פתרונות פשוטים

01.09.2011
בשורה התחתונה, מימין: אליה עזרא, אלכס ג'האן פירד, חיים גל, דני ברק, ג'ורג' אנקוה, ליליה גופר, יואל כלף. בשורה העליונה, מימין: יצחק משה, אברהם שיתיאת, דוד פרומרמן, אברהם איינהורן, בנימין פסמנטירר, אפרים שלום, ניסים קנפו. יכולת המצאה
 
 
חוט ברזל, ניילון נצמד וסבון כלים יכולים לשנות ולשפר את חייהם של בני-אדם, אם רק נלווים אליהם יכולת המצאה, חשיבה מחוץ לקופסה, חתירה את הפתרון הפשוט ביותר האפשרי - ורצון לעזור. למסקנה זו הגיעו טכנאים והנדסאים רבים במכון ויצמן למדע, שבהנהגתו של מנהלם באותה עת, דני ברק, התנדבו לסייע לפצועי ונכי צה"ל.
 
ברק, שמציין בימים אלה את יום הולדתו ה-79, עומד כיום בראש עמותה הממשיכה לפעול למען הפצועים והנכים. "השלב הראשון בכל פרויקט הוא ההקשבה", הוא אומר. "כדי להבין את הבעיה, את הקושי. המאפיין הבולט בעיסוק הזה הוא שמדובר בבעיות ייחודיות, לאנשים מסוימים, במצבים ייחודיים. חשוב לעבוד עם הנכה ולא מולו".
 
דוגמה אופיינית היא סיפורו של פצוע צה"ל, שבעת שירותו בחיל ההנדסה איבד את שתי ידיו. כושר הראייה והשמיעה שלו נפגעו גם הם. הוא פנה לצוות הטכנאים של המכון, ולדני ברק, כדי למצוא פתרון לבעיה מורכבת: סגירה ופתיחה של מכסה שפופרת משחת השיניים. הנכה לא יכול היה לסובב את המכסה כדי לסגור את השפופרת. הצוות פתר את הבעיה באמצעות הלבשת פיטמה עם פתח בצורת צלב על שפופרת המשחה אשר הוצמדה לקיר - כך שאפשר להוציא משחה בלחיצה בלבד.
 
הטכנאי אבי איינהורן, הפורש בימים אלה לאחר יותר מ-50 שנות עבודה במכון, עבד לצדו של דני ברק במשימות רבות של עזרה לפצועים ולנכים. הוא החל את דרכו בבית המלאכה של המכון בסתיו 1960, כנער שליח, והתקדם עד לתפקיד מנהל בית המלאכה. זה סיפור קלאסי של נער שמבקש לעבוד אצל האומן הקפדן כדי לגלות וללמוד את רזי המקצוע. בתחילה טיאטא את הרצפה וניקה את המכונות, עד שיום אחד, בשל מחסור זמני בעובדים, ביקשו ממנו להכין במחרטה חלק מסוים. מאז, החלו להטיל עליו משימות שחייבו ידע ומיומנות.
 
ברק, שהתמנה בינתיים למנהל האגף לשירותי מחקר, מינה את איינהורן למנהל בית המלאכה. "זו מלאכה רצופת אתגרים", אומר איינהורן. "במכון ויצמן, המדענים זקוקים למערכות ניסוי שאין אפשרות לקנותן. אין מוצרי מדף, כך שעלינו לתכנן ולייצר את מערכות הניסוי בעצמנו. מדובר בשגרה של המצאות ומציאת פתרונות יצירתיים". שמיעתו של איינהורן עצמו נפגעה בעת שירותו הצבאי, כך שהעזרה לפצועים ולנכים הייתה, מבחינתו, עזרה לחברים במלוא מובן המלה.
 
לאחר שהצליחו למצוא פתרונות ייחודיים ופשוטים ולסייע למספר פצועים ונכים, גדל הפרויקט של ברק, איינהורן וחבריהם אל מעבר לבתי-המלאכה של מכון ויצמן למדע. כך קמה, בשנת 1981, עמותת מילב"ת (מרכז ישראלי לעזרים, בינוי ותחבורה). לטכנאים של המכון, שהמשיכו לתרום מכישוריהם ומזמנם, הצטרפו מתנדבים נוספים מהתעשייה האווירית ומארגונים נוספים. ברק עצמו ממשיך לחפש ולמצוא פתרונות פשוטים לבעיות מורכבות. מכריו מעידים שלעולם אי-אפשר לתפוס אותו בלי חוט או שרוך כלשהו בכיס מכנסיו. איינהורן, הפורש בימים אלה, מנסה להימנע מלתכנן את העתיד. אבל מחשבות על התנדבות וסיוע לנוער כבר עולות אצלו.
 
פעמון דלת לחירשים, 1979. המיתקן כולל נורה המולבשת על ידו של החירש באמצעות רצועת מתכת. בזמן צלצול בפעמון הדלת, הנורה נדלקת, ורצועת המתכת רועדת.
 

דני ברק (משמאל) עם עומר יעקובסון, מחבר צינורית שהיא בעצם תרמיל רובה, על מנת שעומר יוכל לתפעל את הג'ויסטיק בקלות.

לשיתוף:

 

 

 

 

פודקאסטים
אינסטגרם