עצום כמו הקוסמוס, בהיר כמו סופרנובה

קשה מאוד לדמיין את המרחקים העצומים בקוסמוס, וקשה עוד יותר למדוד אותם. בחלקים הרחוקים של הגלקסיה שלנו, "שביל החלב", ובגלקסיות אחרות, אין אפשרות למדוד את המרחקים בצורה ישירה, אלא רק להעריכם על סמך רמזים עקיפים.

רמזים חשובים ביותר בהקשר זה הן הסופרנובות, כוכבים מתפוצצים הפולטים אור עצום. את המרחק של סופרנובה מסוג מסוים, הקרוי Ia, ניתן לחשב בהתאם לעוצמת האור שלה: ככל שהאור נראה בהיר יותר, כך הפיצוץ קרוב יותר לצופה. הודות לחישובים כאלה, המבוססים על עוצמת האור של סופרנובות, גילו אסטרונומים, בין היתר, את אחד הגילויים המרעישים ביותר של השנים האחרונות: היקום שלנו מתרחב בקצב הולך וגובר, דבר המצביע על כך שהוא רווי באנרגיה אפלה ומיסתורית. מסקנות כאלה מתבססות על ההנחה, שכל הסופרנובות מסוג Ia פולטות כמות זהה של אור. אך האם הן אכן זהות?

 

מדענים סבורים, שסופרנובות מסוג Ia נולדות כאשר כוכב צפוף הקרוי "ננס לבן" מקבל מאסה נוספת מכוכב שכן, עד שהוא אינו יכול יותר "לבלוע" את כל המאסה הזאת – ולכן הוא מתפוצץ. מחקר חדש, שהובילו מדענים ממכון ויצמן למדע, וממצאיו התפרסמו באחרונה בכתב העת Science, שופך לראשונה אור על טיבם של כוכבים "תורמי מאסה" כאלה. המחקר נערך על ידי ד"ר אבישי גל-ים והחוקר הבתר-דוקטוריאלי ד"ר אסף שטרנברג מהמחלקה לפיסיקה של חלקיקים ואסטרופיסיקה במכון, בשיתוף עם מדענים מתריסר מרכזי מחקר בארה"ב ובאירופה.

 

המדענים גילו, כי לפחות ברבע מהמקרים, הכוכב ה"תורם", אשר מעביר את המאסה שלו לננס הלבן, הוא ככל הנראה כוכב רגיל בגודל בינוני, הדומה באופן כללי לשמש שלנו. מסקנה זו התקבלה על סמך ניתוח בליעת אור על-ידי גז שנפלט בזמן העברת המאסה – בליעה שמאפייניה דומים לאלו של כוכבים כמו השמש.

 

ממצאים אלה מהווים צעד חשוב לקראת זיהויים של כל הכוכבים "תורמי המאסה". המטרה הסופית: לברר האם כל הסופרנובות, בכל מקום ביקום, מתרחשות באותו אופן ופולטות אותן כמויות אור בשלביהן השונים. הבנת מנגנון הפיצוץ של סופרנובות עשויה לשפר במידה ניכרת את יכולתנו למדוד מרחקים בקוסמוס כולו, למפות את צורתו הגיאומטרית של הקוסמוס, ולחזות כיצד ימשיך להתפתח בעתיד.