הלכה לעולמה פרופ' עדה יונת, כלת פרס נובל לכימיה ומופת של תעוזה והתמדה מדעית

פרופ' עדה יונת, כלת פרס נובל לכימיה לשנת 2009, כלת פרס ישראל ומופת בינלאומי של חזון מדעי בלתי מתפשר הלכה היום לעולמה והיא בת 87. יונת מהמחלקה לביולוגיה מבנית וכימית במכון ויצמן למדע הייתה חלוצה של חקר הריבוזום, בית-החרושת לחלבונים של התא, וזכתה בפרס נובל לכימיה לשנת 2009 על מחקריה בתחום. מסעה המדעי, שנמשך עשרות שנים, החל במחקר בסיסי שנועד לפענח את פעולתה של אחת המכונות הביולוגיות המורכבות ביותר בטבע. בהמשך הוביל המחקר להבנת דרך פעולתן של אנטיביוטיקות שונות וסלל את הדרך לפיתוחן של תרופות אנטיביוטיות חדשות ולמאבק בחיידקים עמידים לאנטיביוטיקה – מהאתגרים הרפואיים הדחופים של המאה ה־21.

נשיא מכון ויצמן למדע, פרופ' אלון חן, אומר לזכרה: "עדה הייתה מדענית יוצאת דופן, שלא חששה לבחור בדרך שאחרים חשבו לבלתי אפשרית ולצעוד בה בנחישות, בסקרנות ובאומץ במשך עשרות שנים. פריצת הדרך שלה בחקר הריבוזום שינתה את הבנתנו את אחד התהליכים הבסיסיים ביותר של החיים ופתחה אפשרויות חדשות למאבק בעמידות לאנטיביוטיקה. אבל מורשתה של עדה גדולה אף מהישגיה המדעיים. היא הראתה לדורות של מדעניות ומדענים מה אפשר להשיג כאשר מעזים לשאול שאלות גדולות ולא מוותרים על חיפוש עיקש אחר תשובות. עדה הייתה 'פרופסורית מכון' – הדרגה הרמה ביותר שמעניק המכון לרשימה מצומצמת של מדענים דגולים, והיא המשיכה לחקור ולפרסם, להחזיק מעבדה פעילה ולקיים שיתופי פעולה מדעיים ממש עד לימיה האחרונים".

חלום שהתגבש

דרכה המדעית של יונת דרשה אומץ ומסירות כבר מראשיתה. בסוף שנות ה־70, כשהייתה חוקרת צעירה במכון ויצמן למדע, החליטה להתמודד עם אחת משאלות המפתח הנוגעות לפעילותם של תאים חיים: פענוח המבנה ומנגנון הפעולה של הריבוזומים, מכונות זעירות ומורכבות המשמשות כמפעלי החלבונים של התא. פענוח מבנה הריבוזום נועד לאפשר למדענים להבין ברמת פירוט חסרת תקדים כיצד המידע המקודד בחומר הגנטי שלנו מתורגם לחלבונים – אותן מולקולות שאחראיות על פעולות החיים השונות.

כדי לחשוף את המבנה התלת-ממדי של מולקולות או מערכות ביולוגיות מסוג זה נדרש בדרך כלל להפוך אותן לגבישים ולחקור את התוצאה המתקבלת באמצעות קריסטלוגרפיה – שיטה לפיענוח המבנה המרחבי של מולקולות על סמך נתוני הפיזור של קרני רנטגן.  אלא שכאשר יונת החלה במחקר, מרבית המדענים סברו כי לא ניתן ליצור גבישים ממבנה כה מורכב ובלתי יציב כמו הריבוזום. קבוצות מחקר מובילות ברחבי העולם ניסו לעשות זאת וכשלו, אך יונת המשיכה במחקר למרות הספקנות הרבה בקהילה המדעית. "אנשים קראו לי פנטזיונרית", סיפרה לימים.

פנטזיונרית או לא, עבודה קשה היא שהביאה בסופו של דבר לתוצאות: יונת ועמיתיה ערכו לא פחות מ־25 אלף ניסיונות לפני שהצליחו בשנת 1980 ליצור את הגבישים הראשונים של ריבוזומים. וגם אז, העבודה הייתה רק בראשיתה. במשך 20 השנים הבאות המשיכו יונת ועמיתיה לשכלל את שיטות המחקר. הטכניקות שפיתחה לפענוח מבנה הריבוזום נמצאות כיום בשימוש נרחב. במיוחד ראויה לציון שיטה חדשה שהנהיגה, קריו־ביו־קריסטלוגרפיה, המבוססת על הקפאה מהירה של גבישים ומפחיתה במידה ניכרת את הנזק הנגרם לגבישים ביולוגיים כתוצאה מהקרנתם בקרני רנטגן עוצמתיות.

""עדה המשיכה לחקור ולפרסם, להחזיק מעבדה פעילה ולקיים שיתופי פעולה מדעיים ממש עד לימיה האחרונים"

בשנת 2000 הצליחו לראשונה צוותי מחקר במכון ויצמן ובאגודת מקס פלאנק בגרמניה, שניהם בראשות יונת, לפענח את המבנה המרחבי המלא של שתי תתי־היחידות המרכיבות את הריבוזום החיידקי. עורכי כתב־העת המדעי Science כללו את ההישג ברשימת עשר פריצות הדרך המדעיות החשובות של אותה השנה. שנה לאחר מכן פענחו צוותיה של יונת, לראשונה, כיצד כמה סוגים בולטים של אנטיביוטיקה נקשרים לריבוזומים של חיידקים ובכך מונעים מהם לייצר את החלבונים החדשים הדרושים להם. מחקרים אלה חשפו את מנגנון הפעולה של אנטיביוטיקות שונות והראו כיצד חיידקים מחוללי מחלות מפתחים עמידות בפניהן. בכך נסללה הדרך לתכנון תרופות אנטיביוטיות חדשות על בסיס המבנה שלהן ולשיפור טיפולים קיימים.

