מפה מפה שעל הקיר - מיפוי באמנות ובמדע

07.05.2014

36 מדענים ואמנים בכירים, משמונה ארצות, מציגים מפות ודימויי-מפות בתערוכה בין-לאומית רחבת היקף, המוצגת במכון ויצמן למדע



 

מפות, אמיתיות, מדעיות, אמנותיות, דמיוניות, היסטוריות, עתידניות, ובדיוניות עומדות במרכזה של תערוכה חדשה, באצירת יבשם עזגד, המוצגת בבניין למחקר ביורפואי על-שם ארתור ורושל בלפר במכון ויצמן למדע.


באחת מהסצינות היותר זכורות ב"המלך ואני" (1956, במאי וולטר לאנג), בשיעור הראשון שבו אנה לאונאוונס (דבורה קר) מלמדת את ילדיו הרבים של מונגקוט, מלך סיאם (יול ברינר), היא מראה להם את מקומה של סיאם על מפת העולם. ילדיו הרבים של המלך מוחים במקהלה בקול גדול. סיאם (תאילנד) היא הרי ארץ רבת הוד ורחבת ידיים. לא "חצי סיכה על מפת העולם" כפי שמאיר גולדברג תיאר ארץ אחרת, כמה עשרות שנים לאחר שהופק הסרט הזה ("ארץ קטנה עם שפם").

 

אי-אפשר שלא להיזכר בסצינה הזאת למראה סדרות עבודות האטלס של דגנית ברסט. ארץ-ישראל – וים המלח - מצולמים מתוך מפות בקני-מידה שונים, מתוך האטלס הפיסי, המדיני והכלכלי של ד"ר משה ברוור. התצלומים מוגדלים לאותו גודל, כך שבתצלום שמקורו במפת ארץ-ישראל (1:250,000) נראית הארץ ברורה למדי, ואילו בזה שהוגדל מתוך מפה כלכלית של העולם (1:200,000,000), היא נראית כקבוצה של כתמים חסרי משמעות (הסדרה כוללת ששה תצלומי שחור-לבן ממפות בקנה מידה גדל והולך, אותם צבעה האמנית בצבעי מים). ההתפרקות של צבע הדפוס ואיבוד המשמעות הצורנית מובילים לתובנה מפקחת באשר למקום היחסי, האמיתי, של "הארץ" בהקשר העולמי. טיפול דומה מעניקה ברסט (בעבודה המוצגת בתערוכה זו - באמצעות סורק) לים המלח. הנושא שונה, אבל המסר אחד: דע את ממדיך הנכונים, את ההקשר שבו אתה נמצא – ונהג בצניעות המתבקשת.


מאסימו פיטוברון | עמדת מוצא/פנגיאה מדינית, 2012

 

מפות, במקרים רבים, יכולות לסייע לנו להבין את מקומנו (ולא בהכרח למצוא את דרכנו). משפט המפתח, שמלווה כמעט כל מפה, הוא "אתה נמצא כאן". גם אם מדובר במפה שמתארת מסלולים של מוות בתאים חיים כמו זו שמציגה פרופ' עדי קמחי מהמחלקה לגנטיקה מולקולרית במכון ויצמן למדע. המפה הזאת מתארת אפשרויות פעולה של רוב תאי גופנו – ולפיכך ה"אתה נמצא כאן" אומר לנו, במקרה הזה, שאנו מצויים מכל עבריה של מפת המוות, המוטמעת עמוק בתוכנו. כך, המפה הזאת אולי לא יכולה לעזור לנו למצוא את דרכנו, הא לא יודעת לומר לנו מנין באנו - אבל היא נותנת לנו מושג טוב למדי באשר לשאלה לאן אנחנו הולכים.

