"שבעה קולות ייחודיים בסימפוניה של ההישגיות האנושית"

"השנתיים האחרונות היו מהקשות בתולדות מדינת ישראל, והחודשים האחרונים – התקופה המאתגרת ביותר בתולדות מכון ויצמן למדע. כעת אנו ניצבים בנקודת מפנה – אל עבר עתיד טוב, מזהיר ומבטיח יותר". במלים אלה פתח הערב (שני) נשיא המכון פרופ' אלון חן את דברי הברכה שלו למקבלי תואר דוקטור לשם כבוד מטעם מכון ויצמן למדע לשנת 2025. "דווקא ברגעים כאלה אנו מבקשים למצוא אור ואופטימיות. הערב אנו עושים זאת, כשאנו חוגגים את פועלם של שבעה אנשים יוצאי דופן, שהישגיהם ייחודיים במינם, והם מהווים דוגמה ומופת לאחרים", הוסיף פרופ' חן.

טקס הענקת התארים – אות הכבוד הרם ביותר שמעניק המכון – היה רגע השיא במושב ה-77 של המועצה הבינלאומית ומועצת המנהלים של מכון ויצמן למדע שנפתח אמש (ראשון) בקמפוס ברחובות תחת הכותרת People-Powered Science. בשנה שבה המכון והמדע היו נתונים למתקפה ממוקדת וישירה שגם גבתה מחירים כבדים, הוקדש המושב למשאב היקר ביותר – לחוקרים המוכשרים המניעים קדימה את הגילוי המדעי ומגלמים את הרוח החדשנית והעמידה האיתנה של המכון. באירוע המוקדש כולו לגורם האנושי במדע, חלוקת כבוד לשבעה מנהיגים ומנהיגות ממקומות ומתחומי עשייה שונים – מפוליטיקה ומדינאות ועד גנומיקה אבולוציונית – הייתה השנה בעלת משמעות מיוחדת. 

ואלה הם מקבלות ומקבלי התארים לשנת 2025:

קנצלרית גרמניה לשעבר ד"ר אנגלה מרקל, מהמנהיגות המשפיעות במאה ה-21 בזירה האירופית והעולמית, נודעה בגישה המשלבת דיוק מדעי לצד ראייה פרגמטית ונחישות מוסרית. כפיזיקאית בהכשרתה ומדינאית מוערכת, פעילותה הציבורית התאפיינה בעומק אנליטי ובחשיבה אסטרטגית. היא הובילה את גרמניה ברגעים היסטוריים מכריעים והפכה אותה למופת של יציבות, קידמה ושיתוף פעולה בינלאומי.

ד"ר מרקל נולדה בהמבורג וגדלה ברפובליקה הדמוקרטית הגרמנית (גרמניה המזרחית). היא למדה פיזיקה באוניברסיטת לייפציג והשלימה דוקטורט בכימיה קוונטית במכון המרכזי לכימיה פיזיקלית של האקדמיה למדעים במזרח ברלין. עד לאיחוד גרמניה עבדה כמדענית; ולאחריו הקדישה את חייה לשירות הציבורי.

ב-1990 נבחרה לבונדסטג – הפרלמנט הגרמני – וכעשור לאחר מכן, לאחר ששימשה כשרה בכמה משרדי ממשלה, הפכה למנהיגת מפלגת האיחוד הנוצרי-דמוקרטי (CDU). בשנת 2005 הייתה לאישה הראשונה בתולדות גרמניה שנבחרה לקנצלרית. כהונתה, שנמשכה 16 שנים, נחשבת לאחת הארוכות והמשפיעות ביותר בפוליטיקה האירופית המודרנית.

כקנצלרית, הנהיגה ד"ר מרקל את גרמניה בתקופות של משברים כלכליים עולמיים, טיפחה בריתות רב-צדדיות, עיצבה את תגובות האיחוד האירופי לאתגרים גלובליים והעמיקה את אחדותו. כמנהיגה פרגמטית הדוגלת בשותפות בין אירופה לארצות-הברית, היא הובילה מהלכים שנועדו לייצב את האיחוד בתקופת משבר החוב האירופי, קידמה מדיניות אקלים ארוכת-טווח ומילאה תפקיד מרכזי במגעים בינלאומיים בעלי השלכות הרות גורל.

