כמו שעון

העשייה המדעית רחוקה מלהיות מבוססת על איסוף נתונים בלבד. היא מתבססת על פרשנות של תצפיות, על בניית תיאוריות ועל שיתוף רעיונות – מגוון פעולות המסתמכות על שפה. בהתאם לכך, התבוננות בטרמינולוגיה שבה משתמשים מדענים עשויה לספק תובנות על אופי הפעולה המדעית. שימוש במטפורות הוא עניין שכיח במדע, והן מהוות חלק מהותי מהשיח ומעולם המושגים המדעיים. במחשבה ראשונה, אין זה תואם את הדימוי הרווח של השפה המדעית – שפה מדויקת, חד-משמעית ונטולת קישוטים. ואולם כשמקדישים לכך מחשבה נוספת, צצות מטפורות מדעיות מכל פינה: החל במטפורות של האור כ"גל" או כ"חלקיק", דרך מטפורות של הגוף כ"מכונה" או של המוח כ"מחשב", וכלה ב"מולקולת איתות" (signaling) או "קוד גנטי" (code) בביולוגיה מולקולרית.

כתלמידי מחקר במעבדתו של פרופ' גד אשר, אנחנו מבלים לילות כימים (במובן הלא-מטפורי) בחקר הכרונוביולוגיה – תחום המחקר המוקדש למחזורים של 24 שעות בהתנהגות ובפיסיולוגיה של יצורים חיים. מחזורים אלה נשלטים על-ידי מנגנון פנימי המוכר כ"שעון צירקדי" או "שעון ביולוגי". והרי, מילולית, ברור שאין שעון שמתקתק בתוך הגוף – זוהי מטפורה. ובכל זאת, בתחום זה אין מאמר, הרצאה או שיחת מסדרון שאינם עושים שימוש במטפורה זו. גילויים על אודות מנגנון הפעולה של אותו "שעון" אף זכו להכרה במסגרת פרס הנובל לפיסיולוגיה או רפואה לשנת 2017, שהוענק לחוקרים ג'פרי הול, מייקל רוסבאש ומייקל יאנג. מכיוון שמדובר בתחום מחקר שלם המתבסס על מטפורה – הבנו שיש פה מקרה בוחן מעניין לאופן שבו מטפורות מעצבות את המחקר המדעי, והחלטנו לצלול פנימה. הממצאים פורסמו באחרונה בכתב העת PTP-Bio, המוקדש לפילוסופיה של הביולוגיה.

מטפורות במבחן הזמן

בתחילה, התחקנו אחר תולדותיה של מטפורת השעון. גילינו שלמטפורה שורשים במאה ה-17, אז היא שימשה את חסידי המהפכה המדעית ככלי רטורי ורעיוני מרכזי – העולם כשעון (Clockwork Universe). תיאור זה של העולם מתאים היטב לתפיסה המכניסטית והדטרמיניסטית שנפוצה בקרב מדענים החל מאותה התקופה ועד ימינו אנו. רנה דקארט ואחרים העבירו את המטפורה גם לעולם החי, בהקבילם יצורים חיים לשעונים – וביקשו בכך להחיל את תפיסת העולם המכניסטית גם על הביולוגיה.

עם זאת, השימוש במטפורת השעון לשם תיאור והסבר של מחזורים ביולוגיים יממתיים פשט בשיח המדעי רק בשנות החמישים של המאה העשרים. אפשר היה לחשוב שמטפורות חודרות לשפתנו המקצועית בהיסח הדעת, אך הופתענו לגלות שבמקרה זה הדבר נעשה במהלך מכוון ומודע של המדענים המובילים באותה התקופה, בד-בבד עם התגבשותה של הכרונוביולוגיה כדיסציפלינה עצמאית.

כדי להבין את השפעת המטפורה על המדע בפרט, ועל החשיבה האנושית בכלל, השתמשנו ברעיון "המטפורה המושגית" (conceptual metaphor), שטבעו הבלשנים ג'ורג' לייקוף ומארק ג'ונסון. לפי גישה זו, מטפורה יוצרת זיקה בין שני תחומים בכך שהיא משליכה מתכונותיו של האחד אל האחר –  כאשר התחום האחר, המופשט יותר, נטען עקב כך במשמעות חדשה. שעונים ותכונותיהם מוכרים לנו היטב. תכונות מוכרות אלה הושלכו על המערכת הביולוגית ובכך העניקו נקודת מבט חדשה עליה, ואִפשרו להבין שליצורים יש יכולת למדוד זמן, או במלים אחרות, יש להם שעון. ניסוח התצפיות המדעיות באופן זה איגד מגוון תופעות שקודם לכן נראו שרירותיות ולא קשורות לכדי תמונה שלמה ובעלת משמעות.

ברור שאין שעון שמתקתק  בתוך הגוף – זוהי מטפורה ובכל זאת, אין מאמר, הרצאה או שיחת מסדרון שאינם עושים שימוש במטפורה זו

יתרה מכך, חמושים במטפורה, מדענים יכלו כעת לייצר השערות וניבויים שאפשר היה לבחון בניסויים חדשים, בדרך של השלכה מתכונותיהם של שעונים מעשה ידי אדם לשעונים ביולוגיים. למשל, אם "כדי ששעון יורה על השעה הנכונה, צריך לכוון אותו" – כיצד מכוון השעון הביולוגי? אם "שעון מורכב מחלקים" - ממה מורכב מנגנון השעון הביולוגי? דוגמה נוספת: תופעות רבות, בפרט בביולוגיה, הינן רגישות לטמפרטורה שבה הן מתרחשות – מהירות יותר כשחם, איטיות יותר כשקר. אבל שעונים, על מנת שידייקו לאורך זמן, צריכים להיות עמידים לשינויי טמפרטורה. האם גם לשעון הביולוגי תכונה דומה? ניסויים שבוצעו בטווח טמפרטורות רחב הראו שאכן כך, מה שמרמז שהשעון הביולוגי מכיל גם הוא מנגנון "פיצוי טמפרטורה", כמו חלק מהשעונים המכניים.

ביסוס התחום ויצירת הפרדיגמות המחקריות שלו נשענים במידה לא מבוטלת על כניסתה של מטפורת השעון לתמונה. עם זאת, ניתוח לשוני של הספרות המדעית העלה כי לאורך ההיסטוריה שימשו גם מטפורות נוספות, ולעתים מתחרות. לדוגמה, היו שראו במערכת ביולוגית זו סוג של "גרמופון" (בשנות הארבעים), או "רשמקול" (בשנות השבעים). בנוסף, בשנים האחרונות ניתן לזהות את כניסתה של מטפורה חדשה לתחום, אף היא מעולם המוסיקה אך פחות טכנולוגית במהותה, השעון כ"מנצח בתזמורת".

החלפת מטפורה אחת באחרת יכולה לייצר פרספקטיבה שונה מאוד על המערכת הנחקרת, ולהניע את המשך המחקר לכיוונים אחרים הנגזרים מהמטפורה החדשה. תופעה זו משקפת את הדינמיות של השפה האנושית ושל העשייה המדעית – ואת הקשר ההדוק בין שתיהן.