עיתונאיות ועיתונאים, הירשמו כאן להודעות לעיתונות שלנו
הירשמו לניוזלטר החודשי שלנו:
שתף
באביב של שנת 2000 חלם פרופ' ויקטור זלגלר חלום יוצא דופן: הוכחה למשפט בגיאומטריה. החלום עלה במוחו שלא במקרה. במשך שנה שלמה לפני כן עשה זלגלר ימים ולילות בניסיונות להוכיח את המשפט. בעזרת ההוכחה הצליח עמיתו לפתור בעיה מתמטית בת 50 שנה. ההצלחה המשותפת שלהם, שתוצאותיה התפרסמו מאוחר יותר בעיתון היוקרתי Annals of Mathematics, הייתה אחת המתנות הטובות ביותר שזלגלר קיבל ליום הולדתו ה-80.
חגיגה רשמית יותר הייתה בכינוס לכבוד יום הולדתו ה-80 שנערך במכון ויצמן למדע בדצמבר 2000. כאשר זלגלר עלה ארצה מרוסיה שנה לפני כן, הוא התמנה ליועץ במחלקה למתמטיקה במכון. הקשרים של זלגלר עם אחדים ממדעני המכון הם רבי-שנים. פרופ' מיכאל סולומיאק, למשל, החליט להיות מתמטיקאי לאחר שהצטרף לקבוצת תלמידי כיתה ט' אותה לימד זלגלר ב"ארמון החלוצים" בלנינגרד בשנת 1946. חברי צוות וסטודנטים אחרים במכון מכירים את זלגלר בזכות תרומותיו לתחומים שונים של מתמטיקה, כולל פאונים קמורים, תכנון לינארי ודינמי, גיאומטריה דיפרנציאלית ואיזופרימטריות. עבודתו המפורסמת ביותר היא כנראה הספר Geometric Inequalities ("אי-שוויונים גיאומטריים"), אותו פירסם יחד עם תלמידו לשעבר בשנת 1980. הספר נחשב לקלאסי ותורגם לאנגלית.
ויקטור אברמוביץ' זלגלר עשה דרך ארוכה עד שהגיע לגיאומטריה – דרך המשקפת את הקשיים הרבים שפקדו את המתמטיקה הסובייטית במהלך המאה ה-20. בהיותו נער הצטרף לאחת מקבוצות הלימוד למתמטיקה שנוסדו ברוסיה באמצע שנות ה-30 של המאה הקודמת, כדי לתקןאת המצב העגום שנוצר בהשכלה הגבוהה בכלל ובמתמטיקה בפרט, בעקבות המדיניות הבולשביקית: קבלת סטודנטים לאוניברסיטה על בסיס אידיאולוגיה ולא על בסיס יכולות. בשנת 1936 הוא היה בין זוכי אחת האולימפיאדות הראשונות למתמטיקה לתלמידי תיכון בלנינגרד.
לימודיו באוניברסיטת לנינגרד נקטעו עקב מלחמת העולם השנייה. בתחילת יולי 1941, אחרי שהנאצים פלשו לברית- המועצות, הוא התנדב לצבא האדום, ועשה את ארבע השנים הבאות בגדוד תותחנים בחזית. תוך כדי כך נפצע קשה וזכה בחמישה אותות ועיטורי גבורה.בספר זיכרונותיו, "החיים במלחמה", אשר פורסם בארה"ב בשנת 1972, הוא מתעד את חוויותיו בפרטי פרטים מצמררים, מההגנה על איזור לנינגרד בשנת 1941 עד למעבר דרך גרמניה המובסת בשנת 1945.
כאשר חזר זלגלר לאוניברסיטה, עזר לו מעמדו כחייל משוחרר להתגבר על שני מכשולים שעמדו בפני הקריירה שלו במתמטיקה בבריה"מ: היותו יהודי והיותו בן לאב שנשלח ל"גולאג" בשנת 1931 באשמה מפוברקת של תעמולה לטובת פולין, ומעולם לא הורשה לחזור ללנינגרד. למרות "חסרונות" אלה הצטרף זלגלר בשנת 1948 לסניף לנינגרד של מכון סטקלוב למתמטיקה, השייך לאקדמיה הלאומית של ברית-המועצות למדעים, שם עבד במשך יותר מ-50 שנה. החל משנות ה-70 הוא שימש גם כפרופסור באוניברסיטת לנינגרד, שם היה מרצה פופולרי במיוחד.
בתחילת הקריירה שלו עבד זלגלר בהנחיית המתמטיקאי המפורסם ליאוניד קנטרוביץ', לימים חתן פרס נובל לכלכלה. בשנת 1951 הם פרסמו יחד את הספר Economic Cutting of Industrial Stocks ("חיתוך חסכוני של חומרים תעשייתיים"), אחד הספרים הראשונים בעולם בתחום זה. "אני גאה בכך שכאשר הוא קיבל את פרס נובל, הזכיר אותי קנטרוביץ' בין האנשים שעזרו לו בעבודתו", אומר זלגלר.
זלגלר רואה את עצמו כבר-מזל על שזכה לעבוד בקירבה רבה למתמטיקאי מפורסם נוסף, אלכסנדר דנילוביץ' אלכסנדרוב. בשנת 1962 הם פירסמו יחד ספר בתחום המחקר העיקרי של זלגלר, גיאומטריה: Intrinsic Geometry of Surfaces ("גיאומטריה פנימית של משטחים").
בנוסף לשלושה ספרים אותם כתב עם עמיתיו, תירגם זלגלר עוד שלושה ספרים, ושימש כעורך מדעי של 12 ספרים נוספים. עוד ספרון פרי עטו, "תורת המעטפות", מוצא עד היום שימוש רב אצל מהנדסים. כמו כן, הוא פרסם יותר מ-100 מאמרי מחקר. מתוך אלה, חמישה פורסמו לאחר שמלאו לו 80.
מאז שעלה ארצה מתגורר זלגלר ברחובות. אשתו, סופיה-מאיה, גם היא מתמטיקאית. בשנת 1980 הם פרסמו יחד מאמר אשר תורגם לאחר מכן לצרפתית, בו הציעו את האלגוריתם הראשון לפתרון קוביית רוביק ("הקובייה ההונגרית") מכל מצב התחלתי. לזוג יש בת, טטיאנה, מומחית למחשבים בתעשיית ההיי-טק, וכן נכד וארבעה נינים ונינות.
את יום הולדתו ה-90 של זלגלר חגגו במכון ויצמן בכינוס מתמטי שהתמקד בתרומותיו למחקר. אך עמיתיו ניצלו הזדמנות זו כדי לשבח את תכונותיו האישיות, ובמיוחד את יושרו יוצא הדופן, ואת נכונותו הנדיבה לשתף אחרים בידע שלו. אומר פרופ' סולומיאק: "את המתמטיקאים מעריכים לא רק על-פי עבודות המחקר שלהם, אלא גם על-פי תרומתם לקהילה המדעית, כלומר לפי סוג הבעיות עליהן ניתן לדבר איתם. זלגלר הוא מקרה מיוחד בכך שאפשר לדון איתו באופן פורה על שטחים רבים מאוד במתמטיקה".
שתף
