בדרך למאדים – הצעד הראשון

יומן המסע של רואי נאור, תלמיד מחקר במכון ויצמן למדע, ממסעו ל"מאדים" כנציג סוכנות החלל הישראלית. 

אי-שם במדבריות יוטה שבארצות הברית מצפה לנוסעים הפתעה בנוף החדגוני - גליל לבן בקוטר של שמונה מטרים מופיע בלב המידבר. הכירו את הדבר הכי קרוב למאדים שאנשים יכולים כיום להגיע אליו: תחנת מחקר ייחודית שהוקמה כדי לסייע למדענים לדמות את החיים בכוכב-הלכת האדום. המיקום נבחר בקפידה. הריחוק מהציביליזציה נועד לדמות חיים ללא סיוע מבחוץ. אפילו הנוף קצת מזכיר את הנוף שעל פני כוכב-הלכת. בתחנת המחקר הזאת ננעלים למשך כמה שבועות צוות חוקרים מתחומים שונים – פיסיקאים, אסטרונומים, גיאולוגים, מהנדסים, ואפילו אמנים. המטרה היא לדמות חיים על מאדים, בדרך שתסייע למדענים להבין מה הם האתגרים במסע אל הכוכב האדום.

רואי נאור (30), תלמיד מחקר בקבוצת המחקר של ד"ר איתי הלוי במחלקה למדעי כדור-הארץ וכוכבי-הלכת במכון ויצמן למדע, היה נציג סוכנות החלל הישראלית במשרד המדע אל תחנת המחקר. במסגרת מחקרו במכון הוא חקר מינרלים קרבונטיים, אשר הימצאותם על-פני מאדים מהווה עדות לכך שהתקיימו בו מים בעבר. משימת הדגל של הצוות ב"מאדים" הייתה לבדוק אם אפשר להשתמש בחומרים המקומיים לבנייה של מבנה קבע על כוכב-הלכת, וכן לבחון זאת באמצעות הדפסה של לבנים במדפסת תלת-מימד. חלקו של נאור במשימה היה לבדוק את מידת התאמתם של סוגי חומרים מקומיים שונים לצורכי בניית הלבנים (למשל, עד כמה יוכלו לשאת משקל ולהיות עמידות לתנאֵי השטח של מאדים).

נאור שהה ב"מאדים" לצד עוד ארבעה אנשי צוות: מיכאלה, מפקדת המשימה וראשת סוכנות החלל הסלובקית; ניב, אמנית אירית שמנגישה מדע; ריק, אסטרוביולוג אוסטרלי; ואידריס, מהנדס מכונות צרפתי. מדי יום ביומו תיאר נאור את חוויותיו מהמסע, שארך 14 ימים.

מאדים: סול 0 – איך מתקנים סתימה במאדים?

(תאריך בכדור הארץ: 15.1.17)

(הערה: הימים במאדים נמשכים 24 שעות ו-39 דקות. כדי לדמות את החיים במלואם, החוקרים חיים סביב שעון כזה, ומכנים את הימים בשם המדעי המקובל "סול").

החדרים שלנו קטנים מאוד. אדם בוגר יכול לעמוד בהם וללכת מעט, אבל בלי יכולת של ממש להסתובב בנוחות. התנדבתי לישון בחדר הכי קטן. כיום אני מתגורר עם אשתי בקיבוץ בבית שגודלו 30 מ"ר, כך ששינה בכוך אינה דבר שמטריד אותי. התחלנו בארוחת בוקר שמבוססת על מזון מיובש, משומר או מוקפא, בדיוק כמו בחלל. קיבלנו דגני בוקר, ביסקוויטים, מוצרי חלב מיובשים וגם חטיפים. משמעת המים היא קשה במיוחד – קשה להוביל מים למגורים שלנו, ולכן הם בהקצבה. בין התיכון לצבא חייתי בקומונה בכפר נוער. החיים ב"מאדים" מזכירים לי את החיים שם. גם בכפר הנוער נדרשנו להתחשב האחד בשני, לקבל החלטות במשותף ולהסתפק במועט. אני אוהב את זה! ההקפדה על נהלים יום-יומיים היא בדיוק כמו בצבא, עם דיווחים, תורנויות (כן, גם שטיפת כלים) ותחזוקה כללית.