 

סוד קסמן של מפות נובע לא במעט מהיותן מעט שמכיל את המרובה. מעין הפשטה (לעתים קיצונית) שמעידה יותר מכל על יכולתו האינטלקטואלית של יוצרה, להבדיל בין עיקר לטפל, לנפות את "המיותר", ולהשאיר מבנה שלדי ש"מדבר בקיצור ולעניין", ומבהיר לנו "איפה אנחנו נמצאים". מדובר, אם כן, בסוג של מטאפורה שמדמה מציאות ואינה מתיימרת להקיף את המציאות. מעין מודל שמאפשר לנו להתמודד עם "הדבר האמיתי" שהוא גדול מדי, מורכב מדי, קטן מדי, רחוק מדי או נסתר מעצם טבע בריאתו. "דגם ישראלי" של מיכאל דרוקס, שרטוט קווי המתאר של ארץ ישראל על מפת גזרות של כתב-העת לעיצוב אופנה "בורדה", הוא, לפיכך, מעין מודל על גבי מודל. הקישור המיידי של מפת הגזרות למספריים מתכתב, מעל שניים-שלושה עשורי שנים, עם האשה שחורטת-שורטת בסכין את קווי הגבול של ארץ-ישראל על גבו של תינוק (אורלי קסטל-בלום, דולי סיטי, 1992).

 

"מפה, מפה שעל הקיר – מיפוי באמנות ובמדע", בנויה כמעין מסע של "זום-אאוט" מתמשך (במגבלות הצבה מסוימות), ממפות של תהליכים תוך תאיים, דרך מפות של גוף, נפש, עיר, ארץ, יבשת, עולם – ועד למפת היקום. בדרך אפשר לפגוש מפות ש"עושות סדר" בעולם הרוקנ'רול, שמציעות מציאות עתידית על כוכבי-לכת שונים, או חלוקה אלטרנטיבית של יבשות וארצות בכדור-הארץ, שמהוות בסיס לעבודות אמנות, וכן מפות של ציטוטים עצמיים בתנ"ך, של קשרים והקשרים במדע, של העולם כפי שתפסו אותו בימי הביניים לפני גילוי אמריקה (עם ירושלים במרכז העולם), ומנגד, מיפוי דינמי של גידול אוכלוסין בירושלים של ימינו, של תנועת מוניות בווינה, ועוד.

 

משתתפים: ניבי אלרואי, אלברטו אנטוניאזי, אלי ארמה, קווין בויאק, איתי בנימיני, דגנית ברסט, נעמה ברקאי, בני גיגר, יורם גרונר, מולי דילוורת', מיכאל דרוקס, כריס האריסון, טלילה וולק, אסף ורדי, גונתר זיינר, אלי זלצר, יעקוב חנא, סוסומו טונגאווה, תום טללים, מאהיר ת. יאבוז, פול למר, דורון לנצט, סטיב לקסטון, רון מילוא, טקאיוקי סאטו, מאסימו פיטרובון, דורית פלדמן, בקמינסטר פולר, חיים לייב פקריס, אילנה קולודקין-גל, ריצ'ארד קלוונס, נרי קלבילו, עדי קמחי, נועם רבינוביץ, כריסטוף רומילד, מאיה שולדינר, רותם שורק, בני שילה.

 

העובדה שמדענים ואמנים מציגים את יצירותיהם ותובנותיהם בתערוכה, אלה לצד אלה (כשמטבע הדברים המדענים מתמקדים בשני קצות המסלול, ועבודות האמנות ממוקמות בעיקר במרכזו), עשויה להציע בסיס נתונים רחב, רב-רובדי, שעיבוד נכון שלו עשוי להוביל אותנו לשלב שבו קול כלשהו יאמר לנו "הגעתם אל היעד – חשבו מסלול מחדש".

דורון לנצט | מסלולים וקודקודים


מידע נוסף, ותמונות: משרד דובר מכון ויצמן למדע 08-9343856 או באימייל
 

תגיות:

לשיתוף:

 

 

 

 

פודקאסטים
אינסטגרם