ד"ר מרקל היא תומכת איתנה של מדינת ישראל, הפועלת לקדם את הנצחת זיכרון השואה ואת החינוך לאורו. בשנות כהונתה, העמיקה גרמניה את יחסיה עם ישראל והרחיבה את הסיוע הצבאי ואת שיתוף הפעולה בתחומי הביטחון, הטכנולוגיה והמדע. ב-2008 הייתה לקנצלרית הראשונה לנאום בכנסת – נאום שבו הצהירה על מחויבותה הבלתי מתפשרת לביטחונה של ישראל ולמאבק בכל גילוי של אנטישמיות.

מנהיגותה משקפת אמונה במדע לא רק ככלי לחדשנות, אלא גם כמנוף לקידמה, לשלום ולסולידריות בין עמים. הישגיה הרבים זכו להכרה בינלאומית נרחבת ובין היתר הוענקו לה עיטור נשיא המדינה (2014), העיטור האזרחי הגבוה ביותר בישראל, פרס קרל הגדול, פרס הפליטים על-שם ננסן של נציבות האו"ם לפליטים, הצלב הגדול של לגיון הכבוד בצרפת, מדליית החירות הנשיאותית של ארצות-הברית, ויותר מ-20 תארי דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטאות מובילות ברחבי העולם. בשנת 2022 העניק לה ארגון אונסק"ו את פרס השלום ע"ש פליקס הופואה-בואני בהוקרה על מנהיגותה ההומניטרית.

פועלה של ד"ר מרקל בתחומי המדע, הממשל והערכים ההומניטריים סייע לסלול את הדרך לחברה חזקה ונאורה יותר. מורשתה ממשיכה להוות השראה ומעודדת אחרים להוסיף על היסודות שהניחה באמצעות מחויבות אזרחית ותמיכה פילנתרופית, המשפיעה על עתיד המדע והחברה.

תואר הכבוד מטעם מכון ויצמן למדע ניתן לה בהוקרה על תרומתה חסרת התקדים לדיפלומטיה העולמית ולשיתוף פעולה בינלאומי; על מנהיגותה השקולה, הנשענת על מחויבות איתנה לערכי הדמוקרטיה וליושרה; על הנהגתה הפוליטית בגרמניה ובאיחוד האירופי; ועל הסולידריות והידידות שגילתה כלפי  מדינת  ישראל,  מאמציה הנחושים להיאבק באנטישמיות ותפקידה המרכזי בהידוק הקשרים בין גרמניה לבין העם היהודי.

אילנה רונת-מנטו מגלה מחויבות עמוקה ומתמשכת לקידום המדע בישראל, ויחד עם בעלה, פסקל מנטו – דוקטור לשם כבוד מטעם מכון ויצמן למדע (2015) – בנתה שותפות משמעותית עם המכון וחוקריו. מסירותה משקפת שילוב נדיר של חזון, התמדה והשקעה אישית, הניכרים בכל אחד מתחומי עיסוקה.

בוגרת האוניברסיטה העברית בירושלים ובעלת רקע במדע המדינה, סוציולוגיה ובריאות, גב' רונת-מנטו הקדישה את פעילותה המקצועית למטרות אקדמיות וחברתיות, ובראשית דרכה שימשה כמורה בגימנסיה העברית בירושלים וכעוזרת מחקר באוניברסיטה העברית.

מחויבותה האישית מצאה ביטוי עמוק בשירות הציבורי, תחילה כעוזרת מיוחדת לראש אגף השיקום במשרד הביטחון, המטפל בפצועי צה"ל, ובהמשך כראש תחום תכנון משאבי אנוש במערך הקרדיולוגי במרכז הרפואי תל אביב ע"ש סוראסקי (איכילוב). במשך 15 שנה הייתה שותפה מרכזית בפיתוח ועיצוב המבנה הארגוני של המחלקה, ותרמה לביסוסה כסביבה רפואית מתקדמת, יעילה ומותאמת לצרכי המטופל. בתקופה זו פיתחה עניין רב ברפואה מותאמת אישית, בטכנולוגיית תאי גזע ובחקר סרטן.