גילינו שיש לנו סתימה בשירותים, ולמרות כל הניסיונות (מי ידע שזה שהייתי בעבר האינסטלטור בקיבוץ יסייע לי במאדים!) לא הצלחנו לפתור אותה. בהמשך גיליתי כי הסיבה לסתימה היא בור הספיגה שמחוץ למבנה, אשר לא נשאב זה זמן רב. תשאלו מה עושים כשאתה תקוע ככה במאדים? מאלתרים בשקיות. כצוות, זו הייתה אחת החוויות היותר מגבשות שלנו.

החדרים שלנו קטנים מאוד. אדם בוגר יכול לעמוד בהם וללכת מעט, אבל בלי יכולת של ממש להסתובב בנוחות. התנדבתי לישון בחדר הכי קטן. כיום אני מתגורר עם אשתי בקיבוץ בבית שגודלו 30 מ"ר, כך ששינה בכוך אינה דבר שמטריד אותי

 

מאדים: סול 1 – יוצאים למאדים, חוזרים לנען

(תאריך בכדור הארץ: 16.1.17)

היום אנחנו יוצאים למשימת החוץ הראשונה שלנו. שלושת האסטרונאוטים שנבחרו למשימה היו מיכאלה, ניב ואני. לבשנו סרבלים שמדמים חליפת חלל, העמסנו על הגב מכלי אוויר, וכמובן קסדה, כפפות ומכשירי קשר. בין התחנה לעולם מפרידות דלתות כפולות, ויצאנו אליו בפעם הראשונה. היום שחיכה לנו בחוץ היה יפהפה. השמש יצאה מבין העננים וייבשה את הבוץ, והצבעים שסבבו אותנו היו מלאי חיים. בלטה במיוחד הניגודיות שבין השמיים הכחולים-כחולים לאדמה האדומה-אדומה. ההתמודדות עם חליפות החלל אינה פשוטה. על הקסדה שלי, למשל, הצטבר ערפל. זו הסיבה שלקח לי המון זמן להוציא פטיש ולחצוב דגימות מסלע שמצאתי.

כשחזרנו לתחנה, התחלתי לארגן את הערב הישראלי. הכנתי סלט ישראלי, ואפילו חמין משעועית שמצאתי בארונות. הצוות מאוד התלהב. אידריס טען שאלה בכלל מאכלים מרוקאיים. לקינוח החבר'ה נהנו מבמבה ומקפה נחל'ה עם הל. ב"חלק האמנותי" ארגנתי לחברים משחק זיכרון מזוגות של ציורים שהכינו אמנים מהקיבוץ שלי – קיבוץ נען. כל ציור שיקף חלק מחיי הקיבוץ. כולם התעניינו במירוץ הלפיד בחנוכה, ושאלו מה עושים בו ולמה בשבועות אנחנו מארגנים תהלוכת טרקטורים. באותו ערב התחלנו להדפיס לראשונה לבֵנה באמצעות מדפסת התלת-מימד, אך היא נתקעה באמצע העבודה.

מאדים: סול 2 – הליכה אחורה בזמן

(תאריך בכדור הארץ: 17.1.17)

התחלנו במשימות תחזוקה כדי לוודא שיש לנו מספיק גז, סולר ומים במתקנים שמחוץ לתחנת המחקר. ואז עלינו על טרקטורונים ונסענו לערוץ נחל אכזב ששמו במאדים "קנדור קאסמה". במאדים זהו קניון ענק, גדול יותר מישראל כולה. ואז ביצעתי את מה שגיאולוגים מכנים "הליכה אחורה בזמן" – עברתי משכבת צעירה יחסית לשכבת סלע עתיקה יותר ואספתי דגימות שונות. באמצע המסלול שמתי לב שצינור החמצן של ריק התנתק ממנו. קפצתי עליו מיד וחיברתי את הצינור למקום. במאדים הוא כבר היה מת תוך דקות. התחלנו ללכת, וליד נקודה יחסית יפה החלטתי לשלוף את דגל ישראל ולצלם תמונה ראשונה שלנו (עם ישראל) מהמסע למאדים.