תפקידים ופרסים

לאחר לימודי כימיה באוניברסיטה העברית בירושלים השלימה פרופ' יונת בשנת 1968 דוקטורט בקריסטלוגרפיה בקרני רנטגן במכון ויצמן למדע בהנחייתו של פרופ' וולפי טראוב. לאחר מכן המשיכה ללימודי פוסט־דוקטורט באוניברסיטת קרנגי מלון ובמכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT). בשנת 1970 הקימה במכון ויצמן את המעבדה הראשונה בישראל לקריסטלוגרפיה של חלבונים, ובמשך כמעט עשור הייתה זו המעבדה היחידה מסוגה בארץ.

במהלך השנים מילאה יונת שורה של תפקידים בכירים במכון ויצמן, ובהם ראש המחלקה לכימיה מבנית (1989–1990), ראש המחלקה לביולוגיה מבנית (1992–1994) ומנהלת מרכז מזר לביולוגיה מבנית (1988–2004). בשנים 1986–2004 עמדה במקביל לעבודתה במכון ויצמן גם בראש קבוצת מחקר באגודת מקס פלאנק בהמבורג שבגרמניה.

יונת הייתה חברה בשורה ארוכה של אקדמיות וארגונים מדעיים מובילים בעולם, ובהם האקדמיה הלאומית למדעים של ארצות־הברית, האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים, האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, האקדמיה האירופית למדעים ולאמנויות, הארגון האירופי לביולוגיה מולקולרית (EMBO), האקדמיה האפיפיורית למדעים בוותיקן והאקדמיה הבינלאומית לאסטרונאוטיקה.

לצד פרס נובל זכתה יונת בעשרות פרסים ואותות הוקרה. בין היתר הוענקו לה הפרס האירופי הראשון לקריסטלוגרפיה (2000), פרס ישראל לכימיה (2002), פרס הארווי של הטכניון (2002), מדליה על-שם פרנק אלברט קוטון של האגודה האמריקאית לכימיה (2002), פרס אנפינסן של האגודה הבינלאומית לחלבונים (2003), מדליית הזהב על־שם פאול קארר של אוניברסיטת ציריך (2004), פרס מסרי (2004), פרס לואיזה גרוס הורביץ של אוניברסיטת קולומביה (2005), פרס רוטשילד במדעי החיים (2006), פרס א.מ.ת במדעי החיים (2006), פרס פאול ארליך ולודוויג דרמשטטר (2007), פרס וולף בכימיה (2006/7), פרס לוריאל־אונסק"ו לנשים במדע (2008), מדליית לינוס פאולינג (2008), פרס אלברט איינשטיין העולמי למדע (2008), מדליית מארי קירי של האגודה הפולנית לכימיה (2011) ומדליית רנטגן (2015).

כמו כן הוענקו לה תוארי דוקטור לשם כבוד מכארבעים אוניברסיטאות ברחבי העולם, ובהן אוניברסיטת אוקספורד (2008), אוניברסיטת ניו יורק (2011), האוניברסיטה הטכנית של ברלין (2014), אוניברסיטת מוסקבה (2015), אוניברסיטת שטרסבורג (2016) ואוניברסיטת האינאן בסין (2023).

הפרס החשוב מכולם

יונת נולדה בשכונת גאולה בירושלים בשנת 1939 למשפחה מסורתית ודלת אמצעים שחלקה דירה עם עוד שלוש משפחות וילדיהן. התנאים הקשים לא דיכאו את הסקרנות שבערה בה: כבר בגיל חמש היא ביקשה לחקור ולהבין כיצד פועל העולם סביבה. את גובה המרפסת היא ניסתה לבדוק באמצעות הרהיטים שהיו בבית. היא הניחה שולחן על שולחן ועליהם כיסא ועליו שרפרף, וכשהגיעה לקצה המגדל נפלה לגינה ושברה את ידה. בתמונת המחזור של הגן מאותה השנה היא נראית כשידה חבושה בגבס.

שנים מעטות לאחר מכן התייתמה מאביה ונאלצה לצאת לעבוד עוד בטרם מלאו לה 12. אמה גידלה את יונת ואת אחותה התינוקת לבדה ועשתה מאמצים כבירים כדי שעדה תוכל להשלים את לימודיה. לימים חלקה יונת את אהבתה ללימודים, למדע ולידע עם בתה שלה, ד"ר חגית יונת, כיום מנהלת מחלקה פנימית ומנהלת מרפאת גנטיקה למבוגרים בבית-החולים שיבא (תל השומר).

מכל הפרסים היוקרתיים שבהם זכתה לאורך השנים, אחד היה לדבריה יקר במיוחד ללבה – פרס "הסבתא הטובה בעולם" שהעניקה לה נכדתה נועה, ואף הזמינה אותה בגיל חמש לספר לילדים האחרים בגן על סודות הריבוזום.

פרופ' יונת היא דוגמה ומופת לדרך שבה חזון מדעי, אומץ בבחירת שאלה מדעית גדולה ודבקות במטרה יכולים להביא להצלחה כבירה ולהרחבת גבולות הידע למען עתיד האנושות כולה. יהי זכרה ברוך.