פעילותם הפילנתרופית רבת-השנים של בני הזוג מנטו ממוקדת במדע, ברפואה ובתרבות בישראל ובצרפת. הם הקימו מרפאת חוץ לסרטן בבית-החולים איכילוב ויחידה לטיפול נמרץ ניתוחי חזה, וכן את המרכז ההמטו-אונקולוגי, המחלקה להשתלת מח עצם ואת היחידה לאלקטרופיזיולוגיה התערבותית.

מעבר לתמיכתה במיזמים בתחום הבריאות, גב' רונת-מנטו משמשת כחברת דירקטוריון ומועצה באופרה הישראלית, ותורמת רבות לקידום התרבות והאמנות.

במכון ויצמן למדע, משתרעת תרומתם של אילנה ופסקל מנטו על פני יוזמות מחקר מרכזיות רבות. תמיכתם הפילנתרופית מאפשרת מחקרים פורצי דרך המניעים התקדמות משמעותית במגוון תחומים, בהם ביואינפורמטיקה, חקר תאי גזע ובינה מלאכותית. גישתם האסטרטגית סייעה בבניית גשרים חיוניים בין מדעני המכון לבין מומחים קליניים במרכז הרפואי שיבא תל השומר, ובהפיכתן של תגליות מדע בסיסי ליישומים רפואיים, תוך קידום שיתופי פעולה מדעיים בינלאומיים.

בשנת 2022 נבחרה רונת-מנטו לחברה לכל ימי חייה במועצה הבינלאומית של מכון ויצמן, כהוקרה על מנהיגותה רחבת האופקים ומעורבותה העמוקה בקידום פעילותו המחקרית. אילנה ופסקל הם מתומכיו הנאמנים של המכון וחברים באגודת ידידי מכון ויצמן למדע וממשיכים לקחת חלק פעיל בעיצוב עתיד המדע והבריאות ברמה הלאומית.

תואר הכבוד מטעם מכון ויצמן למדע ניתן לה בהוקרה על מסירותה העמוקה לבריאות הציבור, הבאה לידי ביטוי הן בפועלה המקצועי והן במחויבותה הפילנתרופית לקידום חדשנות ושיתופי פעולה מחקריים וקליניים, בין היתר בתחומי רפואה מותאמת אישית וביואינפורמטיקה; על תרומתה המשמעותית לתחומי המדע, הרפואה וחקר הבינה המלאכותית; ועל תמיכתה האיתנה והמסורה במכון ויצמן למדע.

מוריס לוי הוא איש עסקים פורץ דרך ונדבן בולט, שהקדיש את חייו לשינוי נוף התקשורת העולמית ולבניית עתיד טוב יותר באמצעות תרומה לחברה, למדע, לחינוך ולטיפוח שיתופי פעולה בינלאומיים.

הוא נולד במרוקו ב-1942 וסיים תואר במדעי המחשב באוניברסיטת ניו ג'רזי סיטי. ב-1971 הצטרף לקבוצת פובליסיס (Publicis) כמנהל מערכות מידע, כשהוא מביא עמו מומחיות טכנולוגית לתחום שהיה על סיפה של מהפכה דיגיטלית. ב-1984 מונה ליו"ר Publicis Conseil, הסוכנות המייסדת של הקבוצה, ושלוש שנים מאוחר יותר הפך למנכ"ל הקבוצה, תפקיד שאותו מילא עד 2017. מאז, משמש מר לוי כיו"ר המועצה המפקחת של הקבוצה.

תחת הנהגתו, קבוצת פובליסיס שינתה את פניה והפכה לאחת מחברות התקשורת החשובות בעולם.

מר לוי הוביל את כניסתה לזירה הדיגיטלית ואת רכישתה של Digitas ב-2006, כמו גם גיבוש הסכמים אסטרטגיים עם גוגל, מיקרוסופט ושחקנים מרכזיים נוספים. החזון שקידם בתחום הפרסום – גישה דיגיטלית בעלת מיקוד אנושי – הגדיר מחדש את תפקיד הטכנולוגיה בתעשייה זו והשפיע עליה בקנה מידה עולמי.