כשחזרנו לתחנה, אידריס נוכח שהמדפסת אינה מצליחה לסיים את ההדפסה. הוא פירק ובנה אותה מחדש, תוך שהוא משתמש בכמה חלקים שמצא בתחנה. בחלל, אם משהו חסר או לא עובד, אין מי שיספק חלקי חילוף. צריך להיות יצירתיים ולהמציא משהו ממה שנמצא במבנה.

מאדים: סול 3 – כשיהודי ומוסלמי נפגשים בכוכב לכת אחר

(תאריך בכדור הארץ: 18.1.17)

היום יצאנו לנסיעה ארוכה ויפהפייה לאורך "בראשי בייסין", גבעות אדומות מתקופת היורה העליונה בכדור-הארץ. עדיין לא התרגלתי לקסדת האסטרונאוט, וקשה מאוד לנהוג עמה מול השמש. הרמה שנסענו בה שייכת לתקופת הקרטיקון התחתון; תקופה שבמהלכה נוצרו גם אבני החול הצבעוניות במכתשי הנגב בישראל. בקרקעות ניתן היה לראות כתמים לבנים בוהקים של מלחים, ואני חושב שהם נוצרו ממש באחרונה. במידה מסוימת, הסביבה הזו דומה לסביבת המחקר שיצרתי במעבדה במכון ויצמן למדע. גם מיכאלה לקחה עמה כל מיני דוגמאות. היא חוקרת אנדוליטים באבני חול, ויש רבים כאלה בכל האיזור. מזהים אותם באמצעות שבירת הסלע וחיפושם של פסים ירוקים עד כסנטימטר לעומקו. טיפסנו גבוה מדי, ונאלצנו להשאיר את הרכבים מאחור ולרדת ברגל. נחזור אליהם מחר. אף אחד לא יגנוב אותם מאיתנו במאדים. 

היום היה תורו של אידריס לערוך לנו "ערב תרבות". אביו הוא מהגר מהרי האטלס במרוקו, ואמו היא צרפתייה. לכן המאכלים והסיפורים שהכין לנו שאבו השראה משתי המדינות. אמו של אידריס התאסלמה לפני שנולד, ולכן גדל כמוסלמי. אידריס התארח אצלי בישראל בעבר, ובספטמבר 2015 לקחתי אותו לטיול בירושלים. עמדנו אז כמה מאות מטרים מפיגוע שהתרחש בתחנה המרכזית, ואפילו שמענו את יריות השוטרים במחבל. דיברנו על כמה זה מדהים שיהודי ומוסלמי מוכיחים שהמחקר בכוכב-לכת אחר גדול מכל העימותים הקטנים והפנימיים שלנו בכדור-הארץ. אולי זאת ההזדמנות להראות ששיתוף פעולה אמיתי, טוב בהרבה לצורכי קידום האנושות מאשר מלחמות חסרות עתיד.

היום היה תורו של אידריס לערוך לנו "ערב תרבות". אביו הוא מהגר מהרי האטלס במרוקו, ואמו היא צרפתייה. לכן המאכלים והסיפורים שהכין לנו שאבו השראה משתי המדינות

מאדים: סול 4 – מתקפת שלג וחייזרים

(תאריך בכדור הארץ: 19.1.17)

היום הייתה הזדמנות לשלוף מארגז המחקרים שלנו מחקר שחשוב לי במיוחד. ניסוי יצירתי שהרכיבו תלמידי ח"ץ (חוקרים צעירים) ותלמידי "בית הספר להכשרת אסטרונאוטים" במכון דוידסון לחינוך מדעי, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע. מטרת הניסוי היא לבצע דגימה לאורך קו מתחתית הגבעות האדומות, במישור שבו נמצאת תחנת המחקר ועד לראש המדרון שבו מתחילה הרמה. השמים של מאדים היו אפורים במיוחד בבוקר הזה, ופה ושם סחטה האטמוספירה הדלילה של הפלנטה היבשה פתית שלג או שניים לאדמה. יצאנו מתחנת המחקר בצעד בוטח בין שלוליות קפואות, והתחלתי לבצע את הדגימה.

