"לסלול למדעניות העתיד דרך יותר מאפשרת"

עם פרוץ מגיפת הקורונה, כשמדעניות ותלמידות מחקר חוו קשיים רבים הן בעבודה המדעית והן בבית, הקימו חמש פרופסוריות במכון ויצמן למדע – עידית שחר, מיכל אירני, מאיה שולדינר, קרינה יניב ומיכל שרון – את פורום GET – Gender Equality Together . הן קראו לכל מדען או מדענית במכון להצטרף לעשייה למען קידום נשים במכון מהיבטים שונים. "ביחד עם כ-50 מדעניות ומדענים שהצטרפו, הקמנו קבוצות עבודה שכל אחת לקחה על עצמה תחום אחר. אספנו הרבה מאוד נתונים כדי להבין איפה יש באמת חוסר שוויון, ומה הם הדברים הבעייתיים שגורמים לו. הצגנו את הנתונים והמסקנות שלנו בפני נשיא המכון ובפני שאר חברי ההנהלה וכן בפני המועצה המדעית", מספרת פרופ' שחר שבתחילת 2021, בעיצומו של הגל השלישי של המגיפה, נכנסה באופן רשמי לתפקיד ראש המערך לשוויון מגדרי וקידום נשים במדע במכון.

פרופ' שחר מביאה עמה לתפקיד הרבה מאוד ניסיון, תובנות, והצלחות כמדענית מוערכת בתחום האימונולוגיה. דבר חשוב נוסף שהיא מביאה עמה הוא אמפתיה כלפי הקשיים שחוות נשים במסלול הקידום האקדמי – וגם דרכים ייחודיות להתמודדות עם קשיים אלה. "בואו נקשיב ונעזור אחת לשנייה, ננסה ליצור אווירה שמאפשרת את השינוי שאנחנו מייחלות לו, ונעז להגשים את החלומות שלנו גם כמדעניות וגם כנשים – כי אנחנו יכולות", היא אומרת.

"המספרים מדברים בעד עצמם: במכון יש כ-20% מדעניות ו-80% מדענים. בקרב תלמידי המחקר במכון יש כ-50% סטודנטיות, אבל אחרי הדוקטורט נוצרת 'עקומת מספריים': מספר החוקרות שיוצאות לפוסט-דוקטורט בחו"ל –  אבן דרך חשובה ביותר בקריירה המדעית – צונח בהשוואה למספר החוקרים הגברים. אז נכון – מכון ויצמן למדע יסד תוכנית מלגות לסטודנטיות שיוצאות לפוסט-דוקטורט בחו"ל, והתוכנית אכן מאוד עוזרת. אבל המספרים עולים לאט מדי, והסיבות לכך נעוצות בכמה גורמים: להרבה מאוד סטודנטיות קשה לעשות רילוקיישן בגלל המשפחה, או בגלל בן הזוג שלא יכול לעזוב את מקום עבודתו. כמו כן רבות מהן חושבות שלא יצליחו להתמודד עם הקושי, התחרות והתובענות של קריירה אקדמית ומעדיפות לסיים את הדוקטורט, ולמצוא עבודה בתעשייה שתאפשר להן לנהל חיי משפחה פה בארץ. חשוב לציין שאין כל קשר בין הרמה המדעית שלהן או היכולות שלהן להחלטה זו. אחת המטרות שלנו היא להיות איתן גם בשלבים האלה, שבהם עולה הדילמה, ולעזור להן לא לוותר. נכון זה קשה, אבל אפשרי".

""אחד הקריטריונים בקידום לפרופסורה הוא הכרה בין-לאומית - לכמה כנסים מזמינים אותך וכמה עמיתים יש לך בקהילת המחקר. בפועל, רבות מאתנו מגיעות לכנס דקה אחרי שהוא מתחיל, ועולות על טיסה חזור דקה לפני שהוא נגמר. אין לנו זמן לצאת אחר כך לבירה ולדבר על כדורגל"