בנוסף לפעילות עסקית חובקת עולם, מר לוי מקדיש חלק ניכר מזמנו לפילנתרופיה ולתמיכה בארגוני חברה אזרחית. בשנת 2005 היה ממקימי המכון לחקר המוח של פריז (ICM) באוניברסיטת הסורבון, המקדם מחקרים מדעיים בתחום הנוירולוגיה. הוא כיהן כיושב ראש מועצת המנהלים הבינלאומית של מרכז פרס לשלום ולחדשנות, וב-2021 הצטרף למועצה המייעצת של קרן פרס בראשית. בין תפקידיו הציבוריים נמנית כהונתו בגופים המנהלים של ארגונים גלובליים מובילים, לרבות מועצת הקרן של הפורום הכלכלי העולמי, הוועד המייעץ הבינלאומי של המועצה ליחסי חוץ (Council on Foreign Relations) וכן המועצה המייעצת הבכירה של הקהילה הכלכלית האירופית (EEC), בתחום הדיגיטציה של המורשת התרבותית האירופית.

בתפקידו כנשיא מועצת פסטר-ויצמן וכנשיאה לשעבר של אגודת הידידים של מכון ויצמן בצרפת, היה מר לוי לכוח מניע בהרחבת נוכחותו של מכון ויצמן בצרפת ובהעמקת התמיכה הפילנתרופית בו. כמי שפעילותו למען המכון הניבה תוצאות ממשיות, אפשרה פריצות דרך מדעיות וטיפחה את הדור הבא של חוקרים ומורים, הוא נבחר כחבר לכל ימי חייו במועצה הבינלאומית של המכון.

מר לוי פועל בהתמדה לקידום ערכי שלום וסובלנות ומוביל יוזמות להעלאת המודעות ולהתמודדות עם תופעת האנטישמיות בצרפת, תוך שיתוף פעולה בהובלת קמפיין ארצי עם הליגה הבינלאומית למאבק בגזענות ובאנטישמיות.

תרומותיו הייחודיות לעולם התקשורת, הפילנתרופיה והחברה זכו להכרה נרחבת, אשר התבטאה בעיטורים רבים, בכללם פרס המנהיגות הבינלאומית מטעם הליגה נגד השמצה, פרס מרכז פרס לשלום ולחדשנות, והאותות הלאומיים הגבוהים ביותר של צרפת – קצין בכיר במסדר הלאומי של לגיון הכבוד וקצין בכיר במסדר ההצטיינות הלאומי.

תואר הכבוד מטעם מכון ויצמן למדע ניתן לו בהוקרה על הישגיו יוצאי הדופן ומנהיגותו מעוררת ההשראה, אשר הותירו  חותם  עמוק  על  תחומי התקשורת והחדשנות הדיגיטלית; על מחויבותו הבלתי מתפשרת לקידום המדע, החינוך  ושיתופי פעולה בינלאומיים, לצד פעילות ציבורית נחושה למען סובלנות ונגד אנטישמיות בצרפת; ועל תרומותיו הרבות לקידומו וצמיחתו של מכון ויצמן למדע ושל ויצמן צרפת באמצעות מנהיגות פעילה ופילנתרופיה.

מחקריו פורצי הדרך של ד״ר יוג'ין קונין, מבכירי המדענים בעולם בתחומי הגנומיקה האבולוציונית והביולוגיה החישובית, עיצבו את הבנתנו המדעית לגבי אבולוציית הגנום והמגוון הביולוגי והעמיקו את ידיעותינו אודות מנגנוני ההעברה האופקית של גנים. חידושיו התיאורטיים והשיטות החישוביות שפיתח הגדירו מחדש תחומים מרכזיים בביולוגיה האבולוציונית, ועבודותיו המקיפות על אבולוציה של נגיפים ועל ראשית החיים ממשיכות להשפיע עמוקות על הקהילה המדעית הבינלאומית.