המשכנו לטפס במדרון עד שהגענו לרכבים שהשארנו אתמול מאחורינו, ויצאנו שוב לדרך. נסענו במהירות על המישור הקפוא; מישור שרק אתמול הזכיר את אפריקה והיום נראה כמו איזור ארקטי בסיביר. מזג האוויר נעשה קר, ונאלצנו לעצור באמצע הדרך כדי להחזיר את התחושה לאצבעות הידיים, שהתקשו בקור. הגענו חזרה לתחנה בדיוק בזמן, ואז התחיל לרדת עלינו שלג רך ויפה. בערב צפינו בסרט "היום השלישי", על מתקפה של חייזרים על כדור-הארץ. זה סרט משעשע, אבל אולי לא הבחירה המוצלחת ביותר כשאתה בכוכב-לכת אחר.

מאדים: סול 5 – מקלחת לשישי

(תאריך בכדור הארץ: 20.1.17)

אני כבר יודע שאתגעגע למקום הזה. אבל אני גם יודע שימשיך להתקיים כשאחזור הביתה. אני רוצה להקים בישראל תחנת מחקר דומה, כדי שגם הציבור בארץ יוכל להחכים וללמוד מחוויה כזו. בגלל השלג נותר לי זמן פנוי בתחנה, והחלטתי לנצל אותו כדי לעשות סדר בדוגמיות שלי. אחרי ארוחת הצהריים הלכתי לבקר בתחנת המדע. זהו מבנה נוסף שנמצא ליד התחנה שלנו, ומותר לעבור אליו מבלי שלובשים חליפת חלל (יש תעלה דמיונית בין התחנות). במאדים אין GPS כמו בכדור-הארץ, וקשה מאוד לדעת מהיכן לקחת כל דוגמה. לכן, למרות שאנחנו בתחנת מחקר משוכללת, צריך להסתמך על מפות טופוגרפיות. כן, כמו שעשו פעם. עברתי על הדוגמיות של הניסוי המיועד לתלמידים. זה היה שינוי מרענן, לשהות קצת במעבדה במקום לשבור סלעים בחליפת חלל. בערב הגיע תורה של ניב מאירלנד לארגן עבורנו ערב תרבות. כולם אכלו מעין פשטידת רועים. שמענו סיפורים רבים מניב על המשפחה שלה ועל איך זה לגדול באירלנד. זה היה יום שישי, ולראשונה זה שבוע התקלחתי.

אני כבר יודע שאתגעגע למקום הזה. אבל אני גם יודע שימשיך להתקיים כשאחזור הביתה. אני רוצה להקים בישראל תחנת מחקר דומה, כדי שגם הציבור בארץ יוכל להחכים וללמוד מחוויה כזו

מאדים: סול 6 – בלוק באמצע הדרך

(תאריך בכדור הארץ: 21.1.17)

זהו, חצי מזמן המשימה כבר מאחורינו. מצד אחד, אנחנו מרגישים כאן בבית. מצד שני, כבר החלו הגעגועים לכדור-הארץ. בשלב זה, אני מגלה שהעבודה עם הדוגמיות לא נעשתה באופן מספיק מסודר. אני מפיק מכך לקחים. זה מסוג הדברים שלומדים כנראה אחרי מספיק זמן בחלל. אנחנו מקבלים מיילים ב"מאדים", ואני טורח לקרוא רק את אלה שעוסקים בבנייתה של תחנת מחקר במצפה רמון, ובהשתתפות בתחרות של נאס"א. התחרות היא על בניית תחנת מחקר מחומר מקומי, כמו שיום אחד תצטרך האנושות לבצע בכוכבי-לכת. רק בחצות הצליח אידריס, סוף-סוף, לגרום למדפסת התלת-מימד שלנו לעבוד. אולי מחר יהיה לנו בלוק ראשון מוכן, שיוכל להדגים איך בונים מבנים במאדים. אידריס מתעניין מאוד בעברית, וכבר ממש שואל שאלות ומגיב נכון לכל מיני הקשרים. אני קצת פחות טוב בשפה הבֶּרְבֶּרית.

מאדים: סול 7 – נערת כפר סלובקית

(תאריך בכדור הארץ: 22.1.17)

הצלחה! סוף-סוף המדפסת הצליחה להדפיס לבֵנה ראשונה שעשויה מחומר מקומי. זוהי הלבנה הראשונה אי-פעם שנבנתה מחומר זה בתחנת מחקר במאדים. אז נכון, בגלל כל מיני מגבלות היא עדיין עשויה מ-85% חומר מקומי, ולא מ-100%, אבל זו בהחלט התקדמות. היא תאפשר לנו לבנות מבנים על גבי מאדים מחומרים שנמצאים על כוכב-הלכת.

