על החיים ועל המוות

 

מותם של תאים הוא שלב חיוני ברצף השלם של תהליכי החיים. כאשר תאים שסיימו את תפקידם בגוף "מסרבים למות" - למשל, כתוצאה מחסרונו או מאי תפקודו של הגן DAP-kinase המצוי בהם - עלול הדבר להוביל לריבוי לא רצוי של תאים, ולהתפתחות גידולים סרטניים. פרופ' עדי קמחי שיערה כי בנוסף לכך, חסרונו או אי תפקודו של הגן DAP-kinase, הוא אחד מהגורמים (תנאי הכרחי, אך לא מספיק), להתנתקותם של תאים מהגידול הסרטני הראשוני, וליציאתם ל"נדודים" שתכליתם ייסוד גרורות סרטניות חדשות. תהליך זה, של יצירת גרורות, הוא השלב המסוכן בהתפתחותה של מחלה סרטנית.

 

כדי לבחון את ההשערה הזאת, הפעילו פרופ' קמחי ועמיתיה שיטות של הנדסה גנטית. במטרה לתקן את הנזק שנגרם כתוצאה מאי תפקודו של הגן DAP-kinase, הם שילבו גן DAP-kinase תקין בתאים שנלקחו מגרורות סרטניות בעכברים, ולאחר מכן החזירו את התאים ה"מהונדסים" לגוף בעל החיים. התוצאה: התאים הגרורתיים חדלו מהפעילות המובילה ליצירת גרורות סרטניות.

 

בצוות המחקר השתתפו גם פרופ' לאה אייזנבך ממכון ויצמן למדע, תלמידי המחקר בועז ענבל ועופר כהן, טכנאי המעבדה עזרא ודעי והרופאים ד"ר סילביה פולק-צ'רקון וד"ר יורי קופלוביץ מבית החולים הממשלתי ע"ש שיבא בתל-השומר.

 

פרופ' קמחי: "בעבודה זו הראינו שכדי שתא סרטני ייתנתק מגידול ראשוני וייצור גרורה, הוא חייב לפתח יכולת 'להתעלם' מהוראות המוות שהגוף משגר אליו. כאשר תא סרטני ניתק מגידול סרטני ויוצא לייסד גרורה, הגוף כולו 'מתגייס' להילחם בו, בדרך של הפעלת 'תוכנת ההתאבדות' הטמונה בו. כאשר התא מכיל גן DAP-kinase תקין, הוא נענה למסרים של הגוף, מאבד את עצמו לדעת, וכך נמנע תהליך היווצרותן של הגרורות. אבל, כאשר הגן DAP-kinase אינו תקין, התא זוכה ב'ייתרון הישרדותי' המאפשר לו להתעלם מהוראות הגוף ולהמשיך במשימתו הקטלנית. בניסוי שביצענו, הראינו שהחדרת גן DAP-kinase תקין לתאים גרורתיים, מחזירה לתאים את יכולתם להיענות לפקודת הגוף, לאבד את עצמם לדעת, ובכך לצוות לגוף עצמו את החיים.

 

ועם זאת, כדאי לזכור שהגן DAP-kinase הוא רק אחד מגורמים רבים המעורבים בתהליכי התפתחותן של גרורות סרטניות. כדי לפתח דרכים לבלימת התהליכים האלה, יהיה עלינו לאפיין במדויק את כל מגוון התקלות הגנטיות המעורבות בתהליך, כך שהדרך לפנינו עדיין ארוכה".