ד"ר קונין נולד במוסקבה וקיבל תואר דוקטור בביולוגיה מולקולרית מאוניברסיטת מוסקבה בשנת 1983. ראשית דרכו באקדמיה למדעי הרפואה של ברית-המועצות התמקדה בביוכימיה של נגיפים ובגנטיקה של חיידקים, וסללה את דרכו לעולם הביולוגיה החישובית. ב-1991 הצטרף למרכז הלאומי למידע ביוטכנולוגי (NCBI) במכונים הלאומיים לבריאות של ארה"ב (NIH), שם הוא מכהן כיום כחוקר בכיר ומוביל את קבוצת הגנומיקה האבולוציונית.

באמצעות ניתוח השוואתי של גנומים, ד"ר קונין פיתח שיטות חדשניות שהשפיעו רבות על תחום הביאור הגנומי (genome annotation), הסבירו כיצד נוצרות ומתפתחות מערכות ביולוגיות מורכבות, וחשפו את עקרונות היסוד המנחים את התפתחות הגנום בעולם החי. ספרוThe Logic of Chance: The Nature and Origin of Biological Evolution נחשב לאבן יסוד בביולוגיה אבולוציונית.

כמדען בעל שם עולמי, יצר ד"ר קונין קשרי מחקר פוריים ומשמעותיים ברחבי הגלובוס, ובתוך כך תרם תרומה משמעותית לשיח המדעי ולקהילת המחקר במכון ויצמן למדע. לצד עיסוקיו האקדמיים, מגלה ד"ר קונין מחויבות עמוקה למדינת ישראל, ובין היתר הוא מכהן כמרצה באוניברסיטת חיפה. בעקבות אירועי 7 באוקטובר, הגיע לארץ כמה פעמים והתנדב בעבודה חקלאית, כביטוי אישי של סולידריות.

תרומתו המדעית יוצאת הדופן זיכתה אותו בהכרה נרחבת: הוא חבר באקדמיה הלאומית למדעים של ארה"ב, באקדמיה הלאומית לרפואה ובאקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים. לאורך שנות פעילותו זכה בשלל עיטורים, ובהם פרס בנג'מין פרנקלין לקידום גישה חופשית במדעי החיים (2019), פרס האגודה האמריקאית למיקרוביולוגיה למחקר בסיסי (2022) ומעמד של עמית באגודה הבינלאומית לביולוגיה חישובית (2023).

באמצעות מחקריו המכוננים ופעילותו הערכית, ד״ר קונין מוסיף לעצב את פני המחקר המדעי תוך שהוא מהווה מופת למצוינות מדעית ולרגישות אנושית – ערכים המשקפים עמוקות את חזון המוסדות שבהם הוא תומך.

תואר הכבוד מטעם מכון ויצמן למדע ניתן לו בהוקרה על תרומתו פורצת הדרך לגנומיקה אבולוציונית  וביולוגיה חישובית, אשר שינתה את פני חקר התפתחות הגנום ופתחה אופקים חדשים להבנת ראשית החיים בכדור-הארץ; על השפעתו המתמשכת על קהילת המחקר העולמית, לרבות מדעני מכון ויצמן; ועל הסולידריות הכנה שגילה עם מדינת ישראל בשעותיה הקשות, המגלמת שילוב נדיר של חזון מדעי ונחישות מוסרית.

 קארן דוידסון היא מנהיגה קהילתית ופילנתרופית הפועלת בעיר דטרויט ובסביבותיה, באספן, קולורדו, ובמדינת ישראל. היא מכהנת כחברת מועצת המנהלים של קרן וויליאם דוידסון, קרן משפחתית פרטית שהוקמה על-ידי בעלה המנוח, וויליאם (ביל) דוידסון, לטובת שגשוגם הכלכלי, התרבותי והחברתי של דרום-מזרח מישיגן, מדינת ישראל והקהילה היהודית. גב' דוידסון משמשת גם כיושבת ראש הוועד המנהל של הקרן.

