הילד מהחצר האחורית

 

 

פרופ' חיים גרטי, ראש המחלקה לכימיה ביולוגית, גדל בחצר האחורית של מכון ויצמן למדע. הוא נולד ב-1948 בבולגריה, ובשנת 1950 עלה לארץ עם משפחתו שהשתקעה ברחובות. זכרונות הילדות שלו קשורים אפוא, באופן לא מפתיע, בנופיו ובגניו של מכון ויצמן. זיכרון ילדות לדוגמה: "ילדי בית-הספר היסודי של רחובות מילאו תפקיד חשוב בחיי המכון. לעתים קרובות נקראנו לשמש כמקבלי פניהם של אורחים חשובים מחו"ל. לא פעם העמידו אותנו לאורך הכביש המוביל למכון ונתנו בידינו דגלונים לנפנף בהם".

 

עם או בלי קשר לנפנוף הדגלונים, חיים גרטי החל להתעניין במדע בעודו ילד צעיר. בבית הספר התיכון (מגמה מתמטית פיסיקלית) כבר היה ברור שהוא נמשך למתמטיקה, כימיה וביולוגיה, ועתידו המקצועי, כמו שאומרים, נחרץ. מכון ויצמן הצטייר בעיניו כ"מקום נפלא, אפוף הילה של מקדש מדעי". הוא השלים את לימודיו לתואר ראשון באוניברסיטה העברית, והמשיך ללימודי תואר שני ודוקטורט בתחום הביופיסיקה במכון, בהנחייתו של פרופ' רוי קפלן. אחרי פוסטדוקטורט באוניברסיטת קולומביה, ארה"ב, חזר בשנת 1984 למכון כחוקר בכיר, ובשנת 1988 הועלה לדרגת פרופסור חבר. במבט ראשון נראה שפרופ' גרטי ומכון ויצמן למדע נולדו יחד, גדלו והתבגרו יחד, והם הולכים יחד מחיל אל חיל.

 

מחקריו של פרופ' גרטי תרמו להבנת התהליכים הטבעיים המווסתים ספיגה של מלחי נתרן בגוף. ידוע כי ספיגה מוגברת של מלחי נתרן, כתוצאה משיבוש מנגנוני בקרה טבעיים, גורמת ספיגת יתר של מים, דבר שגורם בהמשך להתגברות לחץ הדם, דבר שעלול לגרום מחלות לב, מחלות כליה ושבץ מוחי (הכליה היא האיבר המסנן את הדם בגוף ומווסת את כמות המלח והמים שבו). פרופ' גרטי הדגים במחקריו את תפקידם המרכזי של שני חלבונים בוויסות לחץ הדם: "תעלות נתרן", ו"משאבות נתרן-אשלגן".

 

הוא מצא, בין היתר, כי המנגנונים המווסתים את פעולת התעלות פועלים בתגובה לאיתות כימי המתבטא בשיחרור מוגבר של הורמון סטרואידי מבלוטת יותרת הכליה. הורמון זה חודר לתאי הכליה, נקשר לקולטן ייחודי, וגורם בעקבות זאת לשני תהליכים: "פתיחת" תעלות חדשות שלא היו פעילות קודם לכן, והיווצרות מוגברת של תעלות חדשות.

 

מחקרים אלה מקדמים את הבנת הגורמים המביאים לעלייה בלחץ הדם, ואת היכולת לפתח שיטות חדשות וטיפול תרופתי יעיל לוויסות לחץ דם ולמניעת ההפרעה הנפוצה הזאת.