"גילינו גם שרבות מאלה שכבר מסיימות פוסט-דוקטורט בחו"ל חוששות להגיש מועמדות למשרה במכון, כי המכון ידוע באווירה התחרותית שבו, ובדרישות הגבוהות שלו בשלבי הקידום. הרבה מאלה שפונות, לא זוכות אפילו לריאיון, ויש הרבה מאוד מחקרים שמראים שאם גבר או אישה יגישו את אותם קורות החיים, הגברים יזכו למענה גבוה יותר. אני לא חושבת שהאפליה כלפי נשים היא מודעת או נובעת מרוע – זה נובע מהטיה בלתי מודעת. בוועדות הקבלה למשל, כשרואים שם של אישה, מיד חושבים על הקושי שיהיה לה בקריירה המדעית בגלל גידול הילדים ועול המשפחה. יש גם נתונים שמראים שבעולם המדע מתייחסים שונה לבקשות למענקי מחקר שמגישות נשים. גם בעניין הפרסים גילינו שאת רוב הפרסים החשובים מקבלים הסטודנטים; את הסטודנטיות מגישים פחות למרות ההישגים שלהן. יש לציין שבאחרונה מדרשת פיינברג, הזרוע האקדמית של המכון, פתחה במאמצים לעודד את הפרופסורים להמליץ באופן שווה גם על סטודנטיות.

"קושי חשוב נוסף, שכולנו כחוקרות במכון נתקלנו בו, הוא בוועדות הקידום. אחד הקריטריונים המאוד חשובים בקידום לפרופסורה הוא ההכרה הבין-לאומית. לכמה כנסים בין-לאומיים מזמינים אותך וכמה עמיתים יש לך בקהילת המחקר הבין-לאומית. בפועל, רבות מאתנו מגיעות לכנס דקה אחרי שהוא מתחיל, ועולות על טיסה חזור דקה לפני שהוא נגמר. אין לנו הזמן לצאת אחר כך לבירה ולדבר על כדורגל למשל. כל עניין הנטוורקינג לא תופס מקום חשוב אצלנו, ולכן בקריטריון הזה רבות מאתנו לא עומדות. הפתרון שניסו למצוא לכך הוא לחייב את מארגני הכנסים לכלול 50% נשים בכנס. זה מעט מאולץ ולא תמיד עובד, ועדיין רחוק מלהשפיע. לדעתי זו אמת מידה די שולית שהפכו אותה ליוקרתית וחשובה. יש כאן לא מעט פוליטיקה ומשחקי אינטרסים, עם זאת אני מבינה שזה חלק מהעניין. כיום עם הזום, אולי הקושי הזה ייעלם, ונצטרך לנסוע פחות לחו"ל. זה נראה כיף מהצד, אבל בשביל האימהות שבינינו זו קריעת ים סוף.

""האפליה כלפי נשים נובעת מהטיה בלתי מודעת. בוועדות הקבלה למשל, כשרואים שם של אישה, מיד חושבים על הקושי שיהיה לה בקריירה המדעית בגלל גידול הילדים ועול המשפחה"

“בנוסף אנחנו רוצות שבכל ועדה יישב נציג או נציגה שתפקידו לדאוג שאין אפליה על רקע כלשהו. מישהו שמטרתו תהיה לוודא שהקידום הוא על בסיס נתונים חשובים כמו האימפקט המדעי – ולא ירשה לגורמים שוליים להשפיע על ההחלטה. למרות שכולנו כבר עברנו את כל השלבים האלה, נתקלנו בקשיים, חווינו את התסכול והתגברנו – חשוב לנו לעזור לדור הצעיר של מדעניות העתיד, ולסלול להן דרך יותר מאפשרת".

במעבדה של פרופ' עידית שחר יש כיום רק סטודנטיות. היא מציינת בהומור שהיה לה דווקא בעבר סטודנט. "גברים פשוט לא פונים אלי", היא אומרת. "האווירה במעבדה נהדרת, יש המון פירגון, המון עזרה הדדית, כשלמישהי יש ניסוי גדול, כולן מתגייסות לעזור כדי שהיא לא תצטרך להישאר ערה כל הלילה. לי זה הדבר הכי חשוב". פרופ' שחר סיימה תואר ראשון בביולוגיה, ותואר שני ודוקטורט בביוכימיה באוניברסיטת תל אביב, ונסעה לפוסט-דוקטורט במעבדה מובילה באוניברסיטת ייל בארה"ב. לקראת חזרתה לארץ היא התקבלה כחוקרת במכון ויצמן למדע. "אני כבר יותר מ-25 שנה במכון, ולא חשבתי שיש בעיה בקידום נשים עד שלב הקידום האחרון שלי, במעבר למעמד של פרופ' מן המניין, אז נתקלתי בכמה קשיים בוועדות, קשיים שגם חברותיי החוקרות נתקלו בהם, ומשם התחיל הרצון לנסות לשנות ולהזיז דברים. אלה תהליכים שלוקחים זמן, אבל ככל שתהיינה יותר מדעניות במכון, כך יהיה קל יותר לבאות אחרינו".