גב' דוידסון מקדמת את מורשתו של מר דוידסון ואת חזונו הפילנתרופי תוך מחויבות עמוקה להשפיע לטובה על חייהם של יחידים, ארגונים וקהילות. היא דוגלת בהשקעות המתמקדות בהעצמת מנהיגים ומוסדות, ובהם מכון דוידסון לחינוך מדעי במכון ויצמן למדע, שהוקם בתמיכת מר דוידסון ב-1999. הקרן ממשיכה ללוות ולתמוך במכון דוידסון ובהתפתחותו כמוקד שוקק של הפצת אוריינות מדעית ברחבי ישראל, המעורר סקרנות, מנגיש ידע ומכשיר את מדעני העתיד.

כתומכת מסורה במדינת ישראל לאורך שנים, גב' דוידסון מגלה מחויבות עמוקה להבטחת שגשוגה וביטחונה של ישראל כביתו הלאומי של העם היהודי, למען הדורות הבאים. מאז אירועי 7 באוקטובר, היא העניקה את תמיכתה לשורת ארגונים ויוזמות הפועלים לחיזוק החברה הישראלית, בהם קרן "היום שאחרי" של הפדרציה היהודית של ניו יורק (UJA), עמותת יחידת הכלבנים "עוקץ" של צה"ל, המרכז הישראלי לכלבי נחיה וארגון מוזאיק יונייטד. בהכירה בחשיבותו של החינוך בבניית עתיד איתן, גב' דוידסון משקיעה גם בקרן להתחדשות בחינוך לנוער (Youth Renewal Fund) וברשת בתי-הספר דרכא העוסקת בחיזוק החינוך בפריפריה הגיאוגרפית והחברתית במדינת ישראל.

מעבר לפעילותה בקרן, גב' דוידסון מכהנת גם בגופים המנהלים של כמה מוסדות פילנתרופיים בולטים: מכון וויליאם דוידסון בבית-הספר רוס למנהל עסקים באוניברסיטת מישיגן, ארגון Startup Nation Central, ועמותת Momentum Unlimited. היא חברה לכל ימי חייה במועצה הבינלאומית של מכון ויצמן וחברה במועצת המנהלים של הוועד האמריקאי למען מכון ויצמן. בנוסף, היא חברה בוועדה המייעצת לנשיא אוניברסיטת מישיגן ותומכת במגדל האשפוז ע"ש שרה ווטסמן דוידסון בבית-החולים הדסה עין כרם ובפעילות רשות העתיקות בישראל.

קארן דוידסון הינה בוגרת אוניברסיטת מישיגן ובעלת תואר לשם כבוד מבית-הספר לחינוך יהודי ע"ש וויליאם דוידסון בסמינר התיאולוגי היהודי של אמריקה. היא אלמנתו של וויליאם (ביל) דוידסון, בעבר נשיא ומנכ"ל חברת Guardian Industries ובעליה לשעבר של קבוצת הכדורסל דטרויט פיסטונס מליגת ה.NBA-  לגב' דוידסון שלושה ילדים, שני ילדים חורגים, והיא סבתם הגאה של עשרה נכדים.

תואר הכבוד מטעם מכון ויצמן למדע ניתן לה בהוקרה על מסירותה הבלתי מתפשרת לטיפוח מצוינות ולקידום הזדמנויות במדע, ברפואה ובאמנות; על מחויבותה העמוקה לחיזוק העם היהודי ולהבטחת שגשוגה ובטחונה של מדינת ישראל; ועל הנהגתה מעוררת ההשראה את קרן ויליאם דוידסון ותמיכתה האיתנה במכון דוידסון לחינוך מדעי.

פרופ׳ פטריק קרמר הוא מהחוקרים הבולטים בעולם בתחום הביולוגיה המבנית והמולקולרית, אשר חולל מהפכה בהבנת מנגנון השעתוק הגנטי – התהליך שבו תאים מייצרים אר-אן-אי מדי-אן-אי, שלב מרכזי בביטוי גנים בכל צורות החיים.

