דיוקן אשה ועבודות אחרות

01.12.2014
 
 
"כמה עצוב הדבר: אני אזדקן ואהיה נורא ומחריד, אבל התמונה תישאר צעירה תמיד. לעולם לא תהיה זקנה יותר משהיא כעת, ביום זה של חודש יוני... אילו היה הדבר להיפך, אילו יכולתי להיות אני צעיר תמיד והתמונה תזקן... את נשמתי הייתי נותן!"
(אוסקר ויילד, מתוך "תמונתו של דוריאן גריי") 
 

רגעים אחרונים של תום

משאלתו של דוריאן גריי מתקיימת: הוא נשאר יפה לתמיד, ואילו דמותו שבציור היא זו שמזדקנת ומתכערת עם הזמן. אך בעולם שמחוץ לספרות, נזקי הזמן והסביבה נותנים את אותותיהם, בנו ובכל הסובב אותנו. חומרים מושפעים מחומרים אחרים, משינויי טמפרטורה ולחות - הם מתבלים ומתכלים. כשמדובר בבני-אדם, הרי שבגופם פנימה מתחילים האיברים הפנימיים לתפקד פחות טוב עם הזמן. הרפואה המודרנית נותנת מענה חלקי וזמני לבעיות מסוג זה, בין היתר באמצעות השתלות איברים, ניתוחים פלסטיים, ועוד. כשמדובר ביצירת אמנות, תפקידו של משמר היצירה הוא לחקור ולבחון את מצבה, לשמר אותה לפי הצורך, ואף לשחזר יצירות שניזוקו. מקצוע הרסטורציה, הנחלק להתמחויות לפי חומרים, התפתח בתחילת המאה ה-19 כענף של אדריכלות, וכמעין הרחבה מדעית של מקצועות האמנות.
 
בשונה מרופא מנתח, משמר האמנות שואף לכך שהתערבותו ביצירה עצמה תהיה מועטה ולא-מורגשת, שהחומרים בהם ישתמש יאפשרו לחזור למצב הקודם מבלי לגרום נזק ליצירה.
 
הדמות המצוירת ב"דיוקן אשה" של מאוריצי גוטליב, משנת 1878, שלא כדמותו של דוריאן גריי בציור, תישאר לנצח צעירה, שופעת, ושבויה בהרהורים שלגבינו יישארו לעולם בגדר חידה. אילו התבוננו בציור של גוטליב מבעד לעיניה שלמְשַמֶּרֶת הציורים שרון תג'ר – אשר ביצעה באחרונה עבודות שימור בציורים מאוסף המכון – היינו רואים כי הציור, המתאר דמות אשה, מכוסה בשכבת לכה, שהצהיבה מאוד במרוצת השנים, וגורמת לכך שהכרומטיקה של הציור, במיוחד בגוונים העדינים של הרקע ותווי הפנים, נוטה לצהוב. דבר זה משפיע על תפיסת העומק בציור, והופך אותו לשטוח. על-פני שכבת הלכה קיימת שכבת לכלוך שומני ואבק. הציור הוחזק בתוך מסגרת דקורטיבית – באמצעות מסמרים חלודים.
 
עם תחילת עבודת השימור הוציאה המשמרת את הציור מן המסגרת, ואז גילתה כי שוליו נחתכו, וכי בד הציור (הקנבס) הודבק על בד חדש, דברים המעידים כי בעבר כבר בוצעה בציור זה רסטורציה. בהמשך העבודה שאבה שרון תג'ר את האבק והלכלוך מצידו האחורי של הציור. לאחר מכן נוקו פני השטח של הציור באמצעות צמר גפן מלופף על מקלון שנטבל במים מזוקקים. פעולה זו מסירה את הלכלוך ואת האבק מפני השטח. בשלב הבא הוסרו שכבת הלכה הצהובה ותיקוני צבע ישנים, באמצעות צמר גפן מלופף על מקלון שנטבל בממיסים אורגניים. בעקבות פעולות אלו נחשפה שכבת הציור הנקי, ואז התגלו לעיניה של תג'ר חוסרי צבע. חוסרים אלו היא מילאה בג'סו (אבקת גיר מעורבת בג'לטין). לאחר התייבשות הג'סו והחלקתו נצבעו אזורים אלו בהתאמה לצבעים ולטכניקה שבציור, באמצעות צבעי שימור. לבסוף הברישה המשמרת את הציור בלכה סינתטית, על מנת להגן על הציור בעתיד.
 
