כשהוא כבן 20, בחר ללמוד הנדסה אזרחית - התחום הרחב ביותר של הנדסה באותם הימים שכלל בניין, חשמל, כבישים ועוד - מקצוע שיהיה לתועלת לכשיעלה לישראל. לאחר שנתיים של לימודי הנדסה ב-Worcester Polytechnic Institute שבמסצ'וסטס, החליט לשנות כיוון ולפנות ללימודי פיסיקה. אבל לגורל היו תוכניות משלו. משלא הצליח לפגוש את ראש המחלקה לפיסיקה, נועץ בראש המחלקה לאלקטרוניקה, והחליט ללמוד הנדסת חשמל. בשנת 1949 קיבל את התואר הראשון בהנדסת חשמל.
 
את התואר השני בחר לעשות באוניברסיטת פנסילבניה, מקום הולדתו של המחשב האלקטרוני הראשון, ה-ENIAC והמחשב הקלאסי הראשון, ה-EDVAC. במהלך לימודיו עבד באוניברסיטה בפיתוח הדור השני של מחשבים, התבלט בתחום, ועם סיום לימודי התואר השני, בשנת 1952, השתלב בתעשיית המחשבים שהחלה להתפתח אז. הוא עבד ב-.Raytheon Manufacturing Co שם התמחה בתחום החומרה ועסק בפיתוח מעגלים מגנטיים לזיכרון וללוגיקה, שיושמו, בין היתר, במחשב לניווט מוטס. עבודתו הניבה 16 פטנטים. לאחר מכן הצטרף לחברת Packard Bell Computers, בתור שותף-מייסד ומנהל אגף פיתוח של החברה. קבוצתו רשמה מספר פטנטים, ועסקה, בין היתר, בתכנון מחשבים למעקב אחר טילים, ובתכנון מחשב לחישובו של מסלול חללית לשילוח אדם לירח (טרם הקמתה של נאס"א), בתכנון מיכשור לצוללת האטומית הראשונה - ה-Nautilus, ובפיתוח מיני-מחשב (עוד בטרם כונה המכשיר בשם זה) אשר הכיל כ-250 טרנזיסטורים וזיכרון של 4,000 מילים.
 
כמנהגו, הקפיד לשלב עבודה בתעשייה עם הרצאות באקדמיה, ונסע תכופות להאזין להרצאות במתמטיקה ב-MIT. "בתחום זה, שמתקדם כל כך מהר, יש דברים שמתפתחים יותר מהר בתעשייה ודברים שמתפתחים יותר מהר באקדמיה. אם אתה רוצה לעקוב אחרי הכל, כדאי לך להיות גם פה וגם שם". באותה תקופה היו מעט, יחסית, מומחים במחשבים. אולם קטן הספיק להכיל את כולם. רוכמן השתתף בכינוסים ופגש את עמודי התווך של האקדמיה והתעשייה בנושא. במקביל לעבודתו בתעשייה הוא הירצה באוניברסיטת קליפורניה בלוס-אנג'לס, שם פגש את פרופ' ג'רלד אסטרין, שמילא תפקיד מרכזי בבניית ה-WEIZAC - המחשב האלקטרוני הראשון בישראל. באמצעות אסטרין הכיר שמיל את פרופ' פקריס, ראש המחלקה למתמטיקה שימושית במכון. באותם ימים נבנה באילינוי מחשב חדש - ILLIAC2, ומירון הלמן נשלח לשם מטעם המכון כדי ללמוד מניסיונם של המדענים שם לצורך בניית מחשב חדש. רוכמן נסע גם הוא להתרשם מהמחשב שבבנייה. בשובו הציע לפקריס שלא להתבסס על מחשב זה, אלא להשתית את המחשב על מעגלים מודפסים ועל זיווד קומפקטי. פקריס שקל את דבריו, והציע לו לבוא למכון ולבנות את ה"גולם", ורוכמן קיבל את הצעתו בשמחה.
 
בשנת 1961 הגיע רוכמן עם משפחתו למכון, והחל במלאכת התכנון והייצור של ה"גולם". בעזרתם של המהנדסים מירון מלמן וצבי ריזל בנה מחשב המבוסס חלקית על ה-ILLIAC2 (שלמעשה, מעולם לא הופעל), והם הצליחו לשפר אותו במידה רבה: מחשב ה"גולם" הגיע לדיוק של 19 ספרות לעומת 13 בILLIAC2, מהירותו גדלה ב-20%, דיוקו ואמינותו היו גדולים פי 4, גודלו הוקטן, הופחתו הסיכויים לתקלות, ועלותו הייתה כ-800 אלף דולר בלבד. המחשב החל לפעול בהיקף של 24 שעות ביממה, ושימש לביצוע חישובים מדויקים לצורך מחקרים שונים בגיאופיסיקה ובספקטרוסקופיה אטומית. "העבודה על מחשב זה הייתה שונה מאוד מזו שבתעשייה", מספר רוכמן. "בעוד שבתעשייה נהוג לבנות אבטיפוס ולבדוק אותו בטרם צאתו לייצור, בניית ה"גולם" נעשתה ישירות, עם כל הסיכונים שבדבר".
 