פרופ' קרמר נולד ב-1969 בשטוטגרט, גרמניה, ולמד כימיה באוניברסיטאות שטוטגרט והיידלברג. את עבודת הדוקטורט שלו, שאותה השלים ב-1998, ביצע במעבדת הביולוגיה המולקולרית האירופית (EMBL) בגרנובל, צרפת, תחת אוניברסיטת היידלברג. לאחר שסיים את מחקר הפוסט-דוקטורט באוניברסיטת סטנפורד (2001-1999), מונה לפרופסור לביוכימיה באוניברסיטת לודוויג מקסימיליאן במינכן (LMU), שבה כיהן בהמשך גם כראש המרכז הגנטי וכדיקאן בית הספר לכימיה ורוקחות (2009-2007). בשנת 2014 מונה למנהל מכון מקס פלאנק לכימיה ביופיזיקלית, שהפך לאחר מכן למכון מקס פלאנק למדעים רב-תחומיים. ביוני 2023 נבחר לנשיא אגודת מקס פלאנק.

מחקריו של פרופ' קרמר סיפקו תובנות חסרות תקדים ברמה האטומית על המנגנון המולקולרי של השעתוק וחשפו את נבכי התהליך על שלל שלביו, לרבות המבנה והתפקוד של האנזים RNA polymerase II באורגניזמים רב-תאיים מפותחים, המבצע את שעתוק הגנים המקודדים לחלבונים. תגליותיו שפכו אור על מנגנוני הבקרה המעורבים בתהליך השעתוק ברמת הכרומטין ופועלים באמצעות קומפלקס מתווך (mediator complex). באמצעות שילוב מחקר מבני וקינטי, קבוצת המחקר שלו הייתה הראשונה ליצור "סרט מולקולרי" של תהליך השעתוק בזמן אמת – הישג שהגדיר מחדש את התחום.

בעקבות התפרצות מגפת הקורונה, יישם פרופ' קרמר את מומחיותו במחקר רפואי. צוות המחקר בראשותו היה בין הראשונים לפענח את המבנה התלת-ממדי של אנזים הפולימראז בנגיף הקורונה, והראה כיצד תרופות אנטי-ויראליות מסוימות מעכבות את שכפולו.

לצד הישגיו המדעיים, פרופ' קרמר פועל רבות לקידום שיתופי פעולה מדעיים בינלאומיים. כנשיא אגודת מקס פלאנק וכיו"ר לשעבר של מועצת ,EMBL היה שותף לגיבוש מדיניות המחקר המדעי באירופה ולטיפוח שותפויות מדעיות ברחבי העולם. מנהיגותו מתאפיינת לא רק במצוינות אלא גם במחויבות ערכית: על רקע העוינות הגוברת כלפי האקדמיה הישראלית, הוביל פרופ' קרמר משלחת רמת דרג לישראל וחיזק את מחויבותה של אגודת מקס פלאנק לשיתוף פעולה מדעי עם מוסדות ישראליים, ובראשם מכון ויצמן למדע.

עבודתו זיכתה אותו בשורה של פרסים יוקרתיים, בהם פרס שאו במדעי החיים והרפואה (2023), פרס לואי-ז׳נטה לרפואה (2021) ופרס גוטפריד וילהלם לייבניץ (2006). פרופ' קרמר הוא חבר באקדמיה הלאומית למדעים של גרמניה (לאופולדינה), בארגון האירופי לביולוגיה מולקולרית (EMBO), בחברה המלכותית הבריטית ובאקדמיה הלאומית למדעים של ארצות-הברית.

תואר הכבוד מטעם מכון ויצמן למדע ניתן לו בהוקרה על תרומתו החלוצית להבנת תהליך השעתוק  הגנטי והמנגנונים המולקולריים המניעים אותו; על מנהיגותו  מעוררת ההשראה בזירה המדעית העולמית ומסירותו הבלתי נלאית לקידום שיתופי פעולה מדעיים חוצי גבולות; ועל השפעתו האישית והמקצועית הנרחבת על דורות של סטודנטים וחוקרים ברחבי העולם.

דיתה (יהודית) ברוניצקי היא מחלוצות תחום האנרגיה הנקייה והמתחדשת בישראל, פילנתרופית הפועלת לקידום חינוך, חדשנות ודו-קיום – ומי שלחזונה ולמנהיגותה נודעה השפעה מעצבת ומתמשכת על החברה הישראלית ומעבר לה.

