הרעב לידע

 

ד"ר כהן-דייג היא נשיאה ומנכ"ל משותף של החברה יחד עם מרטין גרסטל, מבעלי החברה ומקימיה, שהוא גם חבר מועצת המנהלים של מכון ויצמן למדע. במסגרת עבודתה היא אחראית על קביעת המדיניות והאסטרטגיה העסקית של החברה, המחקר והפיתוח, וכן על מערך הפטנטים, על גיוס כספים, וכמובן על הניהול השוטף. המשיכה של ד"ר כהן-דייג לניהול החלה עוד בתקופה שבה למדה לתואר ראשון בביולוגיה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. תוך כדי לימודיה היא עבדה בחברת "תרכובות ברום", שם החלה בעזרה למזכירות המחלקה השונות, ובהמשך תמכה בכתיבת חומר טכני בתחום חדש אליו נכנסה החברה - פיתוח ביוצידים (חומרים לטיפול במים). עם סיום התואר הראשון הציעו לה ב"תרכובות ברום" להמשיך ללמוד מטעמם לתואר שני בכימיה או במינהל עסקים, ולהמשיך ולעבוד בחברה. ד"ר כהן-דייג: "כמובן שזה קסם לי, אבל כולם שם היו בעלי דוקטורט, ואני חשבתי לעצמי שאם כבר לחזור לשם, אז כשווה בן שווים. ואז נרשמתי ללימודי מוסמך בביולוגיה במכון ויצמן למדע".

 

"החשיבה המדעית שלי ביסודה באה מהמכון", היא מספרת, "כאן למדתי להסתכל על התמונה הרחבה, אך גם לשים לב לפרטים - למדתי 'לעשות מדע'. מעבר לעבודה שעשיתי בעצמי, נחשפתי למה שאחרים עושים. זה היה מעשיר באופן בלתי-רגיל, כל הדיונים במסדרונות, המפגשים עם סטודנטים מפקולטות אחרות, הסמינרים הפנימיים, וגם ההזדמנות לפגוש חוקרים חשובים מרחבי העולם בסמינרים בין-לאומיים. נוסף על כך, להיות מוקפת באנשים, עם מוטיבציה גבוהה, סקרנות אין-סופית, ורעב ללמוד, במקום שבו יש תשתית עצומה של ידע בכל התחומים שמעניינים אותך, כל זה הופך את המקום הזה לקרקע פורייה ביותר למדענים צעירים. עד היום אני בקשר עם אנשים שלמדו איתי כאן. רובם התפתחו באקדמיה ובתעשייה, והגיעו להישגים מאוד משמעותיים בארץ ובעולם. זו זכות גדולה בשבילי להיות חלק מהמקום הזה".

 

"הגעתי למכון בשנת 1989, והתחלתי, כפי שמקובל, בסדרת 'רוטציות' (עבודה במעבדות שונות, למשך זמן קצר, לצורך התנסות ואיתור מעבדה מתאימה לביצוע עבודת מחקר). בחרתי שלוש מעבדות שונות לגמרי, כדי ללמוד כמה שיותר, וכדי לבדוק במה ארצה להתמקד. בחרתי להמשיך במעבדתו של פרופ' ישראל פכט, במחלקה לאימונולוגיה, וסיימתי בהנחייתו תואר מוסמך בתחום האיתות החיסוני. במעבדה של ישראל נחשפתי לעבודה היסודית והמתודית שנדרשת במחקר, ולמדתי המון גם מעמיתי למעבדה".

את עבודת הדוקטורט שלה, על מנגנוני התנועה של תאי זרע, סיימה ענת בהנחייתו של פרופ' מיכאל אייזנבך. "מעבר לתמיכה ולהכוונה של מיכאל בתהליך החשיבה המדעית, ועבודת דוקטורט מרתקת, אפשר לומר שהוא זרק אותי למים העמוקים - וממנו למדתי מה זו כתיבה מדעית".

"לקראת סיום הדוקטורט ידעתי שלא אוכל לצאת מיד לחו"ל לביצוע מחקר בתר-דוקטוריאלי, בגלל עבודתו של בעלי, ולכן חיפשתי עבודה בתעשייה. די מהר מצאתי עבודה כעובדת מחקר ופיתוח בחברת 'אורג'ניקס', המפתחת ומוכרת מערכות איבחון למחלות זיהומיות. בעצם ההחלטה הזו הבנתי שאמשיך את דרכי בתעשייה, ושלא אחזור לאקדמיה. זה גם חיזק אצלי את הנטייה לעסוק בתחום העסקי והניהולי של המדע, כפי שחוויתי בזמן עבודתי ב'תרכובות ברום'. ב'אורג'ניקס' עבדתי בכפוף למנהלת המו"פ, רוזט בקר, שהייתה המנטור הראשון שלי בתעשייה. כעבור שנה מינו אותי למנהלת פרויקט. לאחר שפיתחתי טכנולוגיה חדשה, בשיתוף עם עוד מדען, עברתי מ'אורג'ניקס' לחברת 'מיינדסנס', שעסקה בפיתוח מערכת לאיבחון מחלות נפש. שם ניהלתי את קבוצת המחקר ופיתוח".

בשנת 2002 עברה ד"ר כהן-דייג ל"קומפיוג'ן" כחלק מקבוצה שעסקה בפיתוח כיווני מחקר חדשים בחברה. "קומפיוג'ן" התמקדה אז ברפואה חישובית, ועל כהן-דייג הוטל לפתח את תחום האבחון המולקולרי. במהלך העבודה, שכללה פיתוח והערכה של טכנולוגיות חדשות תוך שיתופי פעולה, היא עבדה בין היתר עם פרופ' ירון כהן מהמכון. לאחר מכן היא עברה לתחום גילוי התרופות כמנהלת פרויקטים, וניהלה בעת ובעונה אחת מספר פרויקטים שביצעו קבוצות עובדים עם יכולות שונות ומגוונות - מאלגוריתמאים ועד ביולוגים.

"בתקופה זו שיפרתי מאוד את יכולות הניהול שלי", היא מספרת. "הניהול שלי בא לא רק ממקום של סמכות ניהולית, אלא יותר ממקום של רתימה והנעה של אנשים מוכשרים לפרויקט שמאתגר אותם אישית. מניסיוני, הגישה הזאת תורמת באופן ישיר להצלחת הפרויקט".

בהמשך ניהלה את תחום פיתוח המוצרים לאיבחון. שנה לאחר מכן מונתה לסמנכ"ל החברה, ובשנת 2009 מונתה למנכ"ל משותף. "צמחתי מתוך החברה תוך כדי מעבר בין התפקידים שונים. התחלתי מהעבודה במעבדה, והיום, כמנהלת, אני רואה את התמונה הרחבה ואחראית על ההנעה קדימה. יש בזה המון אחריות וגם הרבה מאוד סיפוק".

ד"ר ענת כהן-דייג מתגוררת ברחובות, בקרבת המכון. היא נשואה ואם לשתי בנות: נועה וגילי.