עם סיום בנייתו של "גולם" א' היה צורך בהכפלת הכוח החישובי, ובשנת 1967 החלה בנייתו של "גולם" ב', שהייתה מסובכת הרבה יותר, ודרשה אמצעי צילום וצריבה מדויקים. המדפיס הממשלתי, אשר היה אמון על הדפסת שטרות, ביצע את עבודת ההדפסה. כמו כן נבנו מעבדות מיוחדות ליצירת מעגלים מודפסים רב-שכבתיים, קרומים דקים ועוד. המחשב כולו הורכב מכרטיסים נשלפים, והחיבור ביניהם חווט במומחית רבה. מריון, רעייתו של שמיל, נחלצה לעזרתו, וניצלה את הרקע שלה באמנות כדי לסייע לו בהכנת השרטוטים הטכניים. בנייתו של המחשב הושלמה בשנת 1974. שני ה"גלמים" היוו אטרקציה למבקרים במכון, ואנשי שם רבים ביקרו במעבדתו של רוכמן. אשתו של רוכמן, מריון, נקלטה אף היא במכון ועבדה במחלקה לגרפיקה.
 
במקביל לעבודתו כראש המעבדה לאלקטרוניקה במחלקה למתמטיקה ימושית במכון, הירצה רוכמן בטכניון והקים בו מעבדה ספרתית, הדריך דוקטורנטים, שימש כיועץ במספר חברות, התמנה על-ידי גולדה מאיר, ראש הממשלה דאז, כחבר במועצה הלאומית למחקר ופיתוח, והתמנה על-ידי ראש הממשלה, לוי אשכול, לחבר בוועידה הכלכלית שהקים לאחר מלחמת ששת הימים. בשנת 1984 שלח מאמר לכינוס שהתקיים בסין בנושא "עיבוד אסוציאטיבי במערכות גראפיות". המאמר התקבל ורוכמן הוזמן לכינוס - למרות שבאותה עת לא היו יחסים דיפלומטיים בין ישראל לסין - והיה למדען הישראלי הראשון שנסע לכינוס בסין. הוא זכה להערכה ולהוקרה. בין היתר, קיבל בשנת 1969 את פרס רוטשילד, יחד עם צבי ריזל ומירון מלמן. "עזבתי את ארה"ב בתקופה מרתקת בהתפתחות תעשיית המחשבים, אך ההימור היה מוצלח מבחינתי: התאפשר לי לתרום את חלקי לפיתוחם של תחום המחשבים והטכנולוגיה בארץ".
 

אישי

שמיל רוכמן נולד במולדובה. אימולימדה אותו לקרוא ולכתוב עברית בגיל צעיר, ואת לימודיו בבית ספר "תרבות" - שפתחו הוריו - התחיל ישירות בכיתה ב'. כבר מגיל צעיר בלט בכישוריו המתמטיים, ובאחת מחופשות הקיץ בבית סבו בילה רוב הזמן בלימוד עצמי של אלגברה. עיסוקיו בשעות הפנאי כללו בעיקר עזרה לחבריו בלימודיהם, משחקי שחמט, ופעילותבשומר הצעיר - ללא ידיעת הוריו, כיהארגון היה בלתי-חוקי בתקופה זו. הפעילות - אשר התנהלה בקבוצות קטנות, בבתים פרטיים, במגרשים שוממים, ביער ובמקומות אחרים - כבשה אותו, והוא כיוון עצמו להתיישבות בקיבוץ.
 
כשמלחמת העולם השנייה עמדהבפתח, חש אביו של רוכמן את הסכנההקרבה, ונסע לתור אחר מקום מבטחים למשפחה. נדודיו הביאו אותו להונדורס הבריטית (כיום בליז), שם השתקע עם משפחתו - בניגוד לדעתו של רוכמן בן ה-14, שביקש לעלות לארץ ישראל. בהונדורס סייע לאביו הסוחר בפרנסת המשפחה. מכירת סחורות לא הייתההעיסוק החביב עליו, אלא לימודים. אחרי המלחמה עבר לארה"ב והחל את לימודיו ב-Worcester Polytechnic Institute שבמסצ'וסטס, ובמהלכם הכיר את אשתו, מריון. את חלומו להתיישב בקיבוץ החליף רוכמן במציאות של עבודה חלוצית בבניית המחשבים הראשונים בארץ ישראל. עם זאת, הוא נענה תכופות לקריאות דודו, שגר בקיבוץ נגבה, והתגייס בכל פעם שהקיבוץ נזקק למתנדבים.
 

פרופ' שמיל רוכמן עם רעייתו מריון בביקור בסין. הימור מוצלח

שתף