עיתונאיות ועיתונאים, הירשמו כאן להודעות לעיתונות שלנו
הירשמו לניוזלטר החודשי שלנו:
מדעני המכון פיתחו מערכת המורכבת מכמה מחסומים היסטיים המותאמים ספציפית למיקומו של כל אחד מהצופים, וכך יכול כל אחד מהצופים לצפות בסרט בתלת-מימד.
המערכת המכוּנה 3-D Cinema מבוססת על המצאה מסוף המאה הקודמת, הקרויה "מחסום היסט" (Parallax barrier). באמצעות שיטה זו נוצרו תמונות תלת-ממדיות משילוב של שתי תמונות או יותר שצולמו מזוויות מעט שונות. התמונות הוצבו זו על גבי זו כמעין שני פסים מתחלפים, כאשר לפניהן הוצב מחסום שבו שני חריצים, דבר שאיפשר לכל עין לראות רק את הפסים שצולמו מזווית אחת. המוח שילב את שני המראות – כפי שהוא עושה לגבי האותות שהוא מקבל משתי עיניים – כך שהתקבלה תמונה תלת-ממדית חלקה.
שיטת "מחסום היסט" הוחלפה ברובה בטכניקה חדשה יותר, אשר מחייבת שימוש במשקפיים מיוחדים. העדפת הטכנולוגיה החדשה נבעה בעיקר מחולשה מסוימת של שיטת מחסום ההיסט, שכן שיטה זו הצליחה ליצור את אשליית התמונה התלת-ממדית רק כאשר התבוננו בתמונות ממרחק קבוע. אבל, פרופ' ענת לוין מהפקולטה למתמטיקה ומדעי המחשב במכון ויצמן למדע (כיום בטכניון) הבינה, שמושבי הקולנוע ממוקמים במרחקים קבועים מהמסך, והצופים משנים את זוויות ראשיהם בטווח קטן מאוד. לכן, יחד עם פרופ' ווייצ'ק מטוזיק, ממעבדת מדעי המחשב והבינה המלאכותית של המכון לטכנולוגיה של מסצ'וסטס (MIT), היא פיתחה מערכת המורכבת מכמה מחסומים היסטיים המותאמים ספציפית למיקומו של כל אחד מהצופים, וכך מתאפשר לכל צופה, בכל מושב, לראות את הסרט בתלת-מימד.
תלמידת המחקר נטעלי אפרת, מקבוצתה של פרופ' לוין, הובילה את המחקר יחד עם ד"ר פיוטר דידיק ממכון מקס פלנק למדעי המחשב ולטכנולוגיות מידע בגרמניה, ותלמיד המחקר מייק פושיי מהמכון לטכנולוגיה של מסצ'וסטס, ארצות הברית. המדענים בנו במכון ויצמן למדע מערכת של מחסומים היסטיים בקנה-מידה קטן, אך מתַפקד. היות שבתי קולנוע מאפשרים לכל צופה קו ראייה ישיר למסך באמצעות הצבת המושבים במדרון - כלומר, הוספת רכיב אנכי אל רכיב ההתבוננות משתי נקודות רוחב (שתי העיניים) – הורכבה תצוגת האב-טיפוס שנבנתה במכון ויצמן למדע משתי ערכות של מחסומים היסטיים: אחת אנכית ואחת אופקית. כלומר, ההתבוננות היא בשתי קבוצות שונות של פיקסלים שמוקרנות אל מחסומים אלה - אחת לכל עין. כך נוצרת התמונה התלת-ממדית, ללא צורך במשקפיים מיוחדים.
נטעלי אפרת אומרת, שהטכנולוגיה עדיין לא בשלה לייצור המוני. האב-טיפוס שהקבוצה בנתה, באולם שבו 36 מושבים, חִיֵיב הוספה של התקנים אופטיים רבים, כגון עדשות ומראה, שעלותם גבוהה למדי. תנאי נוסף שיצטרכו להביא בחשבון בתי קולנוע שירצו ליישם את הטכנולוגיה הוא, שהיא מחייבת מרחק גדול יותר בין המסך לבין שורת המושבים הראשונה לעומת זה הקיים בבתי הקולנוע כיום.
החוקרת הציגה באחרונה מאמר המתאר את המחקר הזה, יחד עם הדגמה קצרה, בכנס הגרפיקה הממוחשבת SIGGRAPH של האגודה האמריקאית למדעי המחשב. כעת מתכוונים המדענים להמשיך במחקר, במטרה לשפר את האב-טיפוס כך שאפשר יהיה להשתמש בטכנולוגיה בהקרנות של סרטי תלת-מימד בבתי קולנוע.
כדי לייצר מסך התומך ברזולוציית HD מלאה – ובטכנולוגיה שתוארה במחקר – יש צורך לתכנן 1,082 אלמנטים אופטיים שונים, הכוללים עדשות ומראות. #מספרי_מדע |