ריח של חדש: מולקולת ריח גוף הנפוצה בתינוקות מפחיתה תוקפנות בגברים ומגבירה אותה בנשים

הורים יספרו באריכות למי שרק מוכן להקשיב על נפלאות הריח של התינוק שלהם – וייתכן שהם לא לגמרי טועים. במחקר חדש, המתפרסם היום בכתב-העת המדעי Science Advances, חושפים מדעני מכון ויצמן למדע כי מולקולת ריח גוף הנמצאת בשפע בקרקפות של תינוקות, ממלאת תפקיד חברתי חשוב: ויסות דחפים תוקפניים. החוקרים גילו כי המולקולה משפיעה באופן שונה על נשים וגברים: בעוד בנשים שנבדקו היא הגבירה תוקפנות, בגברים היא הפחיתה אותה. ממצאי המחקר הם בין הראשונים הקושרים באופן ישיר בין התנהגות אנושית למולקולת ריח.

מעבדתו של פרופ' נעם סובל במחלקה למדעי המוח במכון ויצמן למדע חוקרת את חוש הריח האנושי. במחקר הנוכחי, בהובלת ד"ר אוה מישור ובשיתוף המכון הלאומי על-שם עזריאלי לדימות ומחקר המוח האנושי, התמקדו המדענים במולקולת ריח גוף הקרויה hexadecanal – או בקיצור HEX. בעבר התגלה כי למולקולה זו תפקיד חברתי בעכברים, אך השפעה אפשרית שלה על בני-אדם – כמו השפעתן של מולקולות ריח אחרות – נותרה לא ידועה.

כדי לבדוק את ההשפעה של HEX, השתמשו החוקרים בשיטות מחקר מתוקפות למדידת תוקפנות, ויצרו משחק מחשב המחולק לשניים: "שלב ההתגרות", שנועד לעורר אגרסיות בקרב הנבדקים, ו"שלב התגובה", שבו הם הורשו לפרוק את האגרסיות שצברו. בניסוי הראשון, שבו השתתפו כ-130 משתתפים – שמחציתם נחשפה למולקולה, בעוד המחצית השנייה שימשה קבוצת ביקורת – התבקש כל משתתף לשחק מול מחשב שהוצג כאדם אמיתי. החוקרים תיכנתו את המחשב כך שיעצבן את הנבדקים ויעורר בהם תוקפנות: בחלק הראשון של המשחק, שבו נדרשו לחלק ביניהם סכומי כסף – התעקש המחשב לשמור את הרוב לעצמו. בשלב השני, שלב הוצאת האגרסיות, לכל משתתף הייתה הזדמנות "להעניש" את יריבו הממוחשב באמצעות השמעת קול "פיצוץ": קובץ קול בעוצמה גבוהה. רמת העוצמה שבה בחרו המשתתפים שימשה מדד למידת התוקפנות שעלתה בהם: ככל שהעוצמה הייתה גבוהה יותר – כך נחשב המשתתף לתוקפני יותר.

ד"ר מישור ראתה שמשתתפי קבוצת הניסוי התנהגו באופן שונה מחברי קבוצת הביקורת, אך במבט ראשון, נראה היה שהממצאים אינם עקביים. רק כאשר הביאו החוקרים בחשבון את מין הנבדקים, התבהרה התמונה. "אני רגישה מאוד לסוגיות מגדריות, והיה לי חשוב שנשים ישתתפו במחקר", אומרת ד"ר מישור. "אנחנו נוטים להניח שגברים ונשים דומים מבחינה מוחית, אבל במחקר גילינו שהמולקולה השפיעה באופן שונה על גברים ונשים: המשתתפות שנחשפו לריח היו באופן ברור תוקפניות יותר בהשוואה לקבוצת הביקורת – והגברים שנחשפו לריח היו תוקפניים פחות".

""כיוון שלתינוקות אין דרך לתקשר באופן מילולי", מוסיף פרופ' סובל, "עומדת לרשותם האפשרות של תקשורת כימית. כתינוק, האינטרס המובהק שלך הוא שאמך תהיה תוקפנית ככל האפשר ותגן עליך – והאב יהיה תוקפן פחות"

בהמשך ביצעו המדענים ניסוי נוסף – הפעם בדימות תהודה מגנטית תפקודי (fMRI), עם כ-50 משתתפים אשר כל אחד מהם שיחק מול המחשב תחת חשיפה ל-HEX וללא חשיפה (חשוב לציין שלמולקולה אין ריח מזוהה, כך שהמשתתפים לא יכלו לדעת מתי ואם נחשפו אליה). החוקרים ראו כי גם בגברים וגם בנשים המולקולה הפעילה את האנגולר ג'יירוס השמאלי – אזור מוחי שמזוהה עם עיבוד אותות חברתיים – אך התקשורת בין אזור זה לאזורי המוח האחרים הייתה שונה באופן מובהק אצל הגברים ואצל הנשים. בעוד בנשים HEX הפחיתה קישוריות עצבית בין חלקי מוח חברתיים, רגשיים ואזורי קבלת החלטות, בד בבד עם העלייה במידת התוקפנות שלהן, בגברים היא הגבירה קישוריות זו, במקביל להפחתה במידת התוקפנות שלהם.

מה הסיבה שבגינה מולקולת HEX משפיעה באופן שונה על גברים ונשים? ד"ר מישור הציעה הסבר אבולוציוני: "תוקפנות זכרית מתבטאת, פעמים רבות, באלימות כלפי יילודים – הרג צאצאים הוא תופעה נפוצה מאוד בבעלי-חיים. תוקפנות נקבית, לעומת זאת, עשויה לבוא לידי ביטוי בהגנה על צאצאים". כלומר, ייתכן כי ההשפעה השונה מהווה מנגנון הישרדותי עבור התינוק. "כיוון שלתינוקות אין דרך לתקשר באופן מילולי", מוסיף פרופ' סובל, "עומדת לרשותם האפשרות של תקשורת כימית. כתינוק, האינטרס המובהק שלך הוא שאמך תהיה תוקפנית ככל האפשר ותגן עליך – והאב יהיה תוקפן פחות".

כדי לבחון את ההשערה, הם יצרו קשר עם מדעניות מיפן אשר חוקרות מולקולות ריח המאפיינות תינוקות. בעקבות הפנייה ושיתוף הדדי של ממצאים, התגלה כי מולקולת HEX היא אחת הנפוצות ביותר מבין שלל המולקולות הנדיפות שעל ראשי תינוקות. 

ידוע כי בעלי-חיים מפרישים אותות כימיים המתווכים באמצעות איברי ההרחה. ביונקים, למולקולות ריח אלה יש השפעות התנהגותיות וחברתיות מוכחות, אך השפעות אלה בבני-אדם טרם בוססו. המחקר החדש הוא אחד הראשונים שקושרים ישירות בין התנהגות חברתית אנושית ובין ריחות גוף, והראשון שמאפיין את המנגנון המוחי שבבסיס התופעה. מסכם פרופ' סובל: "כמו כל היונקים, בני-אדם מריחים זה את זה כל הזמן. כעת אנחנו מבינים אולי מה קורה לנו כשאנחנו מריחים תינוקות, איך המוח שלנו מעבד את המידע הזה, ומה עשוי היה להיות התפקיד האבולוציוני של אפקט זה".

לקבלת מידע נוסף, תמונות ולתיאום ראיונות:
משרד הדוברת - מכון ויצמן למדע
08-9343856 news@weizmann.ac.il