הלבנה מדהימה ביופיה והיא עשויה משני צבעים, ירוק ולבן. לוקח למדפסת 17 שעות להדפיס לבנה אחת. זה אומר שבעוד כמה ימים כבר נוכל לבנות קיר קטן. המאמץ שלנו השתלם. שעות המחקר שלפני, התיאומים מראש, ואפילו ההתמודדות הסיזיפית, במשך שבוע ימים, עם מדפסת שפשוט לא רצתה להדפיס – כל אלה השתלמו אחרי שאידריס הפך כל רכיב במדפסת, והפעיל אותה. ערב התרבות היום הוקדש לסלובקיה. אני לא כל כך זוכר מה מיכאלה הכינה לנו לאכול, אבל משום מה מצאתי את עצמי לבוש בבגדי אשה ומעמיד פנים שאני נערת כפר סלובקית.

הצלחה! סוף-סוף המדפסת הצליחה להדפיס לבֵנה ראשונה שעשויה מחומר מקומי. זוהי הלבנה הראשונה אי-פעם שנבנתה מחומר זה בתחנת מחקר במאדים

מאדים: סול 8 – שיחה עם תלמידים

(תאריך בכדור הארץ: 23.1.17)

קמתי אחרי שלוש שעות שינה תשוש לחלוטין, אבל עם הרבה ציפייה לבאות. בשמונה וחצי בבוקר עמדו להתקשר אלינו התלמידים ממכון דוידסון לחינוך מדעי. הצטופפנו כולנו סביב הטלפון, ואחרי עשר דקות של איחור, סוף סוף נשמע קול בעברית דרך הטלפון. התלמידים שאלו שאלות על הניסויים שערכתי כאן ועל התוצאות ששלחתי להם. אחד הילדים כבר תיכנן ניסוי לבדיקת הלבנה שבנינו, והוא הבטיח לשלוח לנו את ההוראות במייל. הצוות ממש התלהב. העיסוק בחינוך ובחשיפת הילדים לתחומי החלל הם מסוג הדברים שמסבים הרבה סיפוק.

מאדים: סול 9 – יום הולדת לאמא

(תאריך בכדור הארץ: 24.1.17)

היום אמא שלי בת 69. קמנו בבוקר, הכנו פנקייקים מאבקה (מרכיב שאנחנו שומרים לאירועים מיוחדים), והחלטנו לברך אותה בשירי יום הולדת בשפות שונות. האמא המדהימה שלי שלחה איתי מראש מתנות לכולם לכבוד יום ההולדת שלה, והפתעתי את הצוות עם חולצות של קיבוץ נען בכל מיני צבעים. ניסיתי ללמד את כולם איך אומרים יום הולדת שמח בעברית, וריק ממש התלהב מהכתב העברי. כתבתי לו את כל האותיות של הא"ב, כולל אותיות דגושות וסופיות. עד סוף היום הוא כבר ידע לכתוב את השמות של כל בני המשפחה שלו, ואפילו הצליח לקרוא את מה שכתוב לי בדרכון.

ניב, ריק ואני יצאנו לסיור ארוך ב"רכס הגמלים המתנשקים". לקחתי משם חרסית אדומה. אנסה אותה כחומר מילוי עבור הלבנים שלנו, ואערוך השוואה עם החול שבו השתמשנו עד עכשיו. במקום אחר, ריק ואני אספנו דוגמיות קרקע כדי לנסות לגדל באמצעותם גידולים בחממה.

מאדים: סול 10 – ביקור החייזרים

(תאריך בכדור הארץ: 25.1.17)

היום זכינו לביקור של צוות צילום צרפתי בתחנה, מה שכמובן לא יקרה לעולם על מאדים. ההיתקלות ב"חייזרים" – הכינוי שניתן לבני אדם בתחנת מחקר – אינה פשוטה לי. חברי צוות הצילום שאלו שאלות לכל אורך היום, ו"הנחיתו" אותנו בכדור-הארץ מוקדם מהצפוי. אחרי שעזבו, האווירה בתחנה הייתה משוחררת. השמעתי לחברים את השיר "חללית" של "גזוז", ושיחקנו שוב את משחק הזיכרון של הקיבוץ. אני מתרגש לקראת מחר, שבו אנחנו אמורים להדפיס את הלבנה החמישית והאחרונה. לאחר ההדפסה, אוכל לסיים למיין את המינרלים שאני רוצה לקחת אתי בחזרה לארץ.