לבסוף הכניסה המשמרת את התמונה למסגרת, תוך ריפוד צידה הפנימי בסרט קטיפה (לשם מניעת שפשוף שולי היצירה במסגרת), וקיבעה את הציור בתוך המסגרת באמצעות אטבים גמישים העשויים ממתכת אל-חלד.
 
שימור הציור אמנם לא בלם תהליכי בלייה טבעיים, אך האט אותם, והוא תורם לחוויה האסתטית של הצופה.
 
"דיוקן אשה" הוא אחד מתוך שמונת הפורטרטים שצייר מאוריצי גוטליב אשר מוצגים בבית וולפסון, במכון ויצמן למדע, ובאחרונה בוצע בהם תהליך שימור. בפורטרטים הללו מצליח גוטליב להביע את אישיותן ואת הלך רוחן של הדמויות המצוירות. הן כולן מצוירות על רקע נייטרלי, מכונסות לרגע בתוך עולמן: הנער ממשפחת גוטליב שנהנה מרגעים אחרונים של תום, או השחקן ברגע אינטימי, מאחורי הקלעים, אולי דקה לפני שעלה לבמה לבצע את תפקידו.
 
פורטרט נוסף, "דיוקן עצמי", משנת 1878, מושאל על-ידי המכון למוזיאון תל-אביב לאמנות. באוסף קיים רישום נוסף של גוטליב, ועוד שני ציורים: "רחה מקבלת את פני אביה", המבוסס על המחזה "נתן החכם", מאת המחזאי הגרמני גוטהולד אפרים לסינג, וסקיצה לקומפוזיציה על נושא דתי. גם בשני אלו בוצע שימור.
 
כאמור, את שימור הציורים ביצעה משמרת הציורים שרון תג'ר. את שימור המסגרות ביצעו משמרי העץ ירמי זטלנד ונוגה שוסטרמן.
 

מימין: מבט קדמי במהלך הסרת הוורניש. משמאל: מבט קדמי במסגרת לאחר טיפול

 

מונה ליזה 2

ההחלטה לבצע עבודת שימור בציורים של גוטליב נבעה מכך, שהלכה הסמיכה אשר כיסתה אותם הסתירה חלקים ניכרים מפרטי הציורים, שהם כבני 130 שנה (ולפני כמה עשרות שנים כבר בוצעו בהם עבודות שימור).

במקרים מסוימים מעדיפים המומחים להימנע מתהליך שימור מסוג זה. כך, למשל, במקרה של ה"מונה ליזה", המוצגת במוזיאון הלובר בפאריס, הצהבהבות של הציור מוסיפה נופך מיסתורי לציור, וקשה לדמיין כיצד ייראה הציור לאחר שימור. במוזיאון "פראדו" במדריד נמצא העתק של ה"מונה ליזה", ולאחר בדיקות מעבדה התברר שאת ההעתק צייר הצייר, ממש לצד ליאונרדו דה וינצ'י. הוא חיקה כל משיחת מכחול של ליאונרדו באופן מדויק. אפשר לקבוע זאת באמצעות בחינה של הרישום שמתחת לצבע. בהעתק היא נראית הרבה יותר צעירה, והצבעים בוהקים ובהירים יותר. כשמתבוננים בהעתק ניתן לראות כיצד הייתה ה"מונה ליזה" המקורית נראית אילו ניקו אותה, והסירו את דוק הצהבהבות שמכסה אותה ומעניק לה את המיסתורין שאופף אותה. 

שתף