היא נולדה וגדלה בישראל, וב-1965 סיימה לימודי תואר ראשון בתרבות צרפתית ובמדע המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים. באותה שנה ייסדה עם בעלה, יהודה ברוניצקי, את חברת אורמת טורבינות (כיום קבוצת אורמת טכנולוגיות), שהובילה מהלכים פורצי דרך בטכנולוגיות ייצור חשמל וניצבה בחזית העולמית של תחום האנרגיה הגיאותרמית – מקור אנרגיה חלופי שזכה להכרה בינלאומית נרחבת.

במהלך חמישה עשורים מילאה דיתה ברוניצקי תפקיד מרכזי בצמיחת אורמת, בין היתר כמנכ״לית הקבוצה במשך יותר מעשרים שנה, וכיהנה בהנהלות החברות הבנות של אורמת וחברות הזנק נוספות שצמחו מהקבוצה, ובהן אורבוטק, אורג'ניקס ואורעד מערכות. גישתה החדשנית מיצבה את ישראל בחזית תעשיית האנרגיה המתחדשת, העניקה השראה לדור חדש של יזמים, ותרמה למעמדה העולמי של המדינה כאומת הסטארט-אפ. במקביל, בשנים 2001-1994 כיהנה במועצה המייעצת של בנק ישראל.

מאז פרישתה ב-2014 היא מקדישה את עיקר זמנה לקידום החינוך הטכנולוגי והמקצועי בישראל. ופועלת בהנהלות מוסדות ויוזמות, בהם התיכון המקצועי אורט-אורמת ביבנה ועמותת "תובנות בחינוך". בנוסף, היא חברה בוועד המנהל של מכון דוידסון לחינוך מדעי, מרכז שוורץ/רייסמן לחינוך מדעי ושל מוסדות נוספים. כמו כן, היא חברה בוועדה לקידום התעסוקה לקראת שנת 2030.

דיתה ויהודה ברוניצקי הם תומכים מסורים בקידום המחקר המדעי, החינוך והאוריינות המדעית כמנועי צמיחה לחברה שוויונית והוגנת. במכון ויצמן למדע תרמו בני הזוג ליוזמות מחקר בולטות, בהן מעבדתו של פרופ' נחום אולנובסקי העוסקת בתחום ההתמצאות המרחבית והניווט וכן מחקריו של פרופ' אורן טל העוסקים בהולכה אלקטרונית, תכונות חומרים והמרת אנרגיה בקנה מידה אטומי. גב' ברוניצקי מכהנת בחבר הנאמנים של האוניברסיטה העברית בירושלים וכחברת דירקטוריון בחברת מסחור הטכנולוגיות של האוניברסיטה העברית. מזה שנים רבות חברים בני הזוג באגודת ידידי מכון ויצמן בישראל.

על הישגיה ותרומתה לתעשייה, לחינוך ולמחקר, זכתה דיתה ברוניצקי בעיטורים רבים. ב-2018, זכו בני הזוג ברוניצקי בפרס ישראל לתעשייה. הוקרות נוספות כוללות את פרס יקירת המכללה האקדמית כנרת לשנת 2017, פרס חלוצי האנרגיה הגיאותרמית לשנת 1996 מטעם הארגון העולמי של התעשייה הגיאותרמית (ה-GRC), ותארי דוקטור לשם כבוד מהטכניון, מהמכון הטכנולוגי חולון ומהמרכז הבינתחומי הרצליה (כיום אוניברסיטת רייכמן). בשנת 1978 זכתה בפרס התעשייה מטעם התאחדות התעשיינים בישראל.

תואר הכבוד מטעם מכון ויצמן למדע ניתן לה בהוקרה על מנהיגותה רבת-החזון בפיתוח טכנולוגיות מתקדמות של אנרגיה מתחדשת והפיכתן למקור ישים ובר-קיימא, תוך מיצוב ישראל בחזית החדשנות העולמית בתחום; על תמיכתה הפילנתרופית בקידום חינוך מדעי, שילוב חברתי, הזדמנויות כלכליות שוויוניות, וערכי דו-קיום; על מסירותה רבת-השנים לקידום המדע וההשכלה, ובמיוחד על תמיכתה ביוזמות פורצות דרך במכון ויצמן למדע ובמכון דוידסון לחינוך מדעי.