השמעתי לחברים את השיר "חללית" של "גזוז", ושיחקנו שוב את משחק הזיכרון של הקיבוץ

מאדים: סול 11 – יום אוסטרליה

(תאריך בכדור הארץ: 26.1.17)

היום הוא "יום אוסטרליה" בכדור-הארץ, וגם בתחנת המחקר. התחלנו את היום בטעימות של וג'ימייט, ממרח בטעם איום ונורא. לעולם לא אחזור על הטעות הזאת. היום הגיע לבקר "צוות ציוד", והם הביאו עמם גלגל רזרבי ל-HabCar, ג'יפ שנועד לסיורים למרחקים ארוכים. מאז שהגעתי לכאן, רציתי לחקור רמה גבוהה ממערב, שנראתה לי חשובה לדגימה. עליתי על הג'יפ, וזו הייתה נסיעה מדהימה ומעוררת השראה. הכל מסביבנו היה עטוף פסגות של שלג מבהיק. מאדים הוא פשוט עולם אחר.

בדיעבד, הייתי צריך להצטייד בציפיות נמוכות יותר. כשהגענו לרמה, התברר לי שהיא נישאת לגובה של 100 מטר, ונדרש מסוק כדי להגיע אליה. לא משהו שארזנו לכוכב הלכת. בכל זאת, דגמנו ממה שיכולנו, וניב צילמה אותנו בעיצומו של התהליך, ואפילו העמידה אותנו מול המצלמה. בתחנה הבנתי עד כמה התיעוד הזה חשוב, גם אם הוא לא "מדעי". הוא מאפשר לאנשים מבחוץ להבין מה אנחנו עושים כאן. את ערב התרבות האחרון ערך עבורנו ריק, וכמובן, הוא הוקדש לאוסטרליה.

אידריס ואני צילמנו סרטון משותף שבו מופיעים דגלי ישראל ומרוקו, וכך העברנו מסר לגבי האחווה והשיתוף בין לאומים שונים שהשהייה בחלל יכולה ליצור. סוף-סוף בנינו את הקיר מחמש לבֵנים שהדפסנו, הוכחה לכך שנוכל בעתיד לבנות בתים שלמים על מאדים

מאדים: סול 12 – יום אחרון

(תאריך בכדור הארץ: 27.1.17)

מירוץ נגד הזמן. עלינו להספיק כמה שיותר משימות לפני שנעזוב את מאדים. ניצלנו את היום כדי לצלם סרטונים המבהירים לכל קצוות תבל עד כמה חשוב לפרוץ את גבולות הידע שלנו, ולקדם המסע של האנושות לחקר החלל והפלנטות. אידריס ואני צילמנו סרטון משותף שבו מופיעים דגלי ישראל ומרוקו, וכך העברנו מסר לגבי האחווה והשיתוף בין לאומים שונים שהשהייה בחלל יכולה ליצור. סוף-סוף בנינו את הקיר מחמש לבֵנים שהדפסנו, הוכחה לכך שנוכל בעתיד לבנות בתים שלמים על מאדים.

החלטנו לצאת לסיור אחרון בכוכב-הלכת שלנו. פתחנו את דלת התחנה ויצאנו החוצה לכיוון צפון. בסופו של דבר, כשתחנת המחקר נראית רק למרחוק, הבטנו אל השמיים וראינו עוד ועוד כוכבים. קרסנו חמשתנו על האדמה הקפואה, שכובים על הגב, ומביטים בכוכבים. היה זה רגע ארוך של טבילה בשמיים. ניב ערכה לנו ראיונות פרידה אישיים ממאדים. היא שאלה אותי מה אני לוקח מכאן. עניתי שלפני הכל, אני לוקח אתי חברי אמת מיוחדים שאני מקווה להמשיך ולקדם איתם את הרעיון של הקמת תחנת